לדלג לתוכן

משתמש:הבטלן/סתם נזירות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

בהלכה, סתם נזירות היא הגדרה לנדר נזירות שקיבל האדם על עצמו, מבלי לפרט את מניין ימי הנזירות בהם הוא מתכוון להיות נזיר.

הדין ב'סתם נזירות'

המשנה במסכת נזיר[1] קובעת: ”סתם נזירות שלושים יום.” כלומר: כאשר אדם מקבל על עצמו נדר נזירות בסתם, בלי לפרש למשך כמה זמן הוא מתכוון שתחול עליו הנזירות, חלה עליו נזירות קבועה בת שלושים ימים.

המקור לדין

בגמרא במסכת נזיר[2] מובאת מחלוקת אמוראים לגבי המקור ממנו נלמד מספר הימים בהם חלה נזירות על אדם שקיבל נזירות בסתם. לשיטתו של רב מתנא המקור לדין זה הוא מן הפסוק שנאמר לגבי נזיר, בו כותבת התורה[3]:”קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו”. המילה "יהיה" שנכתבה בפסוק זה, מניינה בגימטריא שלושים. ומכאן לומד רב מתנא את המקור לכך שנזירות שהתקבלה בסתם היא נזירות בת שלושים ימים.

בר פדא לעומתו, לומד את המקור למספר הימים בהם חלה נזירות על אדם שקיבל נזירות בסתם, ממספר הפעמים בהן כתבה התורה את המילים "נזיר" ו"נזרו". מספר הפעמים בהן נכתבו מילים אלו הוא עשרים ותשעה, ומכאן לומד בר פדא שמספר ימי הנזירות החלים על אדם שקיבל על עצמו נזירות בסתם הוא עשרים ותשעה.

הדין המתקבל כתוצאה מלימוד זה, שאינו תואם את הדין האמור במשנה לפיו "סתם נזירות שלושים יום", מצריך את בר פדא להסביר את המשנה באופן אחר מזה המתקבל בהבנה הראשונה, ויוצר מחלוקת נוספת בין רב מתנא ובר פדא.

המחלוקת בהסבר המשנה

כתוצאה מהמחלוקת בין רב מתנא לבר פדא בנוגע למקור ממנו נלמד מספר הימים של 'סתם נזירות', נוצרת ביניהם מחלוקת נוספת בנוגע להסבר דברי המשנה לפיהם "סתם נזירות שלושים יום".

לשיטת רב מתנא, הדין המופיע במשנה הוא דין מדאורייתא, ומקורו הוא מהמילה "יהיה" שמניינה בגימטריא שלושים.

הערות שוליים

  1. דף ה.
  2. דף ה:
  3. במדבר ו, ה