משתמש:ישראל מאיר ק./רבי שר שלום בן משה

שר שלום בן משה הלוי היה נקרא אף בשם "אבו זיכרי" וכן "יחיא" כיהן כראש הקהילה היהודית שבמצרים, כינה את עצמו ראש ישיבת "ארץ הצבי", עמד כל שנות כהונתו בפולמוס נרחב עם הרמב"ם.

תולדות חייו

שר שלום נולד למשפחה אשר רבים מהם כיהנו בתפקידים בכירים במצרים, חלקם כיהנו כראשי היהודים במצרים, אביו רבי משה בן מבורך בן סעדיה כיהן כראש היהודים במצרים תפקיד שכיהנו בו אביו רבי מבורך ואף דודו רבי יהודה אשר ככל הנראה היה הראשון שהחזיק בתואר ראש היהודים, רבי משה כיהן בתפקידו בערך משנת 1112 ועד שנת 1127. בערך בשנת 1127 (ד'תתפ"ז) עובר רבי מצליח בן שלמה - שעמד בראש ישיבת ארץ ישראל בחדרך (סמוך לדמשק) - אל פוסטאט (קהיר הקדומה), רבי משה מעביר את תפקידיו אליו ושם אף מכנה את עצמו רבי מצליח בתואר "ראש ישיבת גאון יעקב (ארץ ישראל)".

בערך בשנת 1138 עם פטירת רבי מצליח שבה הכהונה אל המשפחה ור' נתנאל בן משה מונה לכהן בתפקיד ראש היהודים במצרים, ר' נתנאל כיהן בתפקידו ככל הנראה עד בערך שנת 1168 אז העביר את תפקידו לאחיו שר שלום בן משה הלוי, ולבסוף ר' שר שלום שנתמנה אחרי שנת 1170, אף הוא כינה עצמו בשם "ראש ישיבת ארץ הצבי" - סמל המשך פעולתן של ישיבות ארץ ישראל גם בפוסטאט. עם מותו מסתיימת תקופת הגאונות במצרים. בשנה זו בקירוב מגיע הרמב"ם לפוסטאט. הרמב"ם ור' שר שלום היו ביריבות קשה עקב מאבקים שונים בקהילה היהודית, ר' שר שלום כיהן כראש היהודים שבמצרים, אולם הרמב"ם לא התייחס למעמדו וזלזל בו.  

יליד מצרים, אביו משה בן מבורך היה נצר למשפחה מכובדת של רופאים-חצרנים במצרים.  בשנותיו הראשונות כיהן בתפקיד אב"ד בישיבת ארץ ישראל בדמשק . מאוחר יותר שימש כדיפלומט ואולי הרופא של בית המשפט הפאטמי , איתו פיתח קשר הדוק. בשנת 1170 ירש את אחיו נתנאל בן משה הלוי בתפקיד נגיד. לאחר התמוטטות הח'ליפות הפאטמית, הוא סולק מתפקידו על ידי האיוביםעם עלייתם לשלטון בשנת 1171. הוא הוחלף ברמב"ם שהיה לו קשר הדוק למשפחה האיובית, שימש להם כרופא החצר. עם זאת, רק שנתיים לאחר מכן, בשנת 1173, חזר שר שלום לתפקידו והחזיק בו לפחות עד 1195. כהונתו נחשבת לשנויה במחלוקת ופוליטית ביותר, כפי שתוארה על ידי מגילת זוטה, שנכתבה בשנת 1197. היצירה מספרת ומבקרת את כהונת שר שלום, וחוגג את השבתו של הרמב"ם כנגיד בשנת 1195. המחבר, אברהם בר הללמאשים את שר שלום ואביו בכך שזכו בראשות היהודים באמצעים מושחתים, לרבות זכייה בחסדי הממשלה על ידי גידול מיסים באמצעות מנהיגים מקומיים ומידע על יהודים אחרים. בנוסף, המחבר מתאר את שר שלום (שהוא מכנה את זוטא שפירושו "קטן") כ"בור ערדני" המסנוור מאילן היוחסין האריסטוקרטי שלו .

מכתבים ומסמכים שנמצאו בגניזה של פוסטאט מספקים פרטים נוספים כיצד ניסה שר שלום למנות מושלים של חקלאות מס באל - מחלה , אלכסנדריה ובילביס . הרמב"ם מאשש האשמות אלו גם בפירושו לפרקי אבות ו , ד, שם, בתגובה לאירועים אלו, פרש קטע האוסר על גביית מיסים על ידי מנהיגים דתיים. רבים מהמושלים המצריים המקומיים התנגדו למאמציו של סר שלום לאלץ אותם למסי חקלאות ומשנת 1169 עד 1170, הקהילה היהודית באלכסנדריהאסר על כל מי שהכיר בסמכותו של שר שלום והרחיק אותו רשמית. אולם הרמב"ם ביטל את האיסור מחשש שיוביל לפילוג גדול יותר בקהילה. בתקופה זו פעלו יהודים רבים ומשפיעים על האיובים לפטר את שר שלום. לאחר שהמושל היהודי של אל מחללה, פרחיה בן יוסף, סירב לעזור לסר שלום למסי משק, איים שר שלום שימנה מושל משלו. עם זאת, תומכיו של פרחיה איימו לנדות את כל מי שיכיר או שיתף פעולה עם מינוי שר שלום. על כך פסק הרמב"ם בשו"ת שהנידוי מחייב את מי שקיבלו עליו. זה מנע משר שלום להחליף את פרה.

ב-1187 איים הרמב"ם לנדות את כל מי שיכיר או יקיים אינטראקציה עם נגידי שר שלום. האיסור הרחיק עוד את כל מי שהעניק סמכות לערוך נישואין וגירושין לרבנים שאינם מומחים בדיני נישואין וגירושין, (מכה ישירה נגד שר שלום). מאחר שלנגיד היה הסמכות הבלעדית של מינוי שופטים, האיסור היה מייצג את הדחייה הפומבית של סמכותו של שר שלום. הרמב"ם חזר על פסק הדין לאחר שנכנס לתפקיד הנגיד בשנת תרפ"ה. לאחר פטירתם של שר שלום וגם הרמב"ם בשנת תרפ"ד, מונה בנו של הרמב"ם אברהם הרמב"ם כנגיד בשנת תרפ"ה, הדבר הוביל לכך שבני משפחתו של שר שלום ניסו לערער את שלו. כוח על ידי טענה כוזבת שהוא ניסה להתאסלםליטורגיה של בית הכנסת.