משתמש:מהדורא קמא/אלוהים אחרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

באגדה אלוהים אחרים או עבודה זרה הוא הפירושים והמהויות של המושג אלוהים אחרים או עבודה זרה שבחלק האגדה שבתורה.

פירושי המושג 'אלוהים אחרים' בעולמות הפרד"ס

חלק ההגדה שבתורה מתחלק לחמישה עולמות הפרד"ס, ובכל עולם ועולם יש פירוש מיוחד על המושג אלוהים אחרים, לא הוא פירוש המושג אלוהים אחרים כמו בעולם הפשט כפירושו בעולם הדרש, וכן לא הוא פירושו בעולם הרמז ולא הוא פירןשו בעולם הסוד ועולם הפרד"ס.

עולם הפשט

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלוהים אחרים בעולם הפשט

המושג אלוהים אחרים פירושו בעולם הפשט פירושו 'אישים אלוהיים ממשים (בבחינת אלהות[1]) שה' ברא בבריאת העולם, והאלוהים האחרים נמצאים בעולם הנבדל והם היו שורים ושוכנים בשמש ובירח ובכוכבים או בפסלים ובמצבות. את האישים האלוהיים האלו חלק ה' לכל עמים; לכל עם ועם ה' חילק מספר אישים אלוהיים שהיו השרים והממונים עליהם. ישראל הורהו לדעת כי ה' הוא האלוהים הגדול הגיבור והנורא וכל אלוהי העמים הם כאין וכאפס לעומתו וכל כוחם ושלטונם הדל כפוף באופן מוחלט לשלטונו העליון של ה' אלוהי האלוהים. לעומת זאת אומות העולם לרוב לא ידעו את ה' וכל מגמתם היתה רק לאלוהיהם [2].

נביאי עבוד זרה היו רואים את האלוהים האחרים במראה הנבואה במראה דמות של אישים אלוהיים עצומים, וכעין השדים אף הם מזדווגים, פרים ורבים, נולדים ומתים, שמחים ומתעצבים, כועסים ומתרצים. וכבני אדם הם אוכלים ושותים באופן פלאי את קרבנות אשר מגישים להם בני אדם, ואם לא יוכלו ולא ישתו הם פשוט עלולים לגווע. וכן נביאי עבודה זרה ספרו שראו שאליליהם עושים מעשים של רצח ונאוף וכל מדות רעות, עד ציוו את עובדיהם שילכו בדרכיהם התדמו להם בתועבותיהם, כמו האלילה שעבודתה היתה בנאוף, ואליל שעבדו אותו בזבחי אדם.[3]

אם כן בעולם הפשט עובדי עבודה זרה היו רשעים ולא שוטים גמורים[4]

עולם הדרש

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלוהים אחרים בעולם הדרש

בעולם הדרש עבודה זרה ואלוהים אחרים פירושה 'עץ ואבן או ככבים וכדו' ללא כח ושאין בהם ממש' וה' החליק את כל עמים בדברים והטעה אותם לעבוד אותם. ועובדי עבודה זרה הם שוטים גמורים שעובדים דבר שאין בו ממש[5] וה' לא מינה את העבודה זרה על שום עם ולא נתן שום כוח וממשלה אין לעבודה זרה לה שם אלוהות כלל אלא היא אלוהים אחרים שאחרים קוראים לה אלוהות[6] וכל מה מה שציווה עליה ה' היא רק כדי ליתן שחר למי שפורש ממנה ועובד את ה'[7] ומשום כך בעולם עיקר הכינוי הוא עבודה זרה ולא אלוהים אחרים.

עולם הרמז

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלוהים אחרים בעולם הרמז

בעולם הרמז עבודה זרה ואלוהים אחרים היא רמז לכול מיני טיפשות וסכולות וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק יא טז) ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו' כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך:

עולם הסוד

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלוהים אחרים בעולם הסוד

בעולם הסוד אלוהים אחרים היא הסטרא אחרא כמו שכתוב בזוהר הקדוש אמר רבי יצחק מעשה מצרים הוא שהיו עובדים לשפחה, (דהיינו הקליפה הנקראת שפחה) כמו שהעמדנו. מעשה כנען הוא, שהיו עובדים למקום ההוא שיקרא שבי אשר בבית הבור, ועל כן כתוב, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. משום זה היו כולם משקרים בדברים קדושים, ועשו מעשים של עבודה זרה בכל. משום זה כתוב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו'. רבי יהודה אמר שעשו דינים רעים לשלוט על הארץ, (שהיא המלכות), כמו שאמר ולא תטמא את אדמתך, וכתוב ותטמא הארץ. כמעשה ארץ מצרים וגו', רבי חייא פתח, לאחוז בכנפי הארץ וינערו רשעים ממנה, למדנו, עתיד הקב"ה לטהר את ארצו, (שהיא המלכות), מכל טומאות העמים עכו"ם שטמאו אותה, כמי שאוחז בבגדו ומנער את הטנופת ממנו... (אחרי מות רפט)

...והכל חוזר אליו (להוי"ה), ומשום זה, זובח לאלהים יחרם בלתי להוי"ה לבדו, כי אינו נותן ממשלה לסטרא אחרא בקרבן, כי כל אלהים אחרים הם עולם הפירוד, ואין להם קרבה ויחוד והקב"ה הפרידם משמו, דהיינו שהפריש חשך מאור, זה שאמר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, ומי שמקריב להקב"ה מה שהפריד היא כמי שמקרב טומאת נדה לבעלה, וזהו סוד ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערוה. (בהר מח)

עולם הפרד"ס

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלוהים אחרים בעולם הפרד"ס

בעולם הפרד"ס אלוהים אחרים היא רק אחיזת עיניים ובאמת היא חלק מאחדותו (בעל שם טוב) [8] ומה שאסרה תורה עבודה זרה מפני שהוא מתיחס ועובד רק פרט מסוים מתוך האחדות (נפש החיים) [9]

הערות שוליים

Evolution-tasks-not.png ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני  בנושא מדעי היהדות. HUJI VIEW 20130210 144411.jpg

  1. ^ מה שאין כן השדים אין הם בבחינת אלוהות כמו שכתב הרמב"ן (שמות פרק כ פסוק ג ) ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין ע"ז, וכו' הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים בעבור שידעו למקצתם שררה על האומות, כענין שכתוב (דניאל י כ) שר מלכות יון ושר מלכות פרס, וחשבו שיש להם יכולת בם להיטיב או להרע, וכל אחד עובד לשר שלו כי היו הראשונים יודעים אותם, ואלה הם הנקראים בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים, אלהי העמים, כי המלאכים נקראים אלהים, כמו שנאמר הוא אלהי האלהים (דברים י יז), השתחוו לו כל אלהים (תהלים צז ז), כי גדול ה' מכל האלהים (לעיל יח יא) ואע"פ שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לאל עליון, וכך אמרו רבותינו (מנחות קי:) דקרו ליה אלה דאלהיא, ובזה אמר הכתוב זובח לאלהים יחרם הזכירם בשם הידיעה: וכו' אחר כך חזרו לעבוד את השדים שהם רוחות, כאשר אפרש בע"ה (ויקרא יז ז), כי גם מהם יש ממונים על האומות שיהיו הם בעלי הארץ ההיא להזיק לצריהם ולנכשלים שבהם, כידוע מענינם בחכמת נגרמונסיא, גם בדברי רבותינו ובזה אמר הכתוב (דברים לב יז) יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם, לעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם אלוה כלל, כלומר שאינם כמלאכים הנקראים אלוה, אבל הם אלהים שלא ידעום, כלומר שלא מצאו בהם שום אלהות וכח שולטנות, והם חדשים להם שלמדו לעשות כן מחדש מן המצרים המכשפים, וגם אבותיהם הרשעים כתרח ונמרוד לא שערום כלל ומזה מזהיר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא יז ז):
  2. ^ רמב"ן על בראשית פרק א פסוק יח ויתכן שהממשלה עוד כח אצילות שהם מנהיגי התחתונים, ובכחם ימשול כל מושל, והמזל הצומח ביום ימשול בו, והמזל הצומח בלילה ימשול בה, כענין שכתוב (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים והוא מה שאמר הכתוב (תהלים קמז ד) מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, וכן לכלם בשם יקרא (ישעיה מ כו) כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם, לזה כח הצדק והיושר, ולזה כח הדם והחרב, וכן בכל הכחות, כידוע באצטגנינות, והכל בכח עליון ולרצונו, ולכך אמר גדול אדוננו ורב כח (תהלים קמז ה), כי הוא גדול על כולם ורב כח עליהם, וכן אמר מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיה מ כו):

    רמב"ן על שמות פרק כ פסוק ג ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין ע"ז, כי היו שלשה מינין - הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים בעבור שידעו למקצתם שררה על האומות, כענין שכתוב (דניאל י כ) שר מלכות יון ושר מלכות פרס, וחשבו שיש להם יכולת בם להיטיב או להרע, וכל אחד עובד לשר שלו כי היו הראשונים יודעים אותם, ואלה הם הנקראים בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים, אלהי העמים, כי המלאכים נקראים אלהים, כמו שנאמר הוא אלהי האלהים (דברים י יז), השתחוו לו כל אלהים (תהלים צז ז), כי גדול ה' מכל האלהים (לעיל יח יא) ואע"פ שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לאל עליון, וכך אמרו רבותינו (מנחות קי:) דקרו ליה אלה דאלהיא, ובזה אמר הכתוב זובח לאלהים יחרם הזכירם בשם הידיעה: והמין השני בע"ז, שחזרו לעבוד לצבא השמים הנראה, מהם עובדי השמש או הירח, ומהם למזל מן המזלות, כי כל אחת מן האומות ידעה כח המזל בה כפי משטרו על הארץ שלהם, וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם, כענין שכתוב (ירמיה ח ב) ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם, וכמו שנאמר בתורה באיסור של ע"ז (דברים ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים יאמר, כי בעבור שחלק השם אותם לכל העמים ונתן לכל עם כוכב ומזל לא תהיה נדח אחריהם לעבדם, ואלה האנשים הם שהחלו לעשות הצורות הרבות בפסילים והאשרים והחמנים, כי היו עושים צורות מזלם בשעות אשר להם הכח כפי מעלתם, והיו נותנים בעם, כפי מחשבתם, כח והצלחה: וקרוב בעיני שהוחל זה בדור הפלגה כאשר הפיצם השם אל הארצות, ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם, כי הבונים היו רוצים לעשות להם שם ולא יתחלקו, כאשר רמזתי במקומו (בראשית יא ב) והיו לכל אלה הכתות נביאי שקר מגידים להם מן העתידות ומודיעים קצת הבאות עליהם בחכמת הקסם והניחוש, כי יש גם למזלות שרים שוכנים באויר כמלאכים בשמים יודעים בעתידות וממין העבודה הזאת היו מהם עובדים לאנשים, כי בראותם לאחד מבני האדם ממשלה גדולה ומזלו עולה מאד כנבוכדנצר, היו אנשי ארצו חושבים כי בקבלם עליהם עבודתו וכוונתם אליו יעלה מזלם עם מזלו, והוא ג"כ יחשוב כי בהדבק מחשבתם בו תוסיף לו הצלחה בכח נפשותיהם המכוונות אליו וזה היה דעת פרעה כדברי רבותינו (שמו"ר ט ז), ודעת סנחריב שאמר הכתוב במחשבתו אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד), וחירם וחביריו שעשו עצמם אלוהות, כי היו רשעים לא שוטים גמורים: והמין השלישי בע"ז, אחר כך חזרו לעבוד את השדים שהם רוחות, כאשר אפרש בע"ה (ויקרא יז ז), כי גם מהם יש ממונים על האומות שיהיו הם בעלי הארץ ההיא להזיק לצריהם ולנכשלים שבהם, כידוע מענינם בחכמת נגרמונסיא, גם בדברי רבותינו ובזה אמר הכתוב (דברים לב יז) יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם, לעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם אלוה כלל, כלומר שאינם כמלאכים הנקראים אלוה, אבל הם אלהים שלא ידעום, כלומר שלא מצאו בהם שום אלהות וכח שולטנות, והם חדשים להם שלמדו לעשות כן מחדש מן המצרים המכשפים, וגם אבותיהם הרשעים כתרח ונמרוד לא שערום כלל ומזה מזהיר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא יז ז):

    רמב"ן על ויקרא פרק יח פסוק כה והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות וזהו שנאמר (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב (דניאל י יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב (שם פסוק כ) והנה שר יון בא, ונקראים מלכים כדכתיב (שם פסוק יג) ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס: והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, וכתיב (ירמיה יא ד) והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים, לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ כב) ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ,
  3. ^ מלבים על בראשית פרק ו פסוק ד כי נודע שבכל ספורי העמים הקדמונים יספרו שבימי קדם מלכו על מדינתם בני אלהים שבאו משמים אל הארץ ומלכו עליה ונשאו נשים מבנות האדם ומהם עמדו גבורים ואדירים שרים ומושלים, כמו שימצא הקורא בספורי הדורות שראשית ספורי ממלכת מצרים וחינא ומלכות יון יתחיל מן האלהות וחצי אלהות שהתהלכו על ההרים הרמים ועל ארצם בימי קדם וספרו עליהם נפלאות וגבורות, והם נעשו להם אלילים שהקימו להם מצבות ומזבחות ועבדו אותם בכמה עבודות מתועבות, כי ספרו על אליליהם מעשים של רצח ונאוף וכל מדות רעות, עד שגם עובדיהם התדמו להם בתועבותיהם, כמו האלילה שעבודתה היתה בנאוף, ואליל שעבדו אותו בזבחי אדם, ועבודות האלה עמדו עד אמצע מלכות הרומיים וכ"ש שהיו בתקפם בימי משה, וכל ספורי קורות מצרים התחיל בהאלילים בני אלהים שנפלו משמים ארץ בימי קדם
  4. ^ רמב"ן על שמות פרק כ פסוק ג
    ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין ע"ז, כי היו שלשה מינין - הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים בעבור שידעו למקצתם שררה על האומות, כענין שכתוב (דניאל י כ) שר מלכות יון ושר מלכות פרס, וחשבו שיש להם יכולת בם להיטיב או להרע, וכל אחד עובד לשר שלו כי היו הראשונים יודעים אותם, ואלה הם הנקראים בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים, אלהי העמים, כי המלאכים נקראים אלהים, כמו שנאמר הוא אלהי האלהים (דברים י יז), השתחוו לו כל אלהים (תהלים צז ז), כי גדול ה' מכל האלהים (לעיל יח יא) ואע"פ שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לאל עליון, וכך אמרו רבותינו (מנחות קי:) דקרו ליה אלה דאלהיא, וכו'' כי היו רשעים לא שוטים גמורים
    דרשות הר"ן - הדרוש הרביעי וזה הענין שכתבנו מסיר ספקות רבות ומבאר ענינים נעלמים [מאוד] והוא, כי אין ספק שהנמשכים אחר עבודת אלילים והמשתוקקים אליה כפי אשר יורו בזה הכתובים ודברי רבותינו ז"ל, לא היו שוטים, ואין ספק כי הנסיון היה מאמת אליהם שיהיה נמשך תועלת מצד הפעלים ההם, כי אם לא, לא טעו אחריה שלמים וכן רבים דור אהר דור. אבל הענין היה על הצד שכתבתי, והוא שבזמנים הקדומים היו נודעים דברים רבים אשר בהעשות הדברים ההם, היה נמשך תועלת רב, ולא היו טועים בזה אלא על אופן המשך התועלת באיזה ענין היה, והוא אמנם היה נמשך מצד המתפעל לבד, ואמנם הם היו לוקחים אותם מצד רצון הפועל והמשפיע, ויוסיפו לחטא לקטר ולזבח [למלאכת השמים], ויתחייב מזה שכל מה שמצד הכנת המתפעל הוא דבר אמתי מועיל, מותר בדרכי התורה, אבל מה שיהיה מצד השיג רצון הפועל העליון, דבר בטל וריק מעבודת אלילים. ולפי זה כל מעשה שלא יוכו'ן בו להשיג רצון הפועל ולא יהיה בו עבודה לעבודת אלילים ידוע יהיה מותר, ולא יהיה נאסר משום דרכי האמורי:
    דרשות הר"ן - הדרוש התשיעי מצורף, שאחשוב שהאומות הקדומות היו רואין שענין עבודה זרה ראוי ומחוייב ושגוף העיון היה מביא אליו, ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בפרק ראשון מהלכות עבודה זרה שעקר טעות עבודה זרה מתחלה היה מפני שהיו אומרים, שהנה הי"ת ברא כוכבים וגלגלים וחלק להם כבוד והם שמשים שמשמשים לפניו במרום, ראויים הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, כמו שהמלך רוצה לכבד את עבדיו, ולפיכך היו עובדים ע"ז להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, זהו מ"ש הר"מ ז"ל. ואפשר שהביאו לומר כן, מפני שמצא ענין זה באחד מן המדרשות או באותן ספרי ע"ז הקדומים שבאו לידי הר"מ ז"ל. אבל לפי הסברא אני חושב שגוף העיון היה מביאם אל זה, והוא שהם היו מדעות הפילוסופים שחושבים שאין לשי"ת חפץ והשגחה בבריאה, אבל כל המציאות נמשך על צד החיוב. וכל מי שיאמין זה הדעת הרעה, אם יעלה על דעתו הפכו, יחשוב שהוא מרי גמור וחסרון בחק הש"י, מפני שהם חושבים שהוא נעלה ומרומם מכל זה מאד. וכיון שהיו חושבים כך בדעתם הרעה, ויודעים באמת וברור שהכוכבים והגלגלים פועלים ומשפיעים בעולם השפל, עד שנתיחד לאומה פלונית כוכב פלוני, כמו שאמר הכתוב: פן תשא עיניך השמימה וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. והיו חושבים מצד התחכמותם הרע שבעבודות ההם ישיגו שפע והצלחה מצד הכוכבים, והיו נשקעים אל זה הדעת הרעה, עד שהנשים הארורות אמרו: ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל. נמצא על פי דעות הללו שהיה משתבש בהם העיון, אם לא שהאירה אותנו התורה כמו שאמר הכתוב: נר לרגלי דברך. שאין ספק שכל מי שהווו בעל הדעות ההם, לא היה רואה למרי וענין רע מי שהיה עובד ע"ז, אבל קרוב הוא שהיו חושבים יותר ממרה מי שהיה עובד הש"י ממה שנחשוב אנחנו היום על פי הדעת האמתי מי שהוא עובד עבודה זרה. ולא מפני שהיו כופרים במציאותו, שהרי כל האומות היו מודים לו בכך, כמו שאמר הכתוב. מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה. אמרו בסוף מנחות דקרו ליה אלהא די אלהיא, כלומר, שהיו מודים שהוא עלת העלות חטהכל נמשך ממנו, אמנם על צד החיוב לא על צד הרצון, ונמשך מזה שכל מי שעובד אותו וחושב שהש"י ירצהו או יגונן עליו, שהוא מיחס הליאות אליו, ראוי אם כן לעבוד הכוכבים והגלגלים כדי להשיג מהם השפע הנמשך מהם והמנוסה אצלם על דעתם הרע, ואין ספק שגוף העיון היה מביא האדם לחשוב זה אם לא שהאירה לנו התורה, ולפיכך אחר שהעיון נותן כל ויחשב שזה רוממות בחק הש"י, וההפך חסרון, הוצרכה התורה להזהיר ולכפול ולומר בכמה מקומות שאין הענין כן, שאין עובד ע"ז מרומם הש"י אבל מקציפו: וזהו פירושו אצלי, מה שאמרו ז"ל אנכי ולא יהי
  5. ^ רבנו בחיי על דברים פרק ד פסוק יט אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. על דרך הפשט אשר חלק, נתנם לחלקם. ואין להבין לשון חלק כמו גזר, שאם כן היה זה פתח לאומות העולם לומר כי הם מוכרחים לעבוד עבודת אלילים. ומפני שהיא מלה אפשר לטעות בה על כן הוצרכו שבעים זקנים לשנות ולהוסיף לתלמי המלך אשר חלק להאיר להם, ולפיכך פירש מלשון חלק כלומר שנתן המאורות והמזלות לחלקם אם ירצו שיעבדו אותם או יעבדו ה' יתברך, אבל לא הכריחם בכך, וכבר נתבאר זה בפרשת בראשית (בראשית א, יח): ועל דרך המדרש אשר חלק, מלשון חלקות, מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם, שכן דרשו חז"ל (שמות רבה טו, טו) משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב, כג), אל תקרי משגיא אלא משגה, מטעה אותם כדי לאבדם. וכן אמרו במסכת עבודה זרה פרק רבי ישמעאל (נה.), אמר ליה רבה בר יצחק לרב יהודה הא איכא עבודה זרה באתרין דכי מצטריך עלמא למטרא מתחזי להו בחלמא, קטולו גברא וייתי מטרא, אמר ליה השתא איכו שכבי לא אמרי לכו דא מילתא, כלומר אילו הייתי מת הייתם מפסידים ביאור דבר זה, הכי אמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלהיך וגו', מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם, והיינו דריש לקיש דאמר ריש לקיש אם ללצים הוא יליץ (משלי ג, לד), בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו. ויש לך להתבונן שלא אמר פותחין כמו שאמר אצל הטובה מסייעין אלא פותחין לו, כלומר אם רצונו להטמא ולהאמין באמונה רעה ימצא הפתחים פתוחים:
  6. ^ לא יהיה לך אלהים אחרים, וכי אלוהות הן, והלא כבר נאמר ונתן את האלהיהם באש כי לא אלהים המה, ומה תלמוד לומר אלהים אחרים, אלא שאחרים קוראין אותם אלוהות. (מכילתא יתרו-בחודש פרשה ו)
  7. ^ רבנן אמרי, הואיל ואין בעבודה זרה ממש, למה קורא אותן אלוהות, אמר רבי פנחס בר חמא כדי ליתן שכר לכל מי שפורש ממנה. אמר הקב"ה אף על פי שאין בה ממש, כיון שפורש אדם ממנה מעלה אני עליו כאילו הוא עובד למי שיש בו ממש ובא לו אצלי. (דברים רבה ב' ו')
  8. ^ ספר מקור מים חיים - פרשת יתרו ועיין בפורת בסופו, שמעתי ממורי שאלת כומר אחד רשע, אתה אומר לית אתר פנוי מיניה, אם אתה כופר בע"ז הידוע, ואת אומר צא תאמר לו, וכן בכל ע"ז שבעולם, אם כן אתה כופר בחלק שהוא ממנו יתברך, וביאר כי יש באדם חצר הכבד, בסוד חד פריסו דאתפרס (עיין זוה"ק נשא דקכ"ח ע"א) והבדילה הפרוכת, ודרך שם נדחה המותרות, והוא ממש צואה רותחת, כי באמת נאמר להשטן יגער (זכריה ג' ב') [יגע"ר] ג"ע ע"ר להוריק ממנו כל החיות והטוב, והרע נופל לנוקבא דתהומא רבה, וזהו הפריסו לבוחן לבות, להפריש בין טוב לרע, וזהו (תהלים צ"ו) כי כל אלהי העמים אלילים, הבל וריק, ואם תאמר קושיית הרשע הנ"ל, לזה מתרץ וה' שמים עשה פריסו דאתפרס עכ"ל. ובסו"פ בחקותי ד"ש ע"ב וז"ל והנה אות ו' נקרא רקיע, ולכן הושמו בין אותיות ר"ע של כתנות עו"ר, ומרן הקדוש האר"י בן אליעזר הבעש"ט שאל ממנו כומר אחד פילוסוף ואמר, אתה מזהיר את העם שידעו בכל רגע דלית אתר פנוי מיניה, ואין שום מציאות דבר קטן וגדול ופעולה קטנה וגדולה בלתי מציאות השם יתברך, אם כן אם אתה כופר בע"ז אל נכר, אתה כופר בחלק שהוא ממנו יתברך, שהרי אין מציאות בלעדו יתברך שמו, וביאר כי יש באדם חצר כבד בסוד והבדילה הפרכת, נימא המבדלת, והענין הוא עצמו מה שביאר מרן האר"י החי, כי אות ואו רקיע הושם בין אותיות רע להבדיל בין המותרות והצואה, אל נכר, אל זר, אל אחר קיא צואה אלהים אחרים, ובין אלהים קדושים כתנות אור, ולכן איתא בירושלמי (פ"א דתענית, בעין יעקב סי' ב') אם ישאל לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי [הובא לעיל פ' בראשית בהגה י', שמות הגה ו'] שבאמת אין שום מציאות בלתי השם יתברך, אבל הוא יתברך שמו אש אכלה, וא"ו, רקיע השמים מבדיל בין הקדושה להפרש וצואה, ודוחה בכל רגע את הרע גמור ומעלה את הטוב וכו', עכ"ל. ועיין שם עוד בפ' משפטים דקמ"ד ע"ב שהבעל שם טוב השיב זה לתלמידיו ע"ש, ועוד הביא כל זה שם בפ' דברים די"ז ע"ב וכתב שם שהבעש"ט זי"ע השיב לתלמידיו מלין אלין דשאל ההוא רשע נשאל למעלה, והתשובה כי יש חד פריסו דאתפרס להבדיל בין טוב לרע, והוא עצמו דברי מרן האר"י וכו' ע"ש. ושם בפ' ראה דע"ז ע"א וז"ל, וכמו"ש בשם מרן האר"י הבעש"ט ששאל אותו מין אחד, אתה שכיח בפ,[שאין שום מציאות דבר גדול ודבר קטן בלתי השם יתברך, ובכל תנועה אלופו של עולם, אם כן למה אתה כופר בע"ז, הרי אתה כופר בחלק, וכל חלק הוא כולו [עיין לקמן פ' נשא אות ד'], והשיב לתלמידים אף שבאמת איתא ירושלמי אם ישאל לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי, אף על פי כן אות וא"ו הנ"ל מפריש בסוד חד פריסו וכו' ע"ש. ועוד הזכיר זה בקצרה באוצר החיים פ' מסעי דרכ"ג סוף ע"ג, ובפ' ואתחנן דמ"א ע"א במצות קריאת שמע מצוה ת
    ספר בעל שם טוב על התורה - פרשת בראשית אמנם לפי זה יש מקום לטעות לעובדי ע"ז, מאחר שהכל נעשה כסא זה לזה, אם כן באמת הכל נכנס באחדות אחד ח"ו, אפס שזה אינו כי יש הבדלה וכו' מא) כי רק התענוג שנמשך אחר שסר השכחה הוא נכנס באחדות, והשאר יורד למטה בסוד הבדלה וכו', וזהו שכתב המדרש ואיני יודע באיזה מהם חפץ, מאחר שגם מעשה הרשעים הוא כסא למעשה הצדיקים אם כן הכל אחדות אחד, לכך נאמר וירא אלהים את האור כי טוב אלו מעשיהן של צדיקים, כי במעשה הרשעים צריך הבדלה וכו', ובזה מובן כי יש ד' מדות בנותני צדקה, כי זה שאינו נותן נעשה כסא להנותן בדרך הנ"ל ודפח"ח וכו':
  9. ^ ספר נפש החיים - שער ג - פרק ט ומ"ש וידעת היום וכו'. כי ה' הוא האלקים. ההבדל שבין אלו ב' השמות הוא. ששם אלקים נאמר גם על איזה כח פרטי הנמשך ממנו יתב'. ושם הוי"ה נאמר על מקור הכחות כולם שנמשכים ממנו ית"ש. וכמו שאמרו ז"ל בב"ר שהזכיר אחר גמר כל מעשי בראשית שם מלא (היינו הוי"ה אלקים) על עולםמלא. ששם הוי"ה ב"ה הוא מקורא דכלא ביה. ובעת הבריאה נמשך בכל מאמר כח או כחות פרטים ממקורא דכלא להתהו' ולהבראות אותו הדבר וקיומו לזאת לא נזכר בכל מע"ב רק שם אלקים לבד. ואחר שנגמרו המשכת כל הכחות כפי שגזרה רצונו יתב' לצורך העולם. אז נאמר ביום עשות ה' אלקים שם מלא. וזהו וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. היינו שלא לוכו'ן להשתעבד ולהתדבק בשום עבודה לאיזה כח או כחות פרטים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת. רק לוכו'ן הכל לשם העצם המיוחד הוי"ה ית"ש מקורא וכללא של כלל הכחות כולם שנמשכו ממנו. וזו היתה כל ענין העכומ"ז של דורות הראשונים מימי דור אנוש שאז התחילו בעולם ענין העכומ"ז כמ"ש אז הוחל לקר' בשם ה'. שהיו עובדים לכחות הכוכבים והמזלות כל א' לכוכב ומזל מיוחד שבירר לעצמו. לא שחשב כל א' שאותו הכוכב הוא אלוה שברא את כל וכו'. ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה"ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה"ק. גם זה נקרא עכומ"ז ממש וכו'. וי"ל עפ"ז הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ר"ל שלא לוכו'ן ח"ו בשום דבר לאיזה בחי' וכח פרטי אפי' אם יהיה אותו הכח בחי' פני היינו אפי' לפרט רוה"ק שבאיזה אדם או פרט בחי' הקדושה שבאיזה כח עליון שבעליונים וכענין מאמרם ז"ל (ר"ה כ"ד ב') על לא תעשון אתי אפי' דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש וכו'.וזש"ה זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. היינו שלא לוכו'ן ח"ו בשום עבודה וענין לאיזה כח פרטי מכחות שקבע הבורא יתב' (כי שם אלקים משותף לכל בעל כח פרטי שיהא כידוע וכמש"ל). רק לוכו'ן לשם העצם המיוחד לו יתברך לבד שפירושו מהוה הכל היינו כללא ומקורא דכל הכחות כולם כנ"ל (וזהו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ר"ל שכל הכחות פרטים שנמשכים מהוי' ב"ה. המה מאוחדים ונקבצים בכחו ית"ש כלל מקור אחדותו). והוא מצד התחברותו יתב' עם העולמות