משתמש:מהדורא קמא/שם ומלכות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שם ומלכות הוא תקנת חכמים להזכיר בכל ברכה את השם המפורש כינוי אדנות, וכן להזכיר שה' הוא מלך העולם. אזכרת שם ומלכות בברכה היא ממהותה של הברכה.

שער ההלכה

שער האגדה

עולם הפשט

חז"ל דרשו מהפסוק הנאמר בווידוי מעשר (דברים כו, יג) "לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי" לא שכחתי מלהזכיר שמ ומלכות בכל ברכה וברכה שהאדם מברך, וזה הוא בדרך דרש. והוסיף על זה רבינו בחיי [1] בדרך הפשט וכתב שבשעת הפרשת המעשה מצווה מן התורה לא לשכוח להזכיר באותו הזמן 'וכן המשפט להזכיר בהם השם והמלכות'. ובדומה לזאת כתב המלב"ם [2] שאף שברכה שלפני המזון אינה מהתורה, וכן ברכת הפירות, יש לומר שבמעשר שני היה חיוב מהתורה לברך לפניהם ולאחריהם, ובזה נוכל לומר שמה שאמר (מעשר שני פרק ה' משנה י"א) ובספרי (פרשת תבא) מה שכתוב בוידוי מעשר ולא שכחתי, דהיינו מלהזכיר שמך עליו, והוא ברכה בשם ומלכות. והסיף ועוד שאף בנטע רבעי שנאמר בו [3] "קודש הילולים" 'שיהללו את ה' בכמה הלולים והיינו הברכה לפניו ולאחריו' שמצווה מהתורה גם כן לברך בשם ומלכות לפניו ולאחריו.

עולם הדרש

בספרי [4] דרשו את הנאמר בווידוי מעשר 'לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי' (דברים כו, יג) 'לא שכחתי מהזכיר שמך ולברכך'.

ובגמרא [5] אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. אמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא (דברים כו, יג) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני, ור' יוחנן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו.

ודרשו בירושלמי[6] בטעם הדבר שברכה צריכה מלכות אמרו לפי שכתוב: אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹקי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד (תהלים קמה א.)

מדרש שוחר טוב על תהלים [7] הוסיפו ודרשו את הפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד"(תהילים טז) 'אמר רב בשעה שהוא מברך צריך אדם לומר ברוך אתה ה', ושמואל אמר ברוך ה', על דעתא דרב דכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, רבי זעירא ורבי יהודה תרווייהו אמרין כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, מאי טעמא, דכתיב (תהלים קמ"ה) ארומימך אלוקי המלך.

וכתב ברוקח שבברכות הנאה אנו צריכים לומר מלכות לאות כי לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ (תהלים כד א), ובברכת המצוות לפי שבמצוות כתוב: אֲנִי ה' (ויקרא יח ה), ושם זה הוא מלכות, כמו שנאמר: כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ (ישעיהו מד ו), וכמה פסוקים של שם סמוכים למלכות.

והוסיף בעקידת יצחק [8] 'בהזכרת שם ומלכות בברכות כפי תקנת חכמינו ז"ל וכו,' ועל מטבע הברכות לפי כוונתם ז"ל אמר המשורר (תהלים קמה, י יב) יודוך ה' כל מעשיך וגו', כבוד מלכותך וגו', להודיע לבני האדם גבורותיו וגו'. אמר, כי כוונת ההודאות והברכות שיתקנו אותם חסידיו לברך אותו בכל דבר, אשר בברכה ההיא מזכירים השם, גם כבוד מלכותו, כמו שאמרו (ברכות מ, ב) כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, וגם חותמין בה מעין גבורתו במה שאומר שהכל נהיה בדברו, בורא פרי העץ או האדמה, או עושה מעשה בראשית וכיוצא, כי הן כל אלה יפעל אל בכח גבורתו הרצוניית הנה היא ודאי להודיע לבני האדם גבורותיו, אשר עליהם אמר (תהלים שם, יא) וגבורתך ידברו, כי בזה יקבלו כלם עול מלכותו אשר עליו אמר כבוד מלכותך יאמרו'.

עולם הרמז

כתב בעקדת יצחק [9] 'עיקר הצלחת האדם תלויה בזה שתהיה לו אמונה חזקה שכל הטובות הבאות על העולם הם מהסבה הראשונה ולא במקרה והזדמן, ולא בכוחו ועצם ידו או מכוכב ומזל, לזה קבעו חז"ל כל הברכות, ובפרט ברכת הנהנין, כדי שיזכר שם הבורא המטיב על הטובה. וצריך לצרף לכך הדעת שזו הסבה הראשונה בעלת הרצון המוחלט בהמצאת הנמצאות, ולו היכולת להנהיג העולם ברצונו, דבר זה מזכיר בשם, שהוא על מציאותו, והזכרת המלכות על יכולתו.

עולם הסוד

כתב הרמב"ן [10] תקנו בברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו, כי הברכות יש בהן מלכות (פ' ספירת המלכות) והמצוות נצטוו לנו מן העולם ועד העולם , והמשכיל יבין. והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות הוא כן שחלקו כבוד למלכות העולם (פ' ספירת המלכות), אשר קדשנו ואשר עשה לנו, והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח, אתה גבור, אתה קדוש, וכן כלם, ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים, והבן זה.

עולם הפרד"ס

ספר ישמח ישראל כתב [11] 'וזה הרמז בדברי חז"ל (ברכות י"ב.) כל ברכה שאין בה הזכרת השם ושאין בה מלכות אינה ברכה, ברכה היא מלשון הכנעה, כמו המבריך את הגפן בארץ (כלאים פ"ז מ"א), דכל הכנעה אם היא בלא שם ומלכות, שם היינו אהבה, דשם הוי"ה מורה על זה, ומלכות היינו יראה אימת המלכות, אינה ברכה, אינו הכנעה.


ובספר אמרי אמת [12] כתב (דברים י יב) 'ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה , אי' בגמ' מנחות חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום וכו' מה ה' אלוקך שואל מעמך, אל תקרי מה אלא מאה. מאה הברכות הם סדר הברכות של כל היום, ועל זה כתיב (משלי כג יז) 'כי אם ביראת ה' כל היום', שלא להיות מרוחק מהקדושה, בכל ברכה צריכים להוסיף קדושה, יראת שמים, הרי בכל ברכה יש שם ומלכות. והוסיף עוד [13] על ידי שמזכירין שם ומלכות בברכה לא מתנתקים אח"כ מהקב"ה אפילו כשעוסקין בגשמיות וכל שכן כשעוסקים בדברי תורה, לא שכחתי מלברכך היינו להיות מקושר בשורש.

הערות שוליים

  1. דברים פרק כו פסוק יג
  2. ויקרא יט כד
  3. ויקרא יט כד
  4. פרשת תבא פיסקא ז
  5. ברכות מ' ע"ב
  6. ירושלמי ברכות ט א, לגירסת המנהיג, דיני תפילה, נא, עמ' פח במהדורת מוסד הרב קוק
  7. מזמור טז
  8. פרשת נשא שער עד
  9. במדבר ו
  10. שמות טו כו
  11. מאורן של ישראל - פרשת יתרו
  12. פרשת עקב
  13. פרשת תבוא