נארווה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 | |
| טירת הרמן בנארווה | |
| מדינה |
 אסטוניה |
|---|---|
| מחוז | אידה-וירו |
| ראש העיר |
טארמו טאמיסטה (Tarmo Tammiste) |
| תאריך ייסוד | 1223 |
| שטח | 84.54 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 730 נפש לקמ"ר (2012) |
| קואורדינטות | 59°22′33″N 28°11′46″E / 59.375833°N 28.196111°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| אתר העיר | |
נארווה (באסטונית: Narva; ברוסית: Нарва) היא העיר השלישית בגודלה באסטוניה. העיר שוכנת על הגדה המערבית של הנהר נארווה, המשמש כגבול הטבעי והמדיני בין אסטוניה לרוסיה.
היסטוריה
ההתיישבות במקום מוזכרת לראשונה בשנת 1171 בכרוניקה של נובגורוד. בתחילת המאה ה-13 התקיים במקום כפר בשם נרביה. ב-30 בנובמבר 1223 הכובשים הדנים הניחו את אבן הפינה של המבצר. במחצית הראשונה של המאה ה-14 היישוב הוכרז כעיר. בשנים 1223–1346 היישוב היה שייך לדנמרק ולאחר מכן למסדר הליבוני (עד שנת 1558). האבירים הליבונים בנו את המבצר, אשר השתמר ברובו עד ימינו. ב-11 במאי 1558 נכבשה העיר על ידי צבאו של איוואן האיום. ב-15 בספטמבר 1581 נכבשה העיר על ידי הצבא השוודי. כעבור 9 שנים צר הצבא הרוסי על העיר אך לא הצליח לכבוש אותה. בשנת 1595 חתמו רוסיה ושוודיה על הסכם שלום, לפיו הועברה העיר באופן רשמי לידי שוודיה.
בשנת 1700 עם פרוץ מלחמת הצפון הגדולה ניסה הצבא הפולני לכבוש את העיר, אך הובס בקרב נארווה. בסופו של דבר בשנת 1704 העיר נכבשה על ידי הרוסים והייתה חלק של האימפריה הרוסית עד להתפרקות האימפריה. במרץ 1918 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני, ששלט בעיר עד לסיום מלחמת העולם הראשונה. בנובמבר 1918 נסוג הצבא הגרמני מהעיר. לאחר נסיגתו, השתלט הצבא האדום על העיר והחזיק בה למשך חודשיים. בינואר 1919 יחידות של הצבא האסטוני ושל הצבא הלבן הצליחו לכבוש את העיר. נארווה הפכה לחלק ממדינת אסטוניה העצמאית.
במהלך מלחמת העולם השנייה כבש וורמאכט את נארווה ב-17 באוגוסט 1941. במהלך הכיבוש הנאצי נהרסה העיר העתיקה של נארווה (ולא שוחזרה עד היום). הצבא האדום שחרר את העיר ב-26 ביולי 1944.
אוכלוסין
נכון ל-1 בינואר 2014 התגוררו בנארווה 62,000 תושבים, מהם: 81% רוסים, 4% אסטונים, 2.5% אוקראינים והשאר - לאומים אחרים (בלארוסים, ארמנים, גרמנים, פינים). בשנת 1934 אסטונים היוו כ-64% מאוכלוסיית העיר. כמעט כל אוכלוסיית העיר עזבה אותו במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה לעיר הגיעו הרבה רוסים שמהווים עתה את הרוב בעיר.
כלכלה, תחבורה ותשתיות
בקרבת העיר נמצאות 2 תחנות הכוח שבזכותן המדינה אינה תלויה במקורות אנרגיה חיצוניים והם מבוססות על פצלי שמן.
בעיר נמצא מפעל הטקסטיל "קרנהולם" ("Krenholm"), מפעל חומרי בניין ומפעלים נוספים.
אתרי תיירות
- טירת הרמן
- בניין העירייה
- כנסיית אלכסנדר
ערים תאומות
לנארווה ברית ערים תאומות עם הערים:
בלץ, מולדובה
בוריסוב, בלארוס
בל אייר, מרילנד, ארצות הברית
דונצק, אוקראינה
אלבלונג, פולין
איוואנגורוד, רוסיה
כובולתי, גאורגיה
לאהטי, פינלנד- פטרוזבודסק, רוסיה
- המחוז האדמיניסטרטיבי הדרום-מערבי, רוסיה
שיאמן, הרפובליקה העממית של סין
קישורים חיצוניים
- פרויקט אומנותי נארווה 2012 (צילום ורישום)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
