נביל שעת
 | |
| לידה |
אוגוסט 1938 (גיל: 85) צפת |
|---|---|
| ישות מדינית | הרשות הפלסטינית |
| מפלגה | פת"ח |
| בת זוג | רג'א |
נַבִיל שַעַת (בערבית: نبيل شعث; נולד באוגוסט 1938) הוא פוליטיקאי פלסטיני. כיהן כשר לענייני חוץ ברשות הפלסטינית וחבר בצוות המשא ומתן עם ישראל.
ביוגרפיה
שעת נולד בצפת וגדל ביפו[1]. מוצא משפחתו בחאן יונס, שם מתגוררים עד היום רבים מבני חמולת שעת.[2] עם קום מדינת ישראל היגרה משפחתו למצרים, שבה גדל וסיים את לימודיו. בשנת 1959 נסע ללמוד באוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית. לשעת תואר שני במנהל עסקים מבית הספר וורטון (1961), וכן תואר דוקטור (1965). ב-1996 העניק לו בית הספר תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים[3]. עם שובו בשנת 1965 היה לאזרח מצרי. בשנת 1969 עזב שעת לביירות והחל להרצות באוניברסיטה האמריקנית בתחום ניהול תעשייה. בתחום זה הוא החל בייסודה של חברת ייעוץ בשם "TEAM" (הוקמה ב-1975), שסיפקה שירותים עבור חברות ערביות ברחבי המזרח התיכון. במהלך תקופה זו החל גם בפעילות בפת"ח ואש"ף לצדו של יאסר ערפאת. באמצעות החברה בבעלותו החל שעת לקיים קשרים עם יהודים אמריקאים וליטול חלק במשא ומתן בין אש"ף ומדינת ישראל. הוא לקח חלק בוועידת השלום במדריד (1991) ולאחר מכן בהסכמי אוסלו.
לאחר הקמת הרשות הפלסטינית נבחר שעת בשנת 1994 לחבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם מחוז חאן יונס. הוא כיהן כשר בממשלות הרשות והחזיק בתפקידים שונים, בהם שר התכנון ושיתוף פעולה בינלאומי. בשנים 2003–2005 הוא היה הראשון בתפקיד שר החוץ שנוצר בממשלה, ובשלהי 2005, לאחר סיום תפקידו, מונה לממלא מקום ראש הממשלה בתקופת הביניים שלאחר התפטרותו של אחמד קריע מהתפקיד. באוגוסט 2009 נבחר שעת כחבר הוועד המרכזי של פתח.
בפברואר 2010 ביקר ברצועת עזה לראשונה מאז פרוץ העימות בין החמאס לפת"ח. בביקור זה וכן בביקורו במאי 2011 פעל לסיום הסכסוך בין שני הפלגים.[4][5]
עמדותיו
במסיבת עיתונאים שנערכה בספטמבר 2010 הצהיר שעת, המכהן כחבר בצוות המשא ומתן הפלסטיני לשיחות עם ישראל, כי הרשות הפלסטינית לא תיסוג מעמדתה השוללת את הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית. הוא הסביר כי "הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי מאיימת באופן ישיר על הפלסטינים המוסלמים והנוצרים המתגוררים בישראל, ותמנע מהפליטים שעזבו את בתיהם לפני עשורים רבים את זכות השיבה".[6] דברים דומים השמיע בראיון לרשת anb הלבנונית ביולי 2011.[7]
ב-2011 אמר ביחס למאבק בישראל: "19 שנים של משא ומתן ומאבק מזוין לא הצליחו להביא לשחרור של שעל אחד מאדמת פלסטין. אנו מודעים לכך שבזמן הנוכחי אי אפשר לחזור אל המאבק המזוין, למרות היותו זכות של הפלסטינים".[8]
חיים פרטיים
ב-1995 נישא לרג'א אבו ע'זאלה באוריינט האוס ולהם ארבעה ילדים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: נביל שעת |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נביל שעת |
- ראיון עם נביל שעת', אתר ממרי, 26 בנובמבר 1999
- נביל שעת': לא נכיר במדינת העם היהודי - ראיון, באתר ממרי, 24 ביוני 2011
הערות שוליים
- ^ כתבה באתר ממרי, 25 במאי 2015
- ^ דני רובינשטיין, האיש שלא רוצה להוריש נגד האיש שלא רוצה לרשת, באתר הארץ, 27 באפריל 2003
שמואל בר, המנהיגות הפלסטינית בעידן שלאחר ערפאת, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, הערה 15 - ^ כתבה באתר בית הספר וורטון
- ^ סוכנויות הידיעות, נביל שעת' ביקר בביתו של הנייה בעזה, באתר ynet, 4 בפברואר 2010
- ^ אליאור לוי, בכיר פתח נביל שעת' הגיע לביקור ברצועת עזה, באתר ynet, 26 במאי 2011
- ^ סוכנויות הידיעות, נביל שעת: לעולם לא נכיר בישראל כמדינה יהודית, באתר nrg, 8 בספטמבר 2010
- ^ Fatah Foreign Relations Chief Nabil Shaath: It Will Be Difficult For Obama, As A Black President Facing A White Majority, To Exercise His Veto – He Will 'Not Make His Presence Felt'; The U.S. No Longer Plays A Role In the Middle East; The 'Two States for Two Peoples' Solution Is 'Unacceptable To Us', באתר ממרי (באנגלית)
- ^ חבר הוועד המרכזי של פת"ח: "האלימות היא אפשרות שיש לדחות בזמן הנוכחי", אתר מבט לתקשורת פלסטינית, 17 בינואר 2011
