לא יודע אם שמת לב, יש קו שצריכים לנקוט השולל את הספק באמיתות התורה:
בעיני חוקרי המקרא וגרוע מכך חכמי המשכילים והרפורמים למיניהם, התורה "נכתבה" ו"מספרת" לנו סיפור עפ"ל.
כמובן שאנו מאמינים בני מאמינים שתורה משמים היא וכל אות ותג נמסר לנו ע"י השכינה. וכל מה שכתוב בה - בא ללמדנו. ולא "לספר" לנו.
לכן כדאי להקפיד לשרש את המילים כדוגמת:
סיפור. (התחליף הוא: מאורע, התרחשות וכו')
דמות מקראית. (אישיות מהתנ"ך, או לחילופין התואר המקובל אבינו\רבנו\הצדיק וכו')
השימוש מלכתחילה במילים הנ"ל נועד להיות חלק התורת הכפירה הנ"ל בצורה קצת מתחכמת ומיתממת, ואנחנו לא צריכים לשתף איתה פעולה.
המשך עריכות נהדרות.
אפשר ללקק את האצבעות מהעבודה שלך.