נייר זכוכית
נייר זכוכית (שמו העממי של נייר לֶטֶש, נקרא לעיתים גם בד שמיר) הוא נייר עבה או אריג, המצופה בחומר שמאפשר שיוף חפצים שונים. הוא משמש לשיוף והסרה של מעט חומר ממשטחים שונים כך שיהיו חלקים יותר (למשל במהלך גימור של עבודות עץ), הסרת שכבה של חומר (למשל הסרת שכבת צבע ישנה מחפץ לקראת צביעתו מחדש), או הפיכת משטח למחוספס יותר (למשל כהכנה למריחת שכבת דבק). נייר זכוכית גס בדרגה גבוהה עשוי לשמש למשטחים מחוספסים, וככל שהוא עדין יותר הוא משמש להחלקה וליטוש עדינים יותר של המשטח.
השימוש המתועד הראשון בנייר זכוכית הוא מהמאה ה-13 בסין, אז הוצמדו שברי צדפים, זרעים וחול באמצעות דבק טבעי למטרות שפשוף והסרת חומר. חומרים נוספים מהם יוּצרו ניירות זכוכית הם עורות כרישים, מאובנים חיים של דגים מסוימים (מתועד אצל ילידים מקומורו), וצמח השבטבט הגס לאחר בישולו וייבושו (בשימוש מסורתי בקרב היפנים). הוא נקרא בשם "נייר זכוכית" משום שלעיתים קרובות יוּצר משברי זכוכית קטנים, שקצוותיהם החדים מאפשרים שפשוף וחיתוך יעיל, בעוד חול הוא רך יותר ופחות יעיל בשפשוף גס של חומרים; כיום חלק מניירות הזכוכית לא מיוצרים כלל מזכוכית. במקרים רבים החומר בו משתמשים הוא צורן קרביד, מוכר גם כ"קרבורונדום" (Carborundum). לליטוש משטחים מחומר קשה במיוחד, משתמשים ברסיסי יהלום.
ב-1833 החל ג'ון אוקלי מלונדון לייצר נייר זכוכית באופן תעשייתי במפעלו, בשיטות חדשות. איזק פישר ג'וניור מוורמונט הציג לראשונה את תהליך ייצור נייר הזכוכית בארצות הברית ב-1834. ב-1921 ייצרה חברת 3M נייר זכוכית שגבו עמיד בפני מים, בשם "Wetordry".
אריזות שונות
כדי לאפשר אופני עבודה שונים, קיימים מוצרים ואריזות שונים המבוססים על נייר לטש, ביניהם נייר לטש דו-צדדי, "ספוג לטש", כלומר נייר לטש המודבק לפיסת ספוג כדי להקל על השימוש בו, רצועה סגורה של נייר לטש המשמשת לשיוף מכני, נייר לטש שדבוק לדיסקה רכה המשמשת לשיוף מכני, ועוד.
דירוג
נייר לטש מאופיין על ידי מספר, שמציין את הגודל הממוצע של החלקיקים. יש מספר שיטות מספור. השיטות הנפוצות שנמצאות בשימוש הן השיטה האמריקאית CAMI, והשיטה האירופית FEPA, מוכרת גם כ-ISO 6344. בשתי השיטות, מספר קטן יותר מציין נייר גס יותר, כלומר בעל חלקיקים גדולים יותר, וההפך - מספר גדול יותר מציין נייר עדין יותר, בעל חלקיקים קטנים יותר. הדירוג נע בין P12, עם גודל חלקיקים של כ-1800 מיקרומטר (או 1.8 מילימטר), ועד P2500, עם חלקיקים בגודל של 8.4 מיקרומטר. בדרך כלל הדירוג מודפס על גב גיליון נייר הלטש.
רצועת נייר לטש המשמשת בשיוף מכני
Sander, מכשיר לשיוף מכני - נייר הלטש צמוד לתחתית (או "רגל") המכשיר
צידם האחורי של מספר ניירות לטש. מספרי הדרוג מודפסים על גב כל גיליון
צילום בהגדלה של נייר לטש מספר 60.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: בד שמיר |
| ערך מילוני בוויקימילון: ניר זכוכית |
| ערך מילוני בוויקימילון: ניר לטש |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נייר זכוכית |
- צורי שמר, שימושי נייר - נייר זכוכית, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
