ניסטו אלקלה סאמורה
| לידה |
פרייחו דה קורדובה, ממלכת ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
בואנוס איירס, ארגנטינה  |
ניסטו אלקלה סאמורה (בספרדית: Niceto Alcalá Zamora; 6 ביולי 1877 - 18 בפברואר 1949) נשיא הרפובליקה השנייה של ספרד בין השנים 1931–1936.
ביוגרפיה
אלקלה סאמורה נולד בפרייחו דה קורדובה בשנת 1877. הוא עבד כעורך דין והיה חבר במפלגה הליברלית בספרד. הוא נבחר לפרלמנט ומונה לכהונת שר הפיתוח בשנת 1917 ושר הביטחון ב-1922. סאמורה גם ייצג את ספרד בחבר הלאומים. בעקבות תמיכתו של המלך אלפונסו ברודנות של מיגל פרימו דה ריברה הפך לרפובליקני והשתתף בברית של סן סבסטיאן. לאחר ההפיכה הצבאית הכושלת באראגון הוא נכלא, אך עם עזיבת אלפונסו את ספרד, שוחרר ועמד בראש הממשלה הרפובליקנית הזמנית שהכריזה על הרפובליקה הספרדית השנייה. לאחר הבחירות ביוני 1931 נבחר לראשות הממשלה, אולם התפטר באוקטובר בעקבות קביעת הפרדת הדת מהמדינה וצעדים אנטי-קלריקליים שהוכללו בחוקה של הרפובליקה. ב-10 בדצמבר 1931 נבחר להיות נשיא הרפובליקה בקולותיהם של 362 מחברי הפרלמנט.
כנשיא, אלקלה סאמורה ניצל את סמכויותיו כדי לפזר את הפרלמנט פעמיים ועוד פעמים רבות לחץ לשינויים בהרכב הקואליציה, על מנת לשמר את הרפובליקה במרכז המפה הפוליטית ולמנוע ממנה לגלוש לידי הימין או השמאל. בסוף שנת 1935 הוא סירב בכל תוקף לאפשר לחיל רובלס להקים ממשלה, למרות שהוא היה היחיד שיכל להשיג רוב פרלמנטרי. צעדיו אלו של אלקלה סאמורה, למרות היותם בהתאם לחוקה, היו אנטי דמוקרטיים והיו שטענו כנגדו שהוא מתערב בהליכים הדמוקרטיים יותר משהמלך התערב לפני הקמת הרפובליקה. ישנם הרואים בצעדיו אלו של אלקלה סאמורה את אחד הגורמים שדרדרו את ספרד למלחמת אזרחים[1].
מלחמת האזרחים הספרדית החלה בזמן בו אלקלה סאמורה שהה בסקנדינביה. לאחר שנודע לו שמיליציות של הרפובליקנים פרצו לביתו, גנבו מרכושו ואף הוציאו את היומנים שלו מכספת הבנק בו הופקדו, הוא בחר לא לשוב לספרד במהלך המלחמה. לאחר ניצחון הלאומנים במלחמת האזרחים, נפתחה נגד אלקלה סאמורה, ב-21 בספטמבר 1939, חקירה בהתאם לחוק להענשת תומכי הרפובליקה והמסייעים לה[2].
בתחילת מלחמת העולם השנייה שהה אלקלה סאמורה בצרפת, אולם היחס של ממשלת וישי הביא אותו בינואר 1942 להגר לארגנטינה. עצמותיו הובאו לספרד ב-1979 והוא נקבר במדריד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
