הרסטורציה הספרדית
| |||
 | |||
| המנון לאומי | המארש המלכותי | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | ספרדית | ||
| עיר בירה | מדריד | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הכתרת אלפונסו השנים עשר | ||
| תאריך | 1874 | ||
| פירוק | הקמת הרפובליקה הספרדית השנייה | ||
| תאריך | 1931 | ||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה הספרדית הראשונה | ||
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} הרפובליקה הספרדית השנייה | ||
.svg)
_Golden_Fleece_and_Mantle_Variant.svg)
רסטורציה (בספרדית: Restauración) או הרסטורציה הבורבונית (בספרדית: Restauración borbónica) היא התקופה בספרד בין חזרתו לשלטון של אלפונסו השנים עשר בשנת 1874, ועד התפטרותו של אלפונסו השלושה עשר בשנת 1931, מה שהביא להקמת הרפובליקה הספרדית השנייה.
רקע
בשנת 1868 הודחה איזבלה השנייה, מלכת ספרד משלטונה, במהלך המהפכה המהוללת, והחלו שש השנים הדמוקרטיות בספרד, אשר כללו את שלטונו של אמדאו הראשון, מלך ספרד ואת הרפובליקה הספרדית הראשונה, והסתיימו בשנת 1874 בהפיכה צבאית נוספת (pronunciamento) בהנהגת הגנרל ארסניו מרטינס-קמפוס אנטון בסגונטה, אשר הכריזה על אלפונסו השנים עשר מבית בורבון כמלך ספרד.
היסטוריה
בשנת 1876 ניתנה חוקה חדשה לממלכה, אשר קבעה את ספרד כמונרכיה חוקתית, ואת הקורטס חנרלס מורכב משני בתים, הסנאט ובית הנבחרים. באותה שנה נלחם אלפונסו נגד הקרליסטים בפיקודו של קרלוס, דוכס מדריד, והביס אותם. בשנת 1878 ניסה פועל צעיר מטרגונה להתנקש בחייו של אלפונסו, אולם ההתנקשות נכשלה. בשנת 1885 מת אלפונסו משחפת, וכעבור חצי שנה ילדה אלמנתו, מריה כריסטינה, ארכידוכסית אוסטריה, את אלפונסו השלושה עשר, שעלה מיד לכס המלכות, תוך שאמו משמשת כעוצרת בשמו עד לבגרותו.
בשנת 1898 פרצה מלחמת ארצות הברית–ספרד, ובעקבותיה השתלטה ארצות הברית על מושבותיה של ספרד בים הקריבי ובאוקיינוס השקט.
ב-31 במאי 1906 התחתן אלפונסו עם הנסיכה הבריטית ויקטוריה אאוחניה פון באטנברג. כשחזרו מחתונתם, מחבל אנרכיסט השליך לעברם פצצה שהוחבאה בזר פרחים. אלפונסו ואשתו יצאו ללא פגע מניסיון ההתנקשות, אך 24 בני אדם נהרגו. לזוג המלכותי היו שתי בנות וחמישה בנים (אחד מהם נולד מת). כמו כן היו לאלפונסו שלושה ילדים מחוץ לנישואים.
במשך מלחמת העולם הראשונה, בהיותו ראש מדינה נייטרלית, ארגן יוזמה שאיפשרה להפגיש שבויי מלחמה משני המחנות עם בני משפחותיהם.
בשנת 1923 תפס הגנרל פרימו דה ריברה את השלטון בהפיכה צבאית והנהיג משטר דיקטטורי בספרד. המלך אלפונסו הכיר בשלטונו ומינה אותו לראש ממשלה. בסוף שלטונו של דה ריברה המדינה נקלעה למשבר כלכלי, והוא איבד את תמיכת הציבור, עד שפרש בינואר 1930. בעקבות כך נפגע קשה גם מעמדו של המלך אלפונסו.
ב-12 באפריל 1931 התקיימו בספרד בחירות מוניציפליות, בהם זכו הרפובליקנים בהישגים משמעותיים בערים המרכזיות. באותה עת גם התקיימו בערים הגדולות הפגנות גדולות נגד המלך ובעד רפובליקה. המלך אלפונסו, שאך בנס שרד ניסיונות קודמים להדיחו מכסאו, הרגיש שנשאר רק עם מעט תומכים ולפיכך, ברח אל מחוץ למדינה. אלפונסו פרסם הודעה קצרה בה מסר שהוא מרגיש שבאופן זמני אינו זוכה לתמיכת בני עמו. הוא הודיע שאינו מוותר על כסאו, שאינו רק שלו, אלא נובע מזכויות שהצטברו על פני ההיסטוריה, אשר עתידה לדרוש ממנו דין וחשבון, ולכן הוא רק משהה את השימוש בסמכויותיו. הוא טען שהיה לו מספיק כח כדי להילחם במתנגדיו אבל העדיף לעזוב כדי למנוע שפיכות דמים של בני עמו[1].
ביום יציאתו לגלות ברומא, ה-14 באפריל 1931 ספרד הוכרזה כרפובליקה הספרדית השנייה[2].
לאחר מכן
הרפובליקה הספרדית השנייה לא החזיקה מעמד זמן רב, ולאחר ניצחון מפלגות השמאל באביב 1936, פתחו הצבא והכוחות השמרנים בהפיכה צבאית, אשר הפכה עד מהרה למלחמת אזרחים. מלחמת האזרחים בספרד נמשכה עד לשנת 1939, ובסיומה השתלטו הכוחות הלאומנים בפיקודו של פרנקו על כל המדינה, והקימו את המדינה הספרדית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
