נמל התעופה רומא-אורבה
 | |||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| סוג השדה | אזרחי | ||||||||||
| תקופת הפעילות | 1928–הווה (כ־96 שנים) | ||||||||||
| מפעיל | רשות התעופה האזרחית של איטליה (ENAC) | ||||||||||
| עיר סמוכה | רומא | ||||||||||
| גובה מעל פני הים | 17 מטר (55 רגל) | ||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||
| |||||||||||
שדה התעופה אורבה-רומא (באיטלקית: Aeroporto di Roma-Urbe) הוא שדה תעופה אזרחי קטן ברומא, הממוקם בחלקה הצפוני של העיר, באחד מעיקולי נהר הטיבר, בתוך כביש הטבעת המקיף את העיר (A90).
היסטוריה
שדה התעופה נחנך בנוכחותו של שליט איטליה הפאשיסטית, בניטו מוסוליני, בשנת 1928. שמו הראשון של השדה, שנבחר על ידי מוסוליני עצמו, היה "נמל התעופה ליטוריו" (Littorio, ליקטור). עד מלחמת העולם השנייה היה השדה נמל התעופה האזרחי הראשי של רומא, ובסיס הפעילות של חברת התעופה הלאומית של איטליה באותה עת, אלה ליטוריה. בתוך היקף השדה נבנה גם מסלול למרוץ מכוניות, שנקרא "מסלול המירוץ של ליטוריו" (Autodromo del Littorio). ב-1931 נערכה בשדה תחרות בין מטוס למכונית: מכונית אלפא רומאו 8C 3000 התחרתה במטוס קאפרוני Ca.1000, שזכה בתחרות.
במהלך המלחמה נפגע שדה התעופה קשות מהפצצות. לאחר המלחמה הופעל השדה מחדש בשם "אורבה-רומא", אך לאחר מספר שנים הועברה הפעילות האזרחית לנמל התעופה צ'אמפינו, ושדה התעופה אורבה החל לשמש בעיקר לפעילות של מועדון תעופה, מוניות אוויר וטיסות של מטוסים קלים. כיום שדה התעופה הוא בסיסו של קלוב התעופה של רומא (Aeroclub di Roma). ב-1995 נעשה ניסיון להפעיל מן השדה טיסות מקומיות לערים אחרות באיטליה, במטוסי נוסעים מסוג דה הבילנד קנדה דאש 7, בעלי יכולת המראה ונחיתה קצרה. החברה שעשתה את הניסיון, FAR איירליינס, נסגרה זמן קצר לאחר מכן והניסיון לא יצא אל הפועל. רשות התעופה האזרחית של איטליה (ENAC), המפעילה את השדה, השקיעה ב-2010 800,000 יורו בטרמינל חדש למסוקים.
ב-1948 חנו בשדה מספר מטוסי נורדואין UC-64A נורסמן שנרכשו על ידי אנשי הרכש של חיל האוויר הישראלי המתהוה, מעודפי חילות האוויר של צבא ארצות הברית, במטרה להכשירם לטיסה ישירה לארץ ישראל. במהלך טיסת ניסוי התרסק אחד המטוסים, ושני טייסיו, לאונרד כהן וג'ורג' ברלינג, נהרגו.
ב-18 בספטמבר 1997 התקיימה בשדה הופעה של להקת U2, שהייתה חלק מסיור ההופעות שלה באותה שנה, שנקרא פופ מארט. קהל של 70,000 איש השתתפו בהופעה.
קישורים חיצוניים
