נשיא ונצואלה
![]() | |
איוש נוכחי | ניקולאס מדורו |
---|---|
תאריך כניסה לתפקיד | 5 במרץ 2013 |
דרכי מינוי | בחירות כלליות |
תחום שיפוט | ונצואלה |
מושב המשרה | ארמון מירפלורס (אנ'), קראקס |
משך כהונה קצוב | 6 שנים |
ייסוד המשרה | 13 בינואר 1830 |
איוש ראשון | כריסטובל מנדוזה (אנ') |
נשיא ונצואלה (בספרדית: Presidente de Venezuela), הידוע רשמית כנשיא הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה, הוא ראש המדינה בפועל וראש הממשלה של ונצואלה. הנשיא מוביל את ההנהלה הלאומית של ממשלת ונצואלה והוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים הלאומיים הבוליבריים של ונצואלה. תקופת הכהונה של הנשיא נקבעה לשש שנים עם אימוץ חוקת ונצואלה (אנ') ב-1999, והגבלת הכהונה של הנשיא הוסרה ב-2009.[1]
משרת הנשיא בוונצואלה קיימת מאז הכרזת העצמאות של ונצואלה (אנ') מהמלוכה הספרדית ב-1811; הנשיא הראשון היה כריסטובל מנדוזה (אנ'). בין השנים 1821 ל-1830 הייתה ונצואלה מדינה חברה ברפובליקת קולומביה הגדולה, והרשות המבצעת של ונצואלה סופחה לממשלת קולומביה בבוגוטה. כאשר מדינת ונצואלה קיבלה עצמאות מקולומביה הגדולה, הוחזר תפקיד הנשיא והתמנה לתפקיד חוסה אנטוניו פאס (אנ'). מאז, כל ראש מדינה בוונצואלה החזיק בתואר נשיא.
במהלך המאה ה-19 סבלה ונצואלה ממשבר פוליטי ומאוטוקרטיה, ונשלטה על ידי דיקטטורים צבאיים אזוריים עד אמצע המאה ה-20. מאז 1958 היו במדינה שורה של ממשלות דמוקרטיות, באופן יוצא מן הכלל ביחס לרוב האזור שנשלט בתקופה זו על ידי דיקטטורות צבאיות, והתקופה התאפיינה בשגשוג כלכלי. במהלך המאה ה-21 התמודדה המדינה עם המשבר הנשיאותי בוונצואלה.
סמכויות
ונצואלה מעניקה סמכויות משמעותיות לנשיא. הוא שולט למעשה ברשות המבצעת, מייצג את המדינה מחוצה לה וממנה את הקבינט, ובאישור האספה הלאומית, גם את שופטי בית הדין העליון לצדק (אנ'). הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים הלאומיים הבוליבריים (FANB).
סמכויותיו וחובותיו של נשיא ונצואלה נקבעות, מוגבלות וממוספרות על ידי סעיפים 236 ו-237 לחוקה:[2]
- לציית ולאכוף את החוקה והחוק.
- לכוון את פעילות הממשלה.
- למנות ולהדיח את סגן הנשיא הבכיר ואת שרי הקבינט.
- לכוון את היחסים הבינלאומיים של הרפובליקה ולחתום ולאשרר אמנות, הסכמים או אמנות בינלאומיות.
- לכוון את הכוחות המזוינים הלאומיים בתפקידו כמפקד העליון של הצבא.
- להפעיל פיקוד עליון על הכוחות המזוינים הלאומיים, לקדם את הקצינים בדרגת קולונל או קפטן ימי ומעלה, ולמנות אותם לתפקידים השמורים להם בלבד.
- להכריז על מצבים חריגים ולהורות על הגבלת הערבויות במקרים שנקבעו בחוקה.
- להוציא צווים מנהליים בעלי תוקף של חוק, בכפוף לאישור מראש על ידי חוק מאפשר.
- לזמן מושבים מיוחדים של האספה הלאומית.
- להוציא תקנות ליישום חוקים, כולם או חלקם, מבלי לשנות את רוחם, תכליתם ואת הסיבה לקיומם של החוקים.
- לנהל את האוצר הציבורי הלאומי.
- לנהל משא ומתן על הלוואות לאומיות.
- להזמין סעיף תקציב חריג בנוסף לתקציב, בכפוף לאישור מראש של האספה הלאומית או הוועדה המוסמכת.
- להתקשר בחוזים לטובת האינטרס הלאומי, בכפוף לחוקה ולחוקים החלים.
- למנות, בכפוף לאישור מראש של האספה הלאומית או הוועדה המוסמכת, את התובע הכללי של הרפובליקה ואת ראשי הנציגויות הדיפלומטיות הקבועות.
- למנות ולהדיח את אותם פקידים שמינויים נעשה בכפוף לשיקול דעתו על פי החוקה או החוק החל.
- להפנות דיווחים או הודעות מיוחדות לאספה הלאומית, באופן אישי או באמצעות סגן הנשיא המבצע.
- לגבש את תוכנית הפיתוח הלאומית, ובכפוף לאישור מראש של האספה הלאומית, להורות על יישומה.
- להעניק חנינה.
- לקבוע את מספרם, ארגונם וסמכותם של המשרדים והגופים האחרים המרכיבים את הזרוע המנהלית הציבורית הלאומית, כמו גם את הארגון והתפקידים של שרי הממשלה, במסגרת העקרונות וההנחיות שנקבעו בחוק האורגני הרלוונטי.
- לפזר את האספה הלאומית במקרה שנדון בחוקה.
- לקרוא להתייחסות במקרים שנקבעו בחוקה הנוכחית.
- לכנס ולעמוד בראש ישיבות המועצה להגנה לאומית.
השלמות ופיצויים
במהלך כהונתו, הנשיא אינו רשאי להיות מועסק על ידי אף אחד אחר, או לקבל משכורת אחרת מהמדינה. שכרו של הנשיא לא יעלה על 12 שכר מינימום חודשי.[3]
חטיבת משמר הכבוד הנשיאותי (אנ') אחראית על ההגנה על הנשיא, כמו גם על משפחת הנשיא ועמיתיו הפוליטיים. משמר הכבוד הנשיאותי מורכב מחברים מארבעת זרועות השירות של הכוחות המזוינים הלאומיים של בוליבריה ומוסדות אחרים של ביטחון הציבור, ובראשו עומד גנרל או קצין.
מאז 1900, מקום העבודה הרשמי של הנשיא הוא ארמון מירפלורס (אנ') בקראקס. המעון הנשיאותי מאז 1964 היה ארמון לה קאסונה, שהוקם על ידי הנשיא ראול ליאוני (אנ'), אך הוא אינו בשימוש על ידי הנשיא המכהן ניקולאס מדורו.
דרישות
על פי סעיפים 227 ו-229 של חוקת ונצואלה, שאומצה ב-1999, יש לעמוד בדרישות הבאות על מנת להפוך לנשיא ונצואלה:[2]
- להיות אזרח ונצואלה מלידה ומבלי להחזיק אזרחות נוספת.
- להיות בן 30 לפחות בזמן הבחירות.
- לא להיות תחת הרשעה כלשהי על פי פסק דין סופי.
- לא להיות שר, מושל, ראש עיר או סגן נשיא הרפובליקה מיום ההכרזה על המועמדות ועד ליום הבחירות.
הגבלת כהונה
כהונת הנשיא הנוכחית היא לשש שנים, כאשר החוקה מציעה אפשרות לקיים משאל עם בכל עת במהלך שלוש השנים האחרונות של כהונת הנשיא. משאל עם ב-2009 הסיר את ההגבלות הקודמות שהגבילו את כהונת הנשיא לשתי קדנציות.[1]
בין השנים 1958 ל-1999, תקופת הכהונה של הנשיא נקבעה לחמש שנים. על נשיא מכהן נאסר להיבחר מחדש באופן מיידי, והוא לא יכול היה להתמודד שוב במשך 10 שנים (שווה ערך לשתי קדנציות מלאות) לאחר שעזב את תפקידו.
נושאי משרה
נשיאי ונצואלה שכיהנו תחת חוקת 1864 (אנ') (החל מחואן קריסוסטומו פלקון (אנ')) נשאו את התואר "נשיא האיחוד", במקום "נשיא הרפובליקה" הרגיל המשמש עד היום. מלבד זאת, כל ראשי המדינה מאז 1811 החזיקו בתואר "נשיא ונצואלה", עם שינויים קלים לגבי שמה הרשמי של המדינה (שהשתנה ארבע פעמים מאז החזרת העצמאות ב-1830).
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Chavez wins chance of fresh term" (באנגלית בריטית). 2009-02-16. נבדק ב-2025-07-03.
- ^ 2.0 2.1 חוקת ונצואלה (בספרדית)
- ↑ Wayback Machine, www.mp.gob.ve
נשיא ונצואלה41365142Q11942698