סאיפאן
| נתונים מדיניים | |
|---|---|
| אוכלוסייה | שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).) |
 | |
סאיפאן (באנגלית: Saipan) הוא האי הגדול ביותר בקבוצת איי מריאנה הצפוניים, השוכנת במזרח האוקיינוס השקט.
גאוגרפיה ואקלים
האי ממוקם 190 קילומטר מצפון לאי גואם ו-8 קילומטר מצפון לאי טיניאן.
אורך האי הוא כ-19 קילומטר ורוחבו המקסימלי – 9 קילומטר. שטחו הכולל הוא 115.4 קילומטרים מרובעים. דרום האי הוא מישורי, וחלקו הצפוני הוא הררי. הנקודה הגבוהה באי (480 מטר מעל פני הים) היא הר טפוצ'או (Tapochau).[1]
קרקע האי מורכבת מאבן גיר. האזורים הבלתי מיושבים באי מכוסים בשיחים ובג'ונגל צפוף. החוף המערבי של האי משופע בחופים חוליים, מולו משתרעת שונית אלמוגים וביניהם מצויה לגונה רדודה. החוף המזרחי מורכב בעיקר מצוקים סלעיים, וגם מולו משתרעת שונית אלמוגים.
אקלים האי הוא טרופי, ושיעור המשקעים השנתי בו הוא 2,000-2,500 מילימטר.
מקומות יישוב גדולים באי הם גאראפאן (Garapan) וצ'לן קנואה (Chalan Kanoa) בחופו המערבי וקגמאן (Kagman) בחופו המזרחי.
באי יש שני כבישי אורך ראשיים. אחד מהם מתמשך לאורך החוף המערבי. כביש גדול יותר מתמשך לאורך מרכזו של האי. בדרומו של האי נמצא שדה תעופה בינלאומי.[2] . שדה התעופה שימש את המפציצים הכבדים האמריקניים בימי מלחמת העולם השנייה ונקרא שדה איזליי (Isley Field). לפני כן הוא שימש את הצבא היפני. מהאי פועל גם שירות מעבורת לאי טיניאן.
היסטוריה וממשל
על פי הערכה יושב סאיפאן לראשונה כבר בשנת 2000 לפני הספירה.[דרוש מקור] פרדיננד מגלן היה האירופי הראשון שהגיע אל האי, בשנת 1521. ספרד סיפחה את האי במאה ה-17 כחלק מתביעתה על איי מריאנה. בצד בני הצ'מורוס[3]) התיישבו באי בראשית המאה ה-19 גם קרוליניאנים (קרי תושבים מקוריים של איי קרולינה) רבים.
גרמניה שלטה באי מ-1899 ועד לאחר מלחמת העולם הראשונה. מ-1922 משלה בו יפן לפי מנדט שקיבלה מחבר הלאומים. היפנים פיתחו באי את תעשיות הדיג וגידול קני הסוכר. הם הציבו בו חיל מצב צבאי גדול. משפרצה מלחמת העולם השנייה באוקיינוס השקט היו באי 30,000 תושבים, מהם 25,000 יפנים.
חיילי חיל הנחתים והצבא של ארצות הברית נחתו בסאיפאן ב-15 ביוני 1944 וכבשו את האי מידי היפנים בקרב מר שנמשך כשלושה שבועות. בקרב נהרגו כמעט כל 30,000 המגינים היפנים, ועמם אלפי אזרחים, שרבים מהם הטילו עצמם אל הים מראשו של צוק גבוה בצפון האי. מישורי דרום האי היו לבסיס למפציצים האמריקניים הכבדים שהפציצו את איי יפן.
מאז 1944 נמצא האי בשליטתה של ארצות הברית. כיום, האי חבר בקהילה המאוחדת (Commonwealth) של איי מריאנה הצפוניים, הנמצאת מאז 1986 באיחוד פוליטי עם ארצות הברית. מרכז הממשל של איי מריאנה הצפוניים שוכן בכפר Capital Hill שבמרכזו של האי.
אוכלוסייה
במפקד אוכלוסין שנערך באי בשנת 2010 נמנו בו 48,317 תושבים. כ-58% מהם השתייכו לקבוצות אתניות שמוצאן בדרום מזרח אסיה, וכ-30% - לקבוצות אתניות מאיי האוקיינוס השקט.
לפי הערכה מנו תושבי איי מריאנה הצפוניים כולם ביולי 2011 כ-46,000 נפש.[4] מכאן, שאוכלוסייתו של סאיפאן הצטמצמה במהלך העשור האחרון - ככל הנראה עקב עזיבתם של מהגרי עבודה רבים לאחר סגירת מפעלי תעשיית ההלבשה באי (ראו להלן).
חלק ניכר מאוכלוסיית האי מורכב ממהגרים מיפן, סין, קוריאה ואיים אחרים במיקרונזיה. בעבר ואפשר שגם כיום היוו עובדי חוץ – מסין, בנגלדש, הפיליפינים, תאילנד, וייטנאם וקמבודיה – חלק ניכר מאוכלוסיית האי, ובשלב מסוים אף כ-60 אחוזים ממנה.
השפות המדוברות באי הן אנגלית וצ'מורו (Chamorro). התרבות המקומית של סאיפאן מהווה מזיגה של תרבויות שונות: השפעת התרבויות המקומיות – של ילידי צ'מורו, קרולינה ומיקרונזיה, השפעה אמריקנית, והשפעות אסיאתיות שונות – מיפן, קוריאה, תאילנד והפיליפינים.
כלכלה
תיירות היא הענף הכלכלי המרכזי באי, המהווה יעד תיירות פופולרי באוקיינוס השקט. ענפי הכלכלה העיקריים הנוספים באי הם דיג וגידול קני סוכר.
בעבר היוותה תעשיית ההלבשה ענף כלכלי חשוב באי, שהתפתח בזכות הטבות מס מסוימות שהעניקה ארצות הברית לקהילת איי מריאנה הצפוניים. היא הופעלה על ידי חברות ידועות מארצות הברית ועבדו בה אלפי עובדים זרים, בעיקר מסין. בשל חשדות לניצול זכו תנאי עבודתם לביקורת וחקירה מצד גופים פרטיים וגופי ממשל בארצות הברית. עקב לחץ שהופעל על החברות שלא להעסיק במפעלי ההלבשה מהגרים מחוץ לאי ולהקפיד על קיום חוקי העבודה – לחץ שהוריד את הכדאיות הכלכלית של קיום המפעלים - נסגרו כולם עד שנת 2009.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סאיפאן |
- פורטל קהילת איי מריאנה הצפוניים.
- סרטון של סיור אווירי בשמי סאיפאן באתר YouTube.
הערות שוליים
