סוויס קוטג' (אירלנד)
 |
ערך זה עוסק בבית קיט באירלנד. אם התכוונתם לשכונה בלונדון, ראו סוויס קוטג (אנגלית: The Swiss Cottage) הוא בית קיט מהמאה ה-18 השוכן בקהיר שבמחוז טיפררי באירלנד. הבית נבנה בסגנון אורנה על ידי ריצ'רד בטלר, הברון ה-12 של קהיר. הבית שוחזר ושופץ וכיום פתוח לציבור הרחב.
סגנון אורנה
סגנון אורנה היא אדריכלות בסגנון קוטג' אורנמנטלי (ornamental cottage), או בשם המקוצר "קוטג' אורנה" (Cottage orne). מקורותיו הם אנגלו-צרפתיים. הסגנון הושפע חלקית מסגנון הציורים האנגלי (English Picturesque). ציורים אלו שיקפו התעניינות בהיבטים ה"פרועים" של הטבע, כלומר יותר הרים וגאיות מאשר מראה אנגלי טיפוסי של גבעות מכוסות דשא ועליהן עצים פזורים. בציורים בסגנון הזה הוסיפו הציירים מבני קוטג', במטרה להוסיף מימד אנושי לציור.
בסגנון בנייה זה באו לידי ביטוי הסגנון האנגלי וסגנון חיי הכפר הצרפתיים.
באותה תקופה היה מקובל בקרב בני האצולה לחיות בבתים בסגנון שנראה כפרי כלפי חוץ, אך עם הקפדה כי פנים הבית יהיה מפואר.
השם סוויס מקורו באופן בו דמיינו אנשי הכפר את סגנון הבתים בשווייץ, שבה לרוב מעולם לא ביקרו.
בעלי הבית
בעלי הבית היו הברון ריצ'רד בטלר ואשתו אמילי, אשר נישאו בשנת 1793 כאשר ריצ'רד היה בן 17 ואמילי בת 16. עד מהרה הם הפכו לדומיננטיים בחיים החברתיים בקהיר, וביתם הפך למקום מפגש לקהילה המקומית. בטלר התקדם במהרה בסולם הדרגות הפוליטיות, עד שקיבל מושב בבית הלורדים האירי. בשנת 1801, כאשר פוזר בית הפרלמנט האירי על ידי הבריטים, הוא נבחר לחבר בפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה השמרנית.
בשנת 1816 מונה בטלר לרוזן של גלנגל (Glengal) ולויקונט של קהיר ומת שלוש שנים מאוחר יותר. אשתו חיה עוד עשרים שנה אחריו.
היסטוריה
ב-1802, לאחר בחירת המיקום של הבית בסמיכות לטירת קהיר, החל בטלר להסיר כל סממן של ציוויליזציה באזור, כולל מספר בתים של קווייקרים אשר ניצבו במקום בו אמור היה להיבנות הבית. לאחר הסרת ה"עיוותים של הטבע" ושתילת עצים, הפך האזור לרקע ציורי עבור הסוויס-קוטג'.
הבית ממוקם על גבעה המשקיפה על נהר הסויר (Suir). הוא תוכנן כנראה על ידי נאש (Nash), שהיה אדריכל מפורסם באותה תקופה. למרות שאין הוכחות חותכות שהבית נבנה על ידו, ניתן להניח זאת מכיוון שהוא פעל בקהיר באותה תקופה ותכנן את כנסיית הרובע שם. בנוסף ישנם מספר מאפיינים בארכיטקטורה של הבית שדומים למבנים אחרים שתכנן נאש באנגליה באותה תקופה.
ישנן ספקות לגבי מטרת בניית הבית. המסורת טוענת שבטלר בנה את הבית כי הוא חיפש מקום בו הוא ואשתו יוכלו להתבודד. הבית בוודאות לא שימש למגורים קבועים אלא יותר כמקום מפגש בידורי של הקהילה המקומית. לאחר מותו של בטלר, כאשר אלמנתו הייתה בעלת הבית, שימש הבית כבית אירועים בו הופיעה הלהקה הצבאית בערבי הקיץ.
עקב נסיונותיו של בנו של בטלר לשפר את האחוזה, נכנסה המשפחה לחובות כבדים וחלקים גדולים מהאחוזה עברו לטיפול כונס נכסים. רק בדור הבא הצליחה בתו לקנות מחדש את האחוזה והבית. בשנות השמונים של המאה ה-20, לאחר שהבית היה מוזנח מספר עשורים, הוא נקנה על ידי פילנתרופים אשר החלו בעבודות השחזור והשיפוץ של הבית. כיום שייך הבית למשרד לעבודות הציבור (Office Of Public Work) והוא פתוח לציבור מ-1989.
תיאור המבנה
המבנה תוכנן כך שיתמזג עם הטבע שסביבו, ולכן השתמשו בחלקו החיצוני בבולי עץ ובקש לכיסוי הגג. תכנון פנים הבית היה חופשי, במטרה לשקף סגנון חיים פשוט.
כך למשל, הבית אינו סימטרי והחלונות נבנו בגדלים שונים. הבית מוקף בגלריה מקורה (verandah) המוקפת בעמודים מעץ שנראים כמו עצים. קומת הקרקע כולל היכל כניסה, חדר מוזיקה וחדר טפטים (dofour). העלייה לקומה הראשונה מתבצעת בעזרת מדרגות ספירלה. הקומה הראשונה כוללת שני חדרי שינה, גדול וקטן. מסביב לחדרים בנויים שולי גג רחבים (eaves) אשר יוצרים מראה מיוחד לבית. המטבח מוסתר במרתף מתחת לבית.
שיחזור המבנה
שחזור הבית נעשה בעזרת תצלומים וציורים של הבית. הושקע כסף רב בשחזור ונטלו בו חלק מיטב האומנים ובעלי המלאכה האירים. במסגרת עבודות השחזור הוחלפו הגג, עמודי העץ שמקיפים את הגלריה המקורה, הדליות ותריסי הרפרפות. מכיוון שהבית היה במצב של הזנחה, נדרש שיפוץ של הקירות, החלונות ומדרגות הספירלה. שיחזור פנים הבית היה קשה יותר, מכיוון שלא נמצאו תמונות או ציורים שלו. מחקרים הראו שהבית היה מרוהט בדלילות, בעוד הטפטים והקישוטים על הקירות היו מפוארים. חוץ מחדר אחד בו נשתמרו רוב הטפטים המקוריים (שתיארו באופן צבעוני חיי יום יום בטורקיה), בשאר החדרים לא נשאר אפילו רמז אחד לכיסוי הקירות. לכן השתמשו בשחזור במוטיבים מאותה תקופה. הקלות של הקישוטים ביחד עם ריבוי החלונות ודלתות ההזזה מעניקים לסוויס קוטג' את ההמשכיות בין החוץ לפנים הבית. בזכות העיצוב הזה למרות שהבית יחסית קטן יש תחושה של מרחב.
בתים דומים
- כפר המלכה - נבנה עבור מארי אנטואנט בגני ארמון ורסאי.
קישורים חיצוניים
