סיגנוס (חללית)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיגנוס
החללית סיגנוס מתקרבת אל תחנת החלל הבינלאומית בטיסה הראשונה שלה, 29 בספטמבר 2013
החללית סיגנוס מתקרבת אל תחנת החלל הבינלאומית בטיסה הראשונה שלה, 29 בספטמבר 2013
מידע כללי
ייעוד חללית אספקה ל־ISS
יצרן אורביטל סיינסס וטאלס אלניה ספייס
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
היסטוריית פעילות
סטטוס פעיל
מפעיל נאס"א
משגר אנטרס
טיסה ראשונה 18 בספטמבר 2013
ביצועים
טווח פעולה מסלול LEO
כושר נשיאה דגם ראשוני: 2,000 ק"ג
דגם משופר: 2,700 ק"ג
מידע טכני
מסה דגם ראשוני: 1,500 ק"ג
דגם משופר: 1,800 ק"ג
נפח כולל דגם ראשוני: 18 מ"ק
דגם משופר: 27 מ"ק
גובה דגם ראשוני: 3.66 מטרים
דגם משופר: 4.86 מטרים
קוטר 3.07 מטרים (שני הדגמים)

סיגנוסאנגלית: Cygnus; מלטינית: "ברבור", על שם קבוצת הכוכבים ברבור) היא חללית אספקה בלתי מאוישת המפותחת על ידי אורביטל סיינסס וטאלס אלניה ספייס במסגרת תוכנית COTS של נאס"א. מטרתה להעביר אספקה אל תחנת החלל הבינלאומית (ISS). מאוגוסט שנת 2000 מגיעה רוב האספקה אל ה־ISS על ידי חלליות רוסיות מסוג פרוגרס, אך שוגרו גם מספר חלליות אירופאיות מסוג ATV וחלליות יפניות מסוג HTV. אספקה אמריקאית הייתה מגיעה על גבי מעבורות החלל שלה, אך אלו פרשו במהלך 2011. על מנת להחליף את המעבורות הכריזה נאס"א על תוכנית COTS, שמטרתה להמריץ חברות פרטיות לפתח חלליות, כך שתעשיית החלל תתמסחר. תוכנית COTS מפקחת גם על פיתוח חללית הדרגון של חברת ספייס איקס.

פיתוח

כאשר חברת רקטפליין קיסטלר לא הצליחה להשיג את סכומי הכסף להם התחייבה במסגרת השלב הראשון של תוכנית COTS, ב־18 באוקטובר 2007, החליטה נאס"א לבטל את ההסכם שחתמה איתה על פיתוח ה־K-1, ולהעניקו לחברה אחרת.[1] ב־19 בפברואר 2008 הודיעה נאס"א כי בחרה באורביטל סיינסס והעניקה לה את החוזה.[2] ב־23 בדצמבר 2008 העניקה נאס"א לאורביטל חוזה על סך 1.9 מיליארד דולר במסגרת תוכנית CRS (תוכנית מקבילה ל־COTS האחראית על השימוש המבצעי בחלליות). על פי החוזה, על אורביטל סיינסס יהיה לשגר אל תחנת החלל הבינלאומית 20 טון מטען ב־8 משימות עד ל־2016.[3]

באפריל 2010 הציגה אורביטל דגם בגודל מלא של הסיגנוס בסימפוזיון החלל הלאומי (NSS) שהתקיים בקולורדו ספרינגס, קולורדו.

טיסת המבחן הראשונה של חללית הסיגנוס, המשוגרת על גבי משגר אנטרס (ידוע גם כטאורוס 2), תוכננה במקור לשיגור בדצמבר 2010.[4] בסופו של דבר היא שוגרה בהצלחה ב־18 בספטמבר 2013, וב־9 בינואר 2014 סיגנוס שוגרה למשימת האספקה המסחרית הראשונה שלה.

מבנה

השוואה בין הדגם הסטנדרטי לדגם המשופר של חללית הסיגנוס

חללית הסיגנוס מורכבת משני חלקים מרכזיים: יחידת מטען מדוחסת (PCM) ויחידת שירות (SM). ה־PCM מפותחת ומיוצרת על ידי טאלס אלניה ספייס, ונפחה בדגם הראשוני הוא 18 מ"ק.[5] ה־SM מפותחת ומיוצרת על ידי אורביטל סיינסס, והיא מתבססת על הרכיב STAR פרי פיתוחה של אורביטל, המשמש כבסיס ללוויינים מפיתוחה. בנוסף ה־SM כוללת טכנולוגיות שפותחו עבור הגשושית שחר של נאס"א. ה־SM שוקלת 1,500 ק"ג בדגם הראשוני והיא תכלול את מערכת ההנעה של החללית ואת שני הלוחות הסולאריים שלה.[5] ארבע חלליות הסיגנוס הראשונות שיבנו וישוגרו יהיו מהדגם הראשוני, וכל אלו שיבואו לאחריהן יהיו מהדגם המשופר.[6]

הזרוע הרובוטית קנדארם2 מחברת את החללית סיגונס, במשימת האספקה השנייה שלה, Orb-CRS-2, לתחנת החלל הבינלאומית

הדגם המשופר יכלול PCM מוארך בעל נפח של 27 מ"ק ולוחות סולאריים קלים יותר. משקלה היבש של הסיגנוס מהדגם המשופר יהיה 1,800 ק"ג.[6] הסיגנוס מהדגם המשופר תשוגר על משגר אנטרס בעל שלב שני משופר מסוג קאסטור 30XL, ולכן תוכל לשאת 700 ק"ג יותר מאשר הדגם הרגיל.[7]

בעת משימה שגרתית תנווט החללית אל סמוך לתחנת החלל הבינלאומית, למקום בו הזרוע הרובוטית של התחנה, קנדארם2, תוכל ללכוד אותה ולעגנה לתחנה. שיטת עגינה זו זהה לחללית היפנית HTV ולחללית הדרגון (בתצורת אספקה).[5] סיגנוס לא תוכל להחזיר מטען לכדור הארץ, זאת מפני שאינה מצוידת במגיני חום שיגנו עליה בעת החדירה לאטמוספירה. עם זאת, ניתן יהיה להעמיסה בפסולת מהתחנה, בדומה לחלליות ה־ATV,‏ HTV ופרוגרס, פסולת שתישרף יחד עם החללית באטמוספירה.[8] החלליות היחידות בהן ניתן להחזיר מטען לכדור הארץ הן הסויוז (המשמשת לשיגור צוותים לתחנה ולחזרתם לכדור הארץ) והדרגון.

ישנן שתי גרסאות נוספות לחללית הסיגנוס הנמצאות בבחינה: גרסה בה ה־PCM תוחלף ברכיבים לא מדוחסים (כגון ניסויים) שיורכבו על התחנה (באמצעות הזרוע הרובוטית או הליכות חלל), וגרסה שתכלול קפסולת חדירה לאטמוטספירה, שתאפשר להחזיר מטען ממסלול לכדור הארץ.[4][9]

משימות

שם המשימה שיגור משגר תוצאה דגם שם הערות
Orb-COTS demo 18 בספטמבר 2013 אנטרס שיגור מוצלח סטנדרטי דייוויד לו טיסת מבחן ראשונה. עגנה עם ה־ISS. משימה שנייה למשגר האנטרס.
Orb-CRS-1 9 בינואר 2014 אנטרס שיגור מוצלח סטנדרטי גורדון פולרטון משימת אספקה ראשונה לתחנת החלל הבינלאומית.
Orb-CRS-2 13 ביולי 2014 אנטרס שיגור מוצלח סטנדרטי ג'ניס ווס משימת אספקה שנייה לתחנת החלל הבינלאומית
Orb-CRS-3 28 באוקטובר 2014 אנטרס כישלון בשיגור סטנדרטי דייק סלייטון המשימה נכשלה והתפוצצה מספר שניות לאחר תחילת השיגור, עקב כשל במנוע מסוג AJ-26 בשלב הראשון של המשגר האנטרס שנשא אותה. מנוע זה הוא גרסה מותאמת של המנוע הסובייטי NK-33,[10] ועקב הכישלון הוחלט להחליפו במנוע מסוג RD-181, שיסופק על ידי תאגיד אנרגומאש הרוסי.[11]
Orb-CRS-4 6 בדצמבר 2015 אטלס 5 שיגור מוצלח משופר דייק סלייטון 2 שיגור ראשון של הדגם המשופר של החללית; על מנת לעמוד בלוח הזמנים והחוזה עם נאס"א לביצוע משימות אספקה מסחריות, הוחלט לא להמתין להשלמת משגר האנטרס המתוקן, ולשגר את החללית על גבי משגר אטלס 5.
Orb-CRS-6 23 במרץ 2016 אטלס 5 שיגור מוצלח משופר ריק האסבנד שיגור שני ממשגר אטלס 5. לחברת אורביטל יש הזדמנות גם להזמין שיגור שלישי ממשגר זה אם תהינה בעיות נוספות עם משגר האנטרס.
Orb-CRS-5 17 אוקטובר 2016[12][13] אנטרס שיגור מוצלח משופר אלן פונדקסטר משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית. התחברות מוצלחת בתאריך 23 באוקטובר 2016.
Orb-CRS-7 21 באפריל 2017 UTC[14] אטלס 5 401 שיגור מוצלח משופר ג'ון גלן[15] משימת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיגנוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0