סימון קרמר
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1900 הומל, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1 בנובמבר 1991 (בגיל 91) אודסה, אוקראינה  |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1918–1956 (כ־38 שנים) |
| דרגה | מייג'ור גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות 2 עיטורי לנין 3 עיטורי הדגל האדום עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה עיטור הכוכב האדום ומדליות שונות | |
סימון דוידוביץ' קרמר (ברוסית: Симон Давидович Кремер; 10 בפברואר 1900[1] – 1 בנובמבר 1991) היה גנרל יהודי-סובייטי בחיל השריון של הצבא האדום, גיבור ברית המועצות.
ביוגרפיה
נולד בשם שמעון קרמר בעיר הומל שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית במשפחה יהודית ענייה. למד בבית הספר יהודי יסודי, בגיל 11 נאלץ לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
התגייס לצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ב-1918, השתתף בלוחמה נגד כוחות הצבא הלבן במערב רוסיה. בהמשך לקח חלק במלחמה הפולנית-סובייטית. בסיום המלחמה נשאר בשירות קבע בצבא. בשנים 1921- 1922 למד במכללה צבאית. בהמשך מילא תפקידים שונים ביחידות הפרשים. בשנת 1931 התקבל ללימודים באקדמיה צבאית במוסקבהן, אותם סיים בהצלחה בשנת 1934. בתום הלימודים מונה לקצין מודיעין של גיס ממוכן במזרח הרחוק של ברית המועצות. בשנת 1936 עבר לשרת בגה.רה.או.. בשנת 1937 נשלח לשגרירות ברית המועצות בבריטניה, לתפקיד של עוזר הנספח הצבאי. בפועל ניהל קרמר פעילות ריגל בשטח בריטניה. בין היתר היה מפעילה של הסוכנת אורסולה קוצ'ינסקי. קרמר שירת בשגרירות עד לאוגוסט 1942, אז קיבל פקודה לשוב לברית המועצות.
לאחר שובו - שירת במפקד המודיעין הצבאי עד לפברואר 1943, אז לפי בקשתו, עבר מהמודיעין למפקדת כוחות היבשה. הוא עבר קורס הסבה לשריון וביוני 1943 נשלח לחזית. הוא מנה לתפקיד סגן מפקד חטיבה ממוכנת. השתתף בקרב קורסק, במבצע קוטוזוב ובקרב דנייפר. בנובמבר 1943 נפצע קשה במהלך הקרבות, אושפז לתקופה ארוכה בבית חולים.
בפברואר 1944, לאחר שהחלים מפציעותיו, מונה למפקד חטיבה ממוכנת שהייתה חלק מהכוחות של החזית הבלארוסית. השתתף עם יחידתו במבצע בגרטיון. החטיבה בפיקודו של קרמר השתתפה בשחרור צפון בלארוס והייתה בין הראשונים שנכנסו לשטחה של ליטא. היא הצליחה להדוף את הגרמנים מהעיר שיאוליאי ובהמשך התקדמה צפונה לתוך לטביה, השתלטה על העיר ילגבה ומשם המשיכה עד לחוף הים הבלטי. על תפקידו בקרבות אלו הוענק ב-23 באוגוסט 1944 לסימון קרמר תואר גיבור ברית המועצות.
ב-14 בספטמבר 1944 הועלה קרמר לדרגת גנרל-מיור. כעבור יומיים נפצע קשה מרסיסי פגז בשתי רגליו. הוא הועבר לטיפול בבית החולים המרכזי של הצבא האדום במוסקבה, בו צוות רופאים מומחים הצליח בסדרת הניתוחים להציל את שתי רגליו. תקופת ההחלמה מהפציעה נמשכה עד סוף ינואר 1945. ב-26 בינואר 1945 מונה סימון קרמר לתפקיד סגן מפקד קורפוס (גיס) ממוכן, השתתף בקרבות נגד קבוצת ארמיות קורלנד. לאחר תום המלחמה באירופה הועבר קרמר למונגוליה. באוגוסט 1945 נטל חלק בקרבות נגד יפן.
לאחר המלחמה המשיך את השירות בכוחות המזוינים של ברית המועצות. בשנים 1946 -1951 פיקד על דיוויזיה ממוכנת בדרום ברית המועצות. ב-1952 מונה לסגן מפקד קורפוס. בשנת 1956 סיים את שירותו הצבאי.
במהלך שירותו עוטר (בנוסף לתואר גיבור ברית המועצות) ב: 2 עיטורי לנין, 3 עיטורי הדגל האדום, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה, עיטור הכוכב האדום
התגורר בעיר אודסה, שם נפטר ב-1 בנובמבר 1991.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של סימון קרמר (ברוסית)
הערות שוליים
- ^ 30 בינואר 1900 לפי הלוח היוליאני
- אנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה
- יהודים אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- גנרלים יהודים סובייטים
- יהודים מעוטרי גיבור ברית המועצות
- מקבלי עיטור לנין
- מקבלי עיטור הדגל האדום
- מקבלי עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה
- מקבלי עיטור הכוכב האדום
- שריונאים סובייטים
- אנשי המודיעין הצבאי הרוסי
- ילידי 1900
- סובייטים שנפטרו ב-1991