סיני אוקו
 | |
| לידה |
7 בנובמבר 1905 גלַייביץ, פרובינציית שלזיה, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1976 (בגיל 70) תל אביב, ישראל |
סיני (זיגפריד) אוּקוֹ (Sinai (Siegfried) Ucko; 7 בנובמבר 1905 – 10 באוגוסט 1976) היה פילוסוף של החינוך, פרופסור לחינוך באוניברסיטת תל אביב ומייסד החוג למדעי החינוך באוניברסיטה זו.
תולדות חייו
נולד בשנת 1905 בשם זיגפריד אוקו בעיר גלַייביץ שבפרובינציית שלזיה, גרמניה (כיום גְּליבִיצָה, בדרום פולין), בנם של אלזה לבית וייסנברג ונתן אוקו, שניהם ילידי שלזיה עילית. למד באוניברסיטאות וינה וברסלאו ובבית המדרש לרבנים בברסלאו וכיהן כמנהיג קהילת מנהיים ובאופנבורג. בשנת 1929 קיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת קניגסברג (כותרת הדיסרטציה: "מושג האלוקים בפילוסופיה של הרמן כהן").
בשנת 1935, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל עם רעייתו ובתו בעקבות אחיו גדעון אוקו (שמשנת 1934 היה חבר קיבוץ נען ולימים מראשוני קולנועני הקיבוצים). בארץ עבד בין היתר בכפר ילדים ונוער אהבה ובעליית הנוער. לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938) נשלח לווינה על מנת להציל ילדים יהודים ולטפל בהעלאתם לארץ-ישראל.[1] לימד בבית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן בגבעת השלושה ובבית המדרש למורים הסמוך אליו (סמינר שיין), שאותו גם ניהל החל משנת 1951.
בשנת 1945 היה יוזמו של הרבעון הפילוסופי "עיון" וכיהן בו כחבר מערכת עד מותו.[2]
ב-1951 ראה אור ספרו "על האושר והטוב: שיעורים ראשונים בפילוסופיה", שעסק, לפי המבוא לספר, ב"סוגיות סבוכות וחשובות במעשה החינוכי ובהלכה חינוכית כאחד, כגון: חינוך ותעמולה, חינוך וכפייה, בעיות תורשה וסביבה, החירות והאוטונומיה המוסרית, פדגוגיה ופוליטיקה, המחנך והחברה, לימודי הטבע התוכנית החינוכית, חינוך לנימוסים ועוד".
מאז 1956 היה מרצה לחינוך. תחילה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן ייסד את החוג למדעי החינוך והמחלקה לפדגוגיה באוניברסיטת תל אביב ועמד בראשם עד מותו.
חיים אישיים
בשנת 1931 נישא אוקו לרות לב (Loew; 1909–1967), ילידת ברסלאו. אחרי מותה נישא בנישואים שניים לרות רנאטה לבית אוּלמן (נולדה ב-1921 בגרמניה). היה אב לשתיים: אלישבע איתן ודינה גולדינג.
סיני אוקו נפטר ב-1976, בגיל 71. נקבר בקיבוץ נען לצד אשתו הראשונה.[3]
הוקרה
- 1968 – פרס ירושלים על שם הנרייטה סאלד לחינוך ומחקר בשטח החינוך.
- 1971 – פרס לעובדים בתחום החינוך העברי מטעם עיריית תל אביב.
פרסומיו
- על האושר והטוב: שיעורים ראשונים בפילוסופיה, תל אביב: מחברות לספרות, תשי"א.[4] (מהדורה שנייה: מבוא לפילוסופיה, תשכ"ד 1964)
- על האופי והטוב: פילוסופיה של החינוך, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ד.
לקריאה נוספת
- דוד נבו (עורך), המעשה החנוכי: עיון ומחקר; קובץ לזכרו של פרופ' סיני אוקו, תל אביב: יחדיו בשיתוף עם בית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב, תשל"ח 1977.
- "פרופ' סיני אוקו ז"ל", עמ' 11–20;
- ביבליוגרפיה חלקית של פרסומיו: עמ' 431–432.
- "סיני אוקו ז"ל", 'עיון: רבעון פילוסופי', כו,ד (תשרי תשל"ו), עמ' 304, באתר JSTOR. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
- מת פרופ' סיני אוקו, דבר, 11 באוגוסט 1976
- מת פרופ' סיני אוקו, מעריב, 11 באוגוסט 1976
- "Ucko, Siegfried," Encyclopedia Judaica
- "Ucko, Sinai," in: Werner Röder, Herbert A. Strauss (eds.), Biographisches Handbuch der deutschsprachigen Emigration nach 1933, vol. 1, München: K.G. Saur, 1980, p. 771, בגוגל ספרים
הערות שוליים
- ^ ירון אביטוב, מצילת הילדים מברלין, מקור ראשון, "מוסף שבת", 15 בנובמבר 2015.
- ^ אביתם, ספרות פילוסופית בעברית, דבר, 27 בינואר 1961
- ^ סיני אוקו באתר BillionGraves.
- ^ ביקורת: שמואל הוגו ברגמן, מבוא עברי למחשבה פילוסופית, דבר, 16 במרץ 1951.
