סיעת יעוד
| מנהיגים | גונן שגב |
|---|---|
| אפיון | ימין-מרכז |
| כנסות | הכנסת השלוש עשרה |
| ממשלות | 25, 26 |
| שיא כוחה | 3 מנדטים (כסיעה פורשת) |
| נוצרה מתוך | צומת |
| התמזגה לתוך | לא התמזגה |
סיעת יעוד (או בשמה הרשמי: יעוד - ישראל עצמאית ודמוקרטית) הייתה קבוצה של שלושה חברי כנסת שבמהלך פברואר 1994 התפצלה מצומת. חברי הכנסת בקבוצה היו: גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ. הפיצול אירע על רקע סכסוך עם מנהיג "צומת" רפאל איתן.
היסטוריה
בינואר 1995 הצטרפה הסיעה לממשלה בראשות יצחק רבין. לאור העובדה שהרוב ממנו נהנתה הקואליציה באותו זמן היה זעום, קבלה "יעוד" גמול נאה תמורת תמיכתה: גונן שגב מונה לשר האנרגיה והתשתית ואלכס גולדפרב מונה לסגן שר הבינוי והשיכון.
נאמנותם לקואליציה עמדה במבחן קשה לקראת ההצבעה על הסכם אוסלו ב' שהתקיימה בכנסת ב-5 באוקטובר 1995. ביקורת שהושמעה הייתה כי השלושה, שנבחרו בקולות אנשי ימין, אינם צריכים להיות אלו שקולותיהם יאפשרו את אשרור ההסכמים על ידי הכנסת. לבסוף התנגדה סלמוביץ להסכם, ואילו שגב וגולדפרב תמכו בו. ההסכם אושר ברוב של 61 מול 59 חברי כנסת. בשל תמיכתם של חברי סיעת יעוד נטען על ידי הימין כי "ההסכם עבר על חודו של מיצובישי", רכב השרד שקיבלו שגב וגולדפרב[1].
בנובמבר 1995 פרשו גולדפרב וסלמוביץ מסיעת יעוד והקימו סיעה חדשה - עתיד. גולדפרב ושגב המשיכו לכהן בממשלה גם תחת שמעון פרס עד הבחירות לכנסת הארבע עשרה שהתקיימו ב-1996, ועליית בנימין נתניהו לשלטון.
לאחר התפרקות המפלגה, אלכס גולדפרב התמודד ללא הצלחה בבחירות המקדימות לרשימת "העבודה" לכנסת ה-14 ונכשל. גם אסתר סלמוביץ' התמודדה בבחירות המקדימות של רשימת "הליכוד" לכנסת ה-14 ונכשלה גם היא.
המפלגה נרשמה באפריל 1994 ברשם המפלגות ולמעשה, לא נעשה בה שימוש כלל, מכיוון שיעוד לא התמודדה בבחירות לכנסת.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סיעת יעוד (הקישור אינו פעיל, 8 באוגוסט 2022)- סיעת יעוד בכנסת השלוש־עשרה, באתר הכנסת
הערות שוליים
