סלמאן דרוויש
ד"ר סלמאן (שלום) דרוויש (ערבית: سلمان درويش) 1910, כפר עלי אל-ע'רבי, מחוז אל-עמארה, עיראק) היה רופא וסופר יהודי-עיראקי.
קורות חייו
נולד בשנת 1910 בכפר עלי אל-ע'רבי במחוז אל-עמארה שבעיראק למשפחה יהודית ממוצא כורדי. בשנת 1921, לאחר מות אביו, עברה משפחתו לבגדאד, שם למד בבית הספר של הקהילה היהודית "רחל שחמון" (אל-תעאוון).[1]
בשנת 1927, בהיותו תלמיד בבית הספר התיכון כתב את המחזה "אח'לאץ ואל-ח'יאנה " (המסירות והבגידה) במרכזו סיפור בין נער ונערה העומדים בהצלחה מול השמרנות, העריצות והשחיתות של עולם המבוגרים.[2]
סלמאן דרוויש למד רפואה בקולג' לרפואה של אוניברסיטת בגדד.
בסיום לימודיו, בשנת 1946, התקבל לעבודה כרופא בחברה ממשלתית. כעבור שנה, נאלץ להתפטר מתפקיד זה ועבר לעבוד כרופא בחברת הנפט העיראקית, תפקיד בו כיהן במשך עשרים שנה.
הפוגרום שנערך ביהודי בגדאד בחג השבועות של שנת 1941, (הפרהוד) היה אירוע מכונן עבור יהודי עיראק. הוא חילק את הקהילה היהודית לשלושה מחנות: הציונים, הקומוניסטים והפטריוטים. המחנה הפטריוטי, שהיה מורכב בעיקר ממשכילים ובעלי אמצעים, בראשם עמד בין היתר סלמאן דרוויש, האמין שעל היהודים לבנות את עתידם בעיראק בתור אזרחים נאמנים.[3]
סלמאן דרוויש ראה בתנועה הציונית חלק מהאימפריאליזם הבריטי. הוא פרסם כתבות ביומון הפאן-ערבי הקיצוני אל-איסתקלאל בשם סעיד בהן תקף בחריפות את המדיניות הבריטית במזרח התיכון ואת תמיכתה בהקמת מדינת ישראל.[4]
מדיניות האפליה נגד היהודים, שהתעצמה בשנת 1948 לאחר הקמת מדינת ישראל, וכללה פיטורים המוניים של יהודים ממשרות ממשלתיות, הטלת הגבלות על הענקת רישיונות יבוא לסוחרים יהודיים ועל קבלת יהודיים למוסדות השכלה גבוה ואיסור נסיעה לחוץ לארץ, גרמה לבריחה המונית של יהודים מעיראק דרך איראן לכיוון ישראל. בין הבורחים היה גם אחיו של סלמאן דרוויש, הסופר והמשפטן שלום דרוויש. [5]
סלמאן דרוויש יחד עם אנשי רוח יהודים אחרים שהשתייכו למחנה הפטריוטי נשאר בעיראק אף לאחר שחוקק "חוק הוויתור על הנתינות" ב־9 במרץ 1950, שאפשר ליהודים לצאת מעיראק באופן חוקי בתמורה לוויתור על אזרחותם העיראקית. הוא האמין שהממשלה תשנה את מדיניותה כלפי היהודים הנאמנים שנשארו בעיראק ותראה בהם אזרחים שווי זכויות.
בשנת 1971, לאחר שמצבם של יהודי עיראק הורע באופן משמעותי, הוא נמלט לאיראן בסיועו של מולה מוסטפא ברזאני ועלה משם לארץ. הוא היה בין היהודים האחרונים שברחו מעיראק.
בספרו האוטוביוגרפי "הכל שקט במרפאה" (كل شيء هادئ في العيادة) שיצא לאור בערבית בישראל בשנת 1981,[6] הוא כלל פרק בשם "אני מאשים" (Inana Attahim) בו הוא האשים את ממשלת עיראק בקוצר ראייה, בורות, טיפשות ובגידה באינטרסים הערביים.[7]
סלמאן דרוויש נפטר בישראל בשנת 1982.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ مدونة الدكتور ابراهيم العلاف: مع الدكتور سلمان (شالوم ) درويش, مدونة الدكتور ابراهيم العلاف, الثلاثاء، 5 أغسطس 2014
- ^ אמני מופע יהודים ותיאטרון יהודי במזרח התיכון: (ב) לבנון ועיראק, באתר arts.tau.ac.il
- ^ T. Morad, D. Shasha, Iraq’s Last Jews: Stories of Daily Life, Upheaval, and Escape from Modern Babylon,pg. 6, Springer, 2008-10-27, מסת"ב 978-0-230-61623-3. (באנגלית)
- ^ Orit Bashkin, New Babylonians: A History of Jews in Modern Iraq,pg36, Stanford University Press, 2012-09-12, מסת"ב 978-0-8047-8201-2. (באנגלית)
- ^ מדוע עלו רוב יהודי עיראק לישראל במבצע עזרא ונחמיה: היציאה הסטיכית, באתר lib.cet.ac.il
- ^ Nwf.com: كل شيء هادئ في العيادة : مذكرات يهودي عر: سلمان درويش: كتب, www.neelwafurat.com
- ^ Reuven Snir, "Religion Is for God, the Fatherland Is for Everyone": Arab-Jewish Writers in Modern Iraq and the Clash of Narratives after Their Immigration to Israel, Journal of the American Oriental Society 126, 2006, עמ' 379–399
