סן-נאזר
_v2.svg) סמל סן-נאזר | |
 | |
| נמל סן-נאזר | |
| מדינה |
 צרפת |
|---|---|
| חבל |
 פיי דה לה לואר |
| מחוז | הלואר האטלנטי |
| רובע | סן-נאזר (רובע) |
| ראש העיר | David Samzun (PS) |
| שטח | 46.79 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 1,482 נפש לקמ"ר (2014) |
| קואורדינטות | 47°16′50.16″N 2°12′30.96″W / 47.2806000°N 2.2086000°W |
| www.saintnazaire.frl | |
סן-נאזר (בצרפתית: Saint-Nazaire) היא עיר נמל במחוז הלואר האטלנטי במערב צרפת. בעיר, הנמצאת סמוך לשפך הלואר, שמונה ק"מ במעלה הזרם, נמצא בסמוך לנמל מבדוק יבש, מן החשובים מסוגו בעולם. בשל מיקומה סמוך לשפך הלואר וסמוך לחוף האוקיינוס האטלנטי, ובשל המתקנים אשר נבנו בה, במהלך ההיסטוריה, הייתה העיר, ועודנה, מרכז לדיג ולבניית ותחזוקת אוניות. במלחמת העולם השנייה נכבשה העיר על ידי הגרמנים, שהוסיפו למתקני הנמל והספנות הקיימים גם בסיס לצוללות. עקב כך, וכדי להוציא את מתקני הנמל והמבדוק מכלל פעולה, נערכה במהלך המלחמה הפשיטה על סן-נאזר. הפשיטה השיגה את מטרתה, אם כי תוך אבדות כבדות לפושטים.[1]. בהמשך המלחמה הופצצה העיר, בה המשיך לפעול מעגן הצוללות הגרמני, על ידי בעלות הברית, ונהרסה. העיר שוקמה אחרי המלחמה.
בעיר מתגוררים כ-75,000 תושבים.
היסטוריה
עד המאה ה-19
כפי שמראים שרידים, ביניהם דולמן הנמצא במרכז העיר של ימינו, העיר הייתה מיושבת כבר בזמן התקופה הנאוליטית (שלהי תקופת האבן). כן נתגלו בסביבות העיר ממצאים מארד (ברונזה). האזור היה מיושב בגאלים, עד שנכבש והפך לחלק מן האימפריה הרומית, במאה הראשונה לפני הספירה. בתום התקופה הרומית היה האזור מיושב בקלטים בריטונים, אך באלף השנים שלאחר מכן אין תולדות סן-נאזר וסביבותיה, שהיוו חלק מדוכסות ברטאן, ידועות בבירור. בשנת 1532 הדוכסות סופחה לצרפת. מאז ועד לתקופת המהפכה הצרפתית העיירה מנתה כמה מאות תושבים. בשנת 1800 העיירה מנתה 3,216 תושבים, ומקור הכנסה חשוב לתושביה באותה תקופה היה ניווט אוניות בשפך הלואר רב השרטונות.
המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20
סן-נאזר עברה התפתחות מואצת במאה ה-19, במהלכה גדלה האוכלוסייה בעיר פי עשרה, בקירוב. בתחילת המאה ה-19 הוחל בפיתוח הנמל שבמקום, ולשם כך נסללה דרך טובה יותר. ב-1835 נבנה במקום שובר גלים ובקצהו מגדלור. בהמשך, מ-1856, נבנו בנמל אגנים ומעגנים שונים. שימוש נפוץ לנמל היה פריקת סחורה מאוניות המגיעות מן הים הפתוח, על מנת להעבירן בדוברות במעלה הלואר, בכלל, ולננט בפרט. פיתוח העיירה, שהפכה כעת לעיר, הביא ב-1857 לחיבורה באמצעות מסילת ברזל לננט. בשנת 1862 הייתה סן-נאזר נקודת החיבור של קו הטלגרף מצרפת לדרום אמריקה. כמו כן הוקמו באותה שנה בעיר מתקנים לבניית אוניות, הראשונים בצרפת בהם נבנתה שלדת האונייה ממתכת. בסוף המאה ה-19 נחשבה העיר ל'אדומה', בשל תנועות פועלים חזקות ואקטיביות אשר פעלו בה. במלחמת העולם הראשונה שימשה סן-נאזר נמל חשוב ביותר למדינות ההסכמה, במיוחד לגייסות האמריקניים אשר הצטרפו למלחמה לקראת סופה. בין מלחמות העולם נבנה בעיר המבדוק היבש הגדול בעולם באותו זמן, ובנייתו הסתיימה ב-1932. בין היתר, נבנתה בסן-נאזר, באותה תקופה, ה'נורמנדי' (Normandie), אחת מספינות הנוסעים הגדולות בעולם.
מלחמת העולם השנייה
מבצע אריאל
תבוסת הצבא הבריטי, אשר לחם לצד הצבא הצרפתי והבלגי, הובילה לפינויו בשני מבצעים, מבצע דינמו, דרך נמל דנקרק, ומבצע אריאל, דרך הנמלים הדרומיים יותר, כולל סן-נאזר, ממנה, ומננט שבמעלה הנהר, פונו עשרות אלפי חיילים. במהלך פינוי זה אירע מול חופי סן-נאזר אסון הלנקסטריה, אחד האסונות הימיים הגדולים בהיסטוריה.
הפשיטה על סן-נאזר
בתום המערכה על צרפת, אשר הסתיימה בניצחון הגרמנים, נותר חלק מצרפת תחת שלטון בובות צרפתי בפיקוח גרמני (ממשלת וישי), אשר כלל את חלקיה הדרומיים מזרחיים של הארץ. חלק אחר, ובו כל החוף האטלנטי, נותר, מן ההיבטים הצבאיים, תחת כיבוש גרמני ישיר (לצרפתים נותרו סמכויות אזרחיות מסוימות). הגרמנים השתמשו בסן-נאזר כבסיס חשוב של הקריגסמרינה ובנו בו, בתוך אגן פנימי (Bassin de St. Nazaire בשרטוט), מעגן מקורה לצוללות (Submarine Pens בשרטוט), חלק מאלה אשר תקפו את ספנות בעלות הברית במרחבי האוקיינוס האטלנטי. בסן-נאזר נמצא, כאמור, המבדוק היבש הגדול ביותר בעולם בעת גמר בנייתו ב-1932. מבדוק זה היה היחיד מדרום לתעלת למאנש, שבו ניתן היה לתקן את הגדולות שבין אוניות המערכה הגרמניות. בד בבד, פרדוקסלית, הפכה סן-נאזר לנקודת תורפה בהיערכות הקריגסמרינה. נוסף לאלה, היה במקום נמל חיצוני. ואכן, רעיונות לחבל במתקנים שבמקום החלו לעלות החל מסוף שנת 1941, ואלה הובילו לביצוע הפשיטה על סן-נאזר. הפשיטה השיגה את מטרתה, אם כי תוך אבדות כבדות לפושטים.
בהמשך המלחמה
כיוון שמעגן הצוללות המשיך בפעולתו גם לאחר הפשיטה, הפך זה האחרון ליעד להפצצות חוזרות ונשנות של בעלות הברית. בינואר 1943 הותקפה העיר בפצצות תבערה. להפצצה זאת קדמו שלושה ימים בהם הוזהרה האוכלוסייה האזרחית הצרפתית להימלט לבל תיפגע. ואכן, אם כי העיר הופצצה ונשרפה כמעט עד היסוד, האבדות האזרחיות היו מעטות יחסית, כיוון שרוב התושבים נמלטו בעוד מועד. בכל זאת, בסיס הצוללות המשיך בפעילותו, בעוד העיר עצמה נשארה נטושה עד סוף המלחמה. לאחר הפלישה לנורמנדי נותק חיל המצב הגרמני בסן-נאזר, אולם סירב להיכנע, כשם שנהגו הגרמנים בנמלים אחרים בחוף האטלנטי של צרפת, כמו לה רושל ולוריאן. במצב זה, בסיס הצוללות המנותק היה משותק למעשה, וכיוון שכך, הסתפקו בעלות הברית בעצם הניתוק, דילגו על העיר, והגרמנים נכנעו רק בתום המלחמה.
אחרי המלחמה
בסוף שנות ה-40 העיר נבנתה מחדש, וחודשה פעילות המבדוקים. עם הירידה בבניית האוניות בארצות המערב, בשנות ה-60 וה-70, סבלה העיר מאבטלה. כיום כלכלת העיר מגוונת יותר, תלויה פחות בספנות, והאבטלה פחתה בהתאם. בין היתר, התבססה בעיר תעשיית מטוסים ותעשיית מנועים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- לוקס פיליפס, הפשיטה הגדולה מכולן, הוצאת מערכות, 1961.
- Barbance Marthe, Saint-Nazaire : la Ville, le Port, le Travail, Marseille, 1979
- Braeuer, Luc, L’incroyable histoire de la poche de Saint-Nazaire, Batz-Sur-Mer 2003.
- Guériff, Fernand. Saint-Nazaire sous l'occupation allemande: le Commando, la Poche. Éditions du Paludier
- Moret Henri, Histoire de Saint-Nazaire et de la région environnante, Bruxelles, 1977
- Perrett, Bryan (2003). For Valour: Victoria Cross and Medal of Honor Battles. Wiedenfeld & Nicolson, London. מסת"ב 0-297-84662-0
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של סן-נאזר
סן-נאזר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- סן-נאזר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
האתר הרשמי של העירייה - אנגלית:
האתר הרשמי של העירייה - צרפתית:
הערות שוליים
- ^ לוקס פיליפס, הפשיטה הגדולה מכולן, הוצאת מערכות, 1961.
