סן חואן (יובל של הקולורדו)
 | |
| שיט על הסן חואן סמוך ל"כובע המקסיקני" | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 616 ק"מ |
| ספיקה ממוצעת | 62 מ"ק לשנייה |
| אגן ניקוז | 63,714 קמ"ר |
| מוצא | הרי הרוקי |
| גובה מוצא הנהר | 2,301 מטרים |
| שפך | 37°10′43″N 110°53′41″W / 37.178646°N 110.89468°W |
| מדינות באגן הניקוז | ניו מקסיקו, קולורדו ויוטה |
 | |
נהר סן חואן (באנגלית: San Juan River) הוא יובל חשוב של נהר הקולורדו שבארצות הברית. אורכו 616 ק"מ, ושטח אגן הניקוז שלו 63,714 קמ"ר. אגן הניקוז משתרע על דרום-מערב מדינת קולורדו, צפון-מערב ניו מקסיקו, דרום-מזרח יוטה, ועל אזור קטן בצפון-מזרח אריזונה. ספיקת הנהר הממוצעת, כפי שנמדדה באזור היישוב בלף (Bluff) ביוטה. היא 62 מ"ק לשנייה. ב-10 בספטמבר 1927 נרשמה הספיקה הגבוהה ביותר אי פעם - 2,000 מ"ק לשנייה.
הנהר סן חואן נשפך לנהר הקולורדו באגם פאוול, מאגר מים גדול, כשבפועל מהווים הקילומטרים האחרונים של נהר הסן חואן חלק מאגם פאוול שנוצר על ידי סכר קניון גלן. חלק גדול מהנהר משתרע במחוז סן חואן בניו מקסיקו ובמחוז סן חואן ביוטה. לאחרון יש גבול משותף עם שלוש מדינות אחרות בארבע הפינות. הנהר סן חואן זורם כמה קילומטרים צפונית לנקודת ארבע הפינות.
תיאור
המקור של הנהר בדרום מערב קולורדו, לאורך המורדות המערביים של הרי סן חואן ומערבית לקו פרשת המים של אמריקה. הנהר זורם לדרום מערב לתוך מדינת ניו מקסיקו, ואז מערבה לרוחב ניו מקסיקו, ואז לצפון מערב, ולאורך מרחק קצר בפינה הדרום מערבית של מדינת קולורדו, ואז ממשיך בנתיב הצפון מערבי למשך מרחק ניכר לתוך יוטה, לפני שהוא משנה את נתיבו שוב מערבה עד לשפך לנהר הקולורדו.
היובל הגדול ביותר של הסן חואן הוא הנהר אנימס (Animas), ואחריו הנהרות פיידרה (Piedra) ולוס פינוס (Los Pinos). מקורם של היובלים של הנהר סן חואן במדינת קולורדו גם הוא מהרי סן חואן, כולל הנהרות אנימס, לה פלטה (La Plata), לוס פינוס, נאוואחו ופיידרה.
הנהר זורם באזור צחיח, ולכן בחלקים גדולים ממנו הוא מקור יחיד של מים מתוקים. הנהר סן חואן הוא הנהר היחיד המשמעותי בחלקים של שמורת הנוואחו השוכנים בניו מקסיקו, קולורדו ויוטה. למעט אגם פאוול, החלק היחיד הסכור בנהר סן חואן הוא אגם נאוואחו שנוצר עקב סכר נאוואחו, והשוכן בעיקר במזרח מחוז סן חואן בניו מקסיקו. העיר המשמעותית היחידה השוכנת לאורך הנהר סן חואן היא פרמינגטון בניו מקסיקו, שבה מתגוררים קרוב ל-50,000 תושבים.
בחלקו האחרון הנהר התחתר לעומק בחלקו הדרומי של קמר מונומנט, והוא מתפתל דרך נפתולים רבים, חלקם דמויי פרסת סוס. לעיתים הנהר מתפתל עד כדי כך שאורכו מגיע ל-5 קילומטרים בקטע שאורכו בקו אווירי הוא קילומטר אחד בלבד, כדוגמת הפארק המדינתי גוזנקס. הסן חואן נשפך לקולורדו בערך באמצע אגם פאוול.
היסטוריה
הנהר שימש לאורך ההיסטוריה מקור למים מתוקים באזור הצחיח בו הוא זורם. שרידים לתושבים הקדומים קיימים בדמות המבנים החרבים של בני האנסאזי ופטרוגליפים החקוקים על קירות סלעי אבן החול. לבני הנאוואחו היה הנהר ידוע כ"האחד-בעל-הגוף-הרחב" והושווה לזקן בעל שיער לבן (קצף המים) או למקל הגנה שחור. תיאור אחרון זה חשוב לבני הנאוואחו, משום שהנהר נחשב כקו הפרדה בין מקום מושבם הבטוח לבין שכניהם מבני היוט, ואחר-כך בינם לבין האדם הלבן, וב-1884 הוא הפך לגבול השמורה שלהם.[1]
האירופאים הראשונים שהגיעו לנהר היו מיסיונרים ספרדים. ככל הנראה היה זה הכומר אלונסו דה פוסדה (Alonso de Posada) שהגיע לנהר במאה ה-17 וקרא לו "סן חואן באוטיסטה" (San Juan Bautista), כלומר יוחנן המטביל. כמאה שנים אחר-כך, ב-1776, הגיע חוקר הארצות, האב הפרנציסקני הספרדי סילבסטרה ולס דה אסקלנטה (Silvestre Vélez de Escalante) לנקודה בה נשפך הנהר נאוואחו לנהר סן חואן, והוא החליט לקרוא לקטע הנהר שבין שפך הנהר נאוואחו לנקודה בה הוא נשפך לקולורדו "ריו גרנדה דה נאוואחו" (Rio Grande de Navajo), בטענה כי חלק זה מפריד בין שטחי הנאוואחו לשטחי היוט. שם זה דבק בנהר עד מחצית המאה ה-19 ובהדרגה חזר השם הקודם.[2]
ההתיישבות של מתיישבים דוברי אנגלית לאורך הנהר החלה בשנים 1878-79 כשהוקם היישוב אנת (Aneth) בידי 18 משפחות מקולורדו. שנה אחר-כך הקימו מורמונים את היישוב בלף. המתיישבים עסקו בחקלאות ובסחר עם הנאוואחו. בנוסף לחקלאות נעשו בסוף המאה ה-19 ניסיונות כושלים למצוא באזור זהב, והחלו ניסיונות למצוא נפט שנחלו הצלחה בשנות ה-20 של המאה ה-20, ובארות נפט פועלות בכמה מקומות לאורך הנהר עד היום. משנות ה-40 התפתח ענף התיירות ויזמים פרטיים החלו להשיט תיירים במורד הסן חואן. ענף זה התפתח כל כך שלשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית (Bureau of Land Management) החלה להגביל את כמות המשייטים בנהר.[3]
דיג
בדרך כלל מאפשרים מימיו החמימים והבוציים הזורמים לאיטם של הסן חואן תנאי דיג טובים. קטע אחד של הנהר ראוי לציון מיוחד בשל תנאיו המעולים לדיג הזבובים. קטע הנהר באורך של כ-7 קילומטרים מיד לאחר סכר נאוואחו בצפון מערב ניו מקסיקו, בסמוך לעיירה הקטנה אזטק (Aztec). קטע נהר זה הוא בין הקטעים המפורסמים ביותר באמריקה לדיג טרוטה.[4] המים המשוחררים מתחתית הסכר קרים וצלולים, עשירים בחומרי מזון, וזרימתם פחות או יותר יציבה. המים העשירים מאפשרים צמחייה עשירה, שיוצרת סביבה מעולה להתרבות חרקים, שבתורם מזינים את אחת מאוכלוסיות הטרוטה הפוריות ביותר מכל נהר גדול אחר, הן במונחי איכות והן במונחי גודל הדג הממוצע.
פעילויות נופש נוספות
הקטע של הסן חואן הזורם ביוטה הוא יעד נופש פופולרי. שיט אשדות, דיג, טיולים רגליים ומחנאות פופולריים מאד בחודשי הקיץ. לתיירים מציע אזור נהר הסן חואן הצצה מעניינת להיסטוריה של האינדיאנים בארצות הברית בדמות חורבות ופטרוגליפים. לאורך הנהר יש צורות נוף מעניינות, דוגמת תצורת הכובע המקסיקני ביוטה, על גדות הנהר גדלה צמחייה עשירה, וחיים לאורכו מינים מגוונים של בעלי חיים. קטע הנהר בין העיירה בלף ביוטה ועד אגם פאוול מנוהל על ידי לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית (Bureau of Land Management) מהמשרד במונטיסלו (Monticello) המנפיק את הרישיונות לסוגי נופש לאורך הנהר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
