סן חוסה דה מטאן
| מדינה |
 ארגנטינה |
|---|---|
| פרובינציה |
 סלטה |
| ראש העיר | לואיס פרננדו רומרי |
| תאריך ייסוד | 26 במאי 1859 |
| שטח | 1,490 קמ"ר |
| גובה | 885 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 40,351[1] (2010) |
| אזור זמן | UTC -3 |
| http://www.metan.gov.ar/ | |
סן חוסה דה מטאן (בספרדית: San José de Metán), או בקיצור מטאן, היא עיר בפרובינציית סלטה שבארגנטינה. צפונית למטאן נמצא נהר הרקונקיסטה, ומדרומה לה נהר מטאן. העיר נמצאת במרחק של כ-140 קילומטרים מסלטה הבירה, וממוקמת במקום החמישי מבין הערים המאוכלסות ביותר בפרובינציה.
מקור השם
אומרים שמקור המילה מגיע משמו של שבט ילידים קטן בשם מפטאנים (Meptanes). במשך השנים היגוי המילה התעוות והשתנה מאדם לאדם, עד שלבסוף נטמעה המילה מטאן ונשארה כשמה של העיר כפי שמכירים אותה כיום.
היסטוריה
המתיישבים הראשונים: נוודים וסדנטריוס
בשחזורה של העיר בזמן ובמרחב נמצאו מקורות היסטוריים; המתיישבים הראשונים ששהו על אדמותיה היו עמים ילידי המקום, שחיו בימי קדם. חלקם היו ציידים ולקטים בעלי חץ וקשת ומקאנה (Macana, אלה מעץ) שהיו נוודים, שכן מקום מגוריהם לא היה קבוע בשל העובדה שהיו מתקיימים רק בסביבה שבה פירות ובעלי חיים, וכאשר אלו החלו להידלדל חיפשו אחר מזון במקום אחר. חלק מהמתיישבים השתייכו לשבטים קדומים כמו ויצ'י (Wichí) וטובה (Toba), המתוארים כנמוכי קומה ובעלי מבנה גוף חסון. מתיישבים אלו התאפיינו באמונה ברוחות רעות כאשר החשיבה היא שהן אלו הנותנות את הכוח למכשפים, ובנוסף חגגו טקסים דתיים והתאמנו ורכשו מיומנויות בלהיות "מרפאים" כדי למנוע בשורות רעות (כמו מחלות ובצורת), בשל האמונה כי ביכולתו של השמאן או המכשף לגרום להם להיות חולים, בריאים או לנבא את עתידם. אחרים השתייכו לשבט לולס (Lules), והתאפיינו בתכונות נגדיות מהשבטים האחרים, של גבוהי קומה ורזים בעלי שיער ארוך שנגזר רק במקרי אבל. הם לבשו חגורות עשויות פקעת חוטים שזורים, עליהן היו נוצות יען ששימשו כסוג של מזל. באירועים שמחים הגברים ציירו על גופם סימנים של יגואר, ואילו הנשים הכתימו את פניהן בצבעים של שחור ואדום. הלולס היו שבט מאוד לוחמני, ומספרים עליהם שהשתלטו על שבטים אחרים באזור במטרה לשלוט עליהם ואף היו לקניבלים.
אבל לא כולם היו כמו הלולס. בני שבט ויללאס (Vilelas) לדוגמה למדו לבחור זרעים וגרעינים, לשתול אותם ולאחר מכן לקצור את פרותיהם. מספרים עליהם שידעו לטפח את האדמה ולגדלה, ולכן התיישבו במקומות בהם גידולי האדמה היו קבועים. היו קבוצות נוספות בדומה לשבט ויללאס שידעו לעשות זאת שנקראו קבוצות סדנטריות (Sedentarios). הגברים בעלי מבנה הגוף הרזה בשבט ויללאס בנו את בתיהם מאבנים וקש, גידלו כבשים ועבדו את האדמה. הם גם היו ציידים מיומנים וליקטו פירות בר. שבט נוסף היה טונוקוטס (Tonocotés), שהגברים בו היו בעלי גובה ממוצע ולבשו סינר עשוי נוצות יען והנשים התהדרו בגלימות בד שיצרו מצמחים. הם ליקטו תירס, דלעת סקווש ושעועית. בנוסף הייתה פעילות קרמיקה שהתמידה ביצירת כלי חרס שלאחר מכן נצבעו. ממצאים מהתקופה מוצגים במוזיאון פדריקו גאופין בעיר.
כיום קיימות בסן חוסה דה מטאן קבוצות ילידים שהן צאצאי שבט ויצ'י. שימור חלקי של המסורת הקדומה מתבטא בכך שקיים בקבוצות אלו הקסיקה (Cacique), ראש שבט, שקשוב לכולם ומאוד מוערך בקהילה בקרב אותן קבוצות, אולם הילידים רכשו גם מנהגים המושפעים מהחברה הנוכחית, כמו שליחת ילדיהם לבתי הספר על מנת ללמוד לקרוא ולכתוב, והיו כאלה שאף למדו מקצועות כגון בנאות, גננות ושרברבות. ההשפעה באה לידי ביטוי בין היתר גם במקום המגורים שלהם, כאשר בעבר גרו בצריפים וכיום השתדרגו ועברו לגור בבתים העשויים מחומרים יותר עמידים כמו מלט.
קונקיסטה וקולוניזציה
בשנת 1492 מגלה כריסטופר קולומבוס את אמריקה, ומאותו הרגע מתחילה תקופה שנקראת קונקיסטה וקולוניזציה או התקופה הקולוניאלית. ההיסטוריה מספרת כי האינטרס העיקרי של הספרדים היה התעשרות, שכן הם סברו שעל אדמות אמריקה קיימים משאבי טבע של זהב וכסף, ולכן ברגע שהגיעו לטריטוריית העיר הם החלו להקים עליה עיירות קטנות. אחת מהעיירות הראשונות שהוקמו באזור זה הייתה העיר טאלאברה דה מדריד דה אצטקו (Talavera de Madrid de Esteco), או בקיצור אצטקו. אצטקו נבנתה די במהירות עצם היותה מקום מעבר הכרחי לנוסעים וסוחרים שנסעו מבואנוס איירס לפרו העליונה (בוליביה של היום), אולם רעידת אדמה שהתרחשה ב-13 בספטמבר בשנת 1692 החריבה אותה כליל. לספרדים לא היה קל לכבוש את אדמות האזור והם היו צריכים להילחם במשך זמן רב-נגד הילידים, במיוחד נגד ילידי עם הקאלצ'אקייס (Calchaquies), שהתקוממו לאחר שהספרדים נהגו בהם כעבדים וזרעו הרס רב כאשר הרסו את העיירות והגידולים. רגעים אלו היו בעלי חשיבות גדולה למיסיונרים, כוהנים שניסו לגרום לילידים להמיר את דתם ולהאמין בנצרות קתולית, שלמרות ההתנגדות הגדולה מצד הילידים חלקם הצליחו לשכנע כמה מהם לזנוח את אמונותיהם ולהמיר את דתם לדת הקתולית.
כאשר הקימו הספרדים עיירות הם הקימו בנוסף רשויות. אחת מהרשויות שהקימו נקראה גוברנדור (Gobernador), שהייתה אחראית לכך שהעיירות לא יותקפו. המושל של כלל הרשויות, דון אלונסו מרקדו וויז'קורטה (Alonso Mercado y Villacorta), החליט להוציא את המתיישבים מהעיירות ולפזר אותם במקומות אחרים על מנת שיוכל לגבור עליהם.[דרושה הבהרה] רבים מהמתיישבים התנגדו וברחו לעיירות שנקראו פוקאראס (Pucarás), עיירות ששכנו במקומות גאוגרפיים גבוהים בהם היה ניתן להתגונן יותר בקלות במקרה של התקפה, אך בשל מחסור במזון ושתייה לבסוף נכנעו.
החברה הקולוניאלית
מקור שמה של העיר כיום הוא בשבט הנקרא מפטאן. לא ניתן לדעת מה קרה לאותו שבט עקב חוסר ראיות ומסמכים היסטוריים, אולם יש וידוא לכך שעמק מטאן, שמה הקדום של העיר, החל באטיות להתאכלס באנשים מפטאנים מקוריים ובעקבות זאת החל להיקרא עד מהרה עיירת המפטאנים. בשנת 1666 ארגן דון אלונסו את כלל אותה אוכלוסיית מפטאנים שהתקיימה בעמק מטאן, תוך שהוא מבצר את המקום ומשאיר פלוגה מצומצמת של חיילים כדי לספק אבטחה. שנים רבות אחר כך נמלטו הניצולים מרעידת האדמה של אצטקו אל אותו המבצר של מטאן שבנה דון אלונסו. כך למעשה נולדה העיירה והמבצר של מטאן, שככל הנראה ממוקם בקרבת העיר מטאן הישנה של היום, בשל היות המבנה דומה לממצאים ההיסטוריים מן המבצר שבנה דון אלונסו לעיירה בשנת 1666.
מטאן הקולוניאלית
כשהילידים בראשה, מתחילה באזור תקופה של התקדמות חקלאית המתבטאת באדמות מעובדות ומטופחות וגידול בקר בהמות כמו סוסים. המיסיונרים הקימו עיירות מיסיונריות בהן ילידים עבדו והפכו לנוצרים במקביל, אולם זמן מה לאחר מכן גורשו על ידי מלך ספרד והאוונגליסטים עזבו את אדמותיהם. לאחר עזיבתם נשארו רק אגדות שמספרות על האוצרות הרבים והמפוארים שהסתירו המיסיונרים טרם לכתם.
אקלים
מיקומה של העיר הפך אותה למקום מעבר הכרחי בדרך אל כיוונים ומקומות שונים. העמק הפורה מוקף בג'ונגל הררי וביער צ'אקו, ומתאפיין באקלים סובטרופי הררי עם עונה יבשה וטמפרטורות נעימות במשך כל עונות השנה. במקומות הגבוהים יותר שוכן האנדים, שהוכרז כשמורה טבעית הנמצאת בסכנת הכחדה.
קישורים חיצוניים
- ההיסטוריה של סן חוסה דה מטאן, האתר הרשמי (בספרדית)
- פורטל ממשלתי של סן חוסה דה מטאן (בספרדית)
- סן חוסה דה מטאן, באתר CULTURA Y TURISMO SALTA: San José de Metán (בספרדית)
הערות שוליים
