איי פוקלנד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איי פוקלנד
Falkland Islands
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

אנטארקטיקהאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומייםצ'ילהאורוגוואיארגנטינהפרגוואיפרובוליביהברזילאקוודורפנמהונצואלהגיאנהסורינאםקולומביהטרינידד וטובגוקוסטה ריקהאל סלוודורגואטמלהבליזמקסיקוג'מייקהקובההאיטיהרפובליקה הדומיניקניתאיי בהאמהניקרגואהארצות הבריתקנדההאנטילים הקטניםפוארטו ריקואיי קיימןאיי טרקס וקייקוסברמודהסן-פייר ומיקלוןגרינלנדאיסלנדאירלנדצרפתספרדפורטוגלהאיים הקנרייםמרוקולובכף ורדהמאוריטניהמאליבורקינה פאסוחוף השנהבגאנהליבריהסיירה לאוןגינאהגינאה ביסאוגמביהסנגלניז'ראלג'יריהטוגובניןניגריהקמרוןגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהנמיביהדרום אפריקהלסוטובוטסואנהזמביההונדורסגיאנה הצרפתיתאיי פוקלנדFalkland Islands on the globe (South America centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי התאווה לזכות
המנון לאומי הא-ל נצור המלכה[1]
ממשל
משטר טריטוריה בריטית מעבר לים
שפה רשמית אנגלית
עיר בירה סטנלי 51°42′S 57°51′W / 51.700°S 57.850°W / -51.700; -57.850
(והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת אמריקה הדרומית
שטח יבשתי[2] 12,173 קמ"ר (164 בעולם)
אחוז שטח המים 0%
אזור זמן UTC -4
היסטוריה
הקמה 14 ביוני 1982
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3]
(הערכה 1 במרץ 2024)
3,799 נפש (233 בעולם)
צפיפות 0.31 נפש לקמ"ר (237 בעולם)
כלכלה
מטבע לירה שטרלינג של איי פוקלנד‏ (FKP)
שונות
סיומת אינטרנט fk
קידומת בין־לאומית 500
Falkland Islands map he.svg
מפת האיים

איי פוֹקלנד או איי מאלווינסאנגלית: Falkland Islands; בספרדית: Islas Malvinas) הם ארכיפלג של 776 איים בים ארגנטינה שבדרום-מערב האוקיינוס האטלנטי. האיים, ששטחם הכולל מעט יותר מ-12 אלף קמ"ר ואוכלוסייתם מונה כ-3,000 נפש (רובה מרוכזת בבירה, סטנלי), מהווים טריטוריה בעלת שלטון עצמי של הממלכה המאוחדת, אך ארגנטינה טוענת לשליטה בהם מאז חידוש השלטון הבריטי באיים ב-1833.

היסטוריה

אנטואן לואי דה בוגנוויל
קפטן ג'ון ביירון, הקים את פורט אגמונט, המושבה הבריטית הראשונה באיים

גילוי איי פוקלנד

איי פוקלנד התגלו למגלי הארצות האירופיים כנראה במהלך המאה ה-16. ב-1690 חצתה אונייה בריטית את המצר שבין שני האיים, ורב החובל קרא לאיים "איי פוקלנד", על שם הלורד הראשון של האדמירליות באותה תקופה. הבריטים התעניינו באיים בשל חשיבותם האסטרטגית, כבסיס לקראת חציית כף הורן, אך הצרפתים היו הראשונים שהתיישבו בהם.

ב-1764 הקים האציל הצרפתי אנטואן לואי דה-בוגנוויל (de Bougainville) את היישוב פורט סן לואי באי פוקלנד המזרחי. הייתה זו התביעה הראשונה לריבונות דה פקטו על האיים. ב-1765, שנה לאחר הקמת ההתיישבות הצרפתית סיירה באי משלחת בריטית שמיפתה את החופים, והכריזה על האיים כשייכים לכתר הבריטי. שנה לאחר מכן הקימו הבריטים יישוב על האי סאונדרס, ממערב לאי פוקלנד המערבי, שנקרא פורט אגמונט (Port Egmont)[5] הבריטים והצרפתים לא ידעו זה על זה בתחילה, וכאשר התבררה לכל צד נוכחותו של הצד השני באיים החל סכסוך הריבונות הראשון.

במקביל להתיישבות הבריטית על האיים, העבירה צרפת את הריבונות על האיים לספרד ב-1766, כחלק מהתחייבויותיה ב-הסכם אוטרכט, ולאור תביעותיה של ספרד לשליטה בחלקים מדרום אמריקה על פי חוזה טורדסיאס. ב-1770 גירשו הספרדים את הבריטים מפורט אגמונט. שני הצדדים היו קרובים לעימות, אך לבסוף הושג הסכם שאִפשר לבריטים לשוב לפורט אגמונט ב-1771. שני הצדדים לא ויתרו על תביעות הריבונות שלהם באיים. ואולם, ב-1774 פינו הבריטים את היישוב, בשל מדיניות צמצומים שנקטו בה; הם הותירו אחריהם דגל ושֶׁלֶט המייצגים את תביעתם לבעלות על האיים. ב-1776 הושלם תהליך הפינוי הבריטי, וכעת הייתה לספרדים בעלות דה פקטו. אלה שלטו באיים עד 1811; ב-1777 הרסו הספרדים את שרידי פורט אגמונט, והשלט הבריטי הוסר ונשלח לבואנוס איירס. ואולם, ב-1811 פינו גם הספרדים את פורט לואי; בשל המרידות נגד השלטון הקולוניאלי הספרדי הוחזרה מן האיים היחידה הצבאית שהחזיקה בהם. גם הספרדים השאירו אחריהם שלט, ובו טענתם לריבונות באיים.

עד 1829 לא עשו המעצמות ניסיון לממש את ריבונותן באיים. ואולם, בדרום אמריקה עצמה אירעו שינויים עמוקים: המושבות הספרדיות השיגו את עצמאותן מספרד, והגוף המדיני שנוצר (שלאחר מכן התפרק והפך לארגנטינה, אורוגוואי ובוליביה) היה הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה. השלב הבא של המאבק על הריבונות באיים החל ב-1829, כאשר סוחר בשם לואי ורנט (Luis Vernet) הקים מחדש את היישוב בפורט סן לואי, שנקראה בפי הספרדים פוארטו סולדד. ורנט ביקש את רשות הממשלה בבואנוס איירס לצעד זה, וזו מינתה אותו כמושל האיים מטעמה. ואולם, ורנט תיאם את צעדיו גם עם השלטון הבריטי, וזה נתן את הסכמתו העקרונית. הבריטים החלו לסגת מהסכמתם כאשר הסתבר להם שצעדיו של ורנט מובילים לריבונות של הפרובינציות המאוחדות על האיים. הבריטים מחו על תביעתו של ורנט לזכויות בלעדיות על הדיג וציד כלבי הים באזור האיים, אך השלטון בדרום אמריקה התעלם מהמחאות הבריטיות. ב-2 בינואר 1833 הגיעה ספינה בריטית לאיים, ודרשה את הורדת הדגל הארגנטינאי. למפקד המקומי לא הייתה ברירה אלא להיכנע; הכוח הבריטי היה עדיף, ומעבר לכך רוב אנשיו של הכוח הארגנטינאי היו שכירי חרב בריטיים שסירבו להילחם כנגד בני עמם. עם התפנות הכוח הארגנטינאי השתלטו הבריטים על האיים.

מלחמת העולם הראשונה

בשנתה הראשונה של מלחמת העולם הראשונה, ב-8 בדצמבר 1914, התחולל ליד סטנלי קרב איי פוקלנד - קרב ימי בין שייטת של הצי המלכותי הבריטי לבין שייטת של הצי הגרמני הקיסרי, בפיקודו של אדמירל גרף מקסימיליאן פון שפה. הקרב נסתיים בניצחון בריטי: השייטת הגרמנית הושמדה ושפה ושני בניו נספו. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשו האיים כבסיס ימי חשוב של הבריטים.

מלחמת פוקלנד

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלחמת פוקלנד

ארגנטינה לא ויתרה על תביעתה לריבונות באיים[6], בכל שנות הריבונות הבריטית שהחלו בשנת 1833. בספטמבר 1966, בעת ביקור של הנסיך פיליפ בארגנטינה חטפו לאומנים ארגנטינאיים מטוס לאיי פוקלנד והכריזו על סיפוחם לארגנטינה, אולם מעשה זה לא זכה לגיבוי ממשלת ארגנטינה[7].

ב-2 באפריל 1982 פרצה המלחמה בין בריטניה לארגנטינה. למשך זמן קצר השתלטה ארגנטינה על האיים, וטענה לבעלות היסטורית עליהם. ב-14 ביוני הסתיימה המלחמה בניצחונה של הממלכה המאוחדת, והאיים חזרו לריבונות בריטית.

ארגנטינה עדיין רואה את האיים כחלק משטחה ותובעת ריבונות עליהם. אף כי היחסים בין ארגנטינה לבריטניה חזרו להיות תקינים, ממשלת ארגנטינה מקפידה לחזור על תביעתה לריבונות באיים בכל פגישה רשמית בין נציגים ארגנטינאים לנציגים בריטיים. הממשלה המקומית באיי פוקלנד אוסרת על אזרחים ארגנטינאים לבקר באיים מאז תום המלחמה.

בתחילת 2010, בעקבות הודעה של חברת נפט בריטית על התחלת קידוחים באזור, הוחרפו היחסים בין ארגנטינה לבריטניה, והארגנטינאים אף איימו כי יפעילו כח צבאי ימי למניעת הגעתן של ספינות בריטיות לאזור[8].

ביוני 2012 הודיעה ממשלת איי פוקלנד כי תושבי האי יערכו משאל עם במחצית הראשונה של 2013, כדי לקבוע האם להישאר טריטוריה בריטית. במשאל עם, שנערך ב-1011 במרץ 2013, החליטו תושבי איי פוקלנד ברוב מוחץ להישאר תחת ריבונות הממלכה המאוחדת. מתוך 1,517 מצביעים נספרו רק 3 שהצביעו נגד[9].

בדיון והצבעה של ועדת האו"ם במרץ 2016 בנוגע לגבולות המדף היבשתי של ארגנטינה הוחלט להרחיב בכ-35% את השטח הימי של הנ"ל כך ששטח זה כולל גם את השטח הימי סביב איי פוקלנד.[10]

מושבה של פינגווינים מצויצים מערביים לחופי איי פוקלנד.
חווה באי פוקלנד
קתדרלה בעיר סטנלי

גאוגרפיה

איי פוקלנד נמצאים במרחק 480 קילומטרים מחופה הדרום מזרחי של ארגנטינה, 1080 ק"מ מאיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים, ובמרחק של 940 ק"מ מהטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה (הכוללת שטחים באנטארקטיקה שארגנטינה וצ'ילה טוענות לבעלות עליהם).

שטח האיים הוא כ-12,000 קמ"ר. שני האיים המרכזיים הם אי פוקלנד המזרחי, ששטחו 6,680 קמ"ר, ואי פוקלנד המערבי, ששטחו 5,280 קמ"ר. בין שני האיים מפריד מצר הים מצר פוקלנד. האיים מאופיינים לרוב בפני שטח גבעתי, עשבייה נמוכה, ואקלים אוקיאני-גשום. על פניו חיים כמה פינגווינים וכמה כלבי ים ובים לווייתנים שונים.

אוכלוסייה

במפקד אוכלוסין מ-2006 נמנו באיים 2,478 תושבים, מלבד יותר מ-1,700 אנשי סגל הבסיס הצבא הבריטי הממוקם באי. רובם הגדול של התושבים (2,115 במפקד האוכלוסין של 2006) מתגורר בבירה, סטנלי, היישוב העירוני היחיד. שאר התושבים גרים בחוות ובכפרים קטנים. האוכלוסייה צעירה יחסית: 79% מתושבי האיים הם בני פחות מ-55.

באיים קיימים מספר שדות תעופה קטנים המשמשים לטיסות מקומיות ונמל תעופה בינלאומי אחד (בסיס חיל האוויר המלכותי מאונט פלזנט) באי המזרחי.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ההמנון הלא-רשמי: שיר הפוקלנדים
  2. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  5. ^ 51°21′13.44″S 60°3′50.57″W / 51.3537333°S 60.0640472°W / -51.3537333; -60.0640472., בקצה המזרחי של האי סאונדרס. היישוב נהרס על ידי הספרדים ב-1780.
  6. ^ Max Hastings, Simon Jenkins: The Battle for the Falklands. pp. 1 - 6.
  7. ^ 20 לאומנים ארגנטיניים פלשו לאיי פוקלנד, דבר, 30 בספטמבר 1966
  8. ^ גילי גוראל, מלחמת פוקלנד, טייק 2?, באתר ynet, 18 בפברואר 2012
  9. ^ AP, איי פוקלנד: 99.8% בחרו להישאר בריטים, באתר ynet, 12 במרץ 2013
  10. ^ [1]


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0