ס.ל.א מרשל
 | |
| סמואל ליימן אטווד מרשל | |
| לידה |
18 ביולי 1900 ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1977 (בגיל 77) ארצות הברית |
| כינוי | ס.ל.א |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| דרגה |
 בריגדיר גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| ההיסטוריון הראשי של צבא ארצות הברית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה מלחמת קוריאה | |
| עיטורים | |
 לגיון ההצטיינות  כוכב הארד | |
בריגדיר גנרל סמואל ליימן אטווד מרשל (באנגלית: Samuel Lyman Atwood Marshall; 18 ביולי 1900 – 17 בדצמבר 1977) היה ההיסטוריון הקרבי הראשי של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה.
ביוגרפיה
מרשל נולד בעיירה קטסקיל במדינת ניו יורק. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא ארצות הברית בדיווזיית הרגלים 90, אולם לא השתתף בלחימה. בשנת 1919 הוסמך לקצונה.
במלחמת העולם השנייה שימש מרשל כההיסטוריון הקרבי הראשי של הצבא בדרגת בריגדיר גנרל. הוא סייר בזירות קרב רבות וראיין מאות חיילים וקצינים מהם גבה עדות על הקרבות בהם השתתפו. בין הקצינים שרואיינו על ידו ניתן למנות את ריצ'רד וינטרס[1] ורוברט קול[2].
מחקרו החשוב ביותר פורסם בספרו "אנשים מול אש". בספרו קבע מרשל ש-75% מכלל לוחמי הרגלים בצבא האמריקני כלל לא ירו בנשקם במהלך הקרב[3], וכי יש לשפר את הכשרת הלוחמים הן בתחום השימוש בנשק החדיש והן בתחום ההתמודדות המנטלית וההסתגלות של הלוחמים לעוצמת האש שמפעיל האויב בקרב[4]. מרשל מציע במחקרו כי החיילים יחונכו להרבות בירי בעת לחימה וכי על המפקד להקפיד ולהורות על אנשיו לפתוח באש ולהוסיף ולירות[5]. הספר ניתן בצה"ל כשי לבוגרי קורסי פיקוד בחיל הרגלים, ובהם קורס קצינים וקורס מפקדי כיתות, וללוחמי ומפקדי יחידות מובחרות.
ספרים פרי עטו
- "הם צנחו בלילה", הוצאת מערכות מאנגלית: אהרן אמיר
- "אנשים מול אש", הוצאת מערכות, 1956, מאנגלית: עוזי נרקיס
קישורים חיצוניים
- בעז זלמנוביץ ועוזי בן שלום, הגורם האנושי, ביטאון ביבשה גיליון 9, אפריל 2009.
הערות שוליים
- ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמוד 98.
- ^ ס.ל.א מרשל, "אנשים מול אש", הוצאת מערכות, 2001, עמוד 65.
- ^ ס.ל.א מרשל, "אנשים מול אש", הוצאת מערכות, 2001, עמודים 47–48.
- ^ ס.ל.א מרשל, "אנשים מול אש", הוצאת מערכות, 2001, עמוד 18.
- ^ ס.ל.א מרשל, "אנשים מול אש", הוצאת מערכות, 2001, עמודים 57–76.
