עופרית אירופית
 עופרית אירופית
| |
|---|---|
עופרית הכף
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | עופריתיים |
| סוג: | עופרית |
| מין: | עופרית אירופית |
| שם מדעי | |
 .Plumbago europaea L
| |
עָפְרִית אֵירוֹפִּית (שם מדעי: .Plumbago europaea L) היא בן-שיח בר, יְרֹק-עַד, ים-תיכוני, מסועף ומעוצה ממשפחת העפריתיים. הסוג עופרית מונה כ-17 מינים הנפוצים באזורים הטרופים והסובטרופיים[1][2], באזורים החמים משני צידי קו המשווה. מין זה הוא מין יחיד בסוגו בישראל וסביב אגן הים התיכון, ולא רק זאת טיפוס תפוצתו היא גם אירנו-טורנו (אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי). משרעת תפוצתו מגיעה עד לצפון הקווקז ומערבה לאיראן ולטורקמניסטן.
מין זה בולט בפריחתו בנוף היבש והחם של הקיץ הים-תיכוני והמשך פריחתו גם בחודשי הסתיו ותחילת החורף שמאופיינים בגשמים וברוחות ובמעוט מאביקים. ובנוסף ובניגוד לטובתו הוא ניחן בשתי תכונות קיצוניות שמטרתן לעודד האבקה זרה ולמנוע האבקה עצמית: הטרוסטיליה (heterostyly), ליתר דיוק דיסטיליה (distyly), ודו-צורתיות במורפולוגיה של הצלקות וגרגרי האבקה.
עופרית אירופית גדלה בר בישראל, בעיקר בבתי-גידול טבעיים, אך גם במקומות מופרעים (מקומות עזובים, חלקות שדה וגינות נטושים וכדומה) שנותרו בהם מספיק מים זמינים עד לקיץ, כשהצמח יכול לצמוח ולפרוח בעונה זו[3]. בישראל גדלים שני מיני נוי מאותו הסוג: עופרית הודית ועופרית הכף. האחרונה, שמוצאה מדרום אפריקה (מכאן שמה), הייתה מקובלת בגינון בשל פריחתה השופעת והתכולה בעונת הקיץ וניתן למוצאה בגינות נוי ציבוריים ופרטיים רבים. הדמיון בין עופרית אירופית לעופרית הכף ניכר בגביע שמכוסה בשערות בלוטיות דביקות.
שמות
השם הסוג Plumbago והשם העברי עופרית נלקח מלטינית Plumbum (עופרת), ו-agere ("להידמות"). שם המשפחה נקראת כולה על-שם המין הזה.
שם נפוץ באנגלית: common leadwort ,European Leadwort ,European Plumbago. השם בערבית: חמשי או רצאציה.
מאפיינים
בן-שיח ענף, מעוצה ולא קוצני (בשונה מחדעד) הגבעולים מצולעים, גובהם 30 עד 100 ס"מ. הפטוטרות קיימות בעלים התחתונים. הלוואים חסרים.
העלים מסורגים, פשוטים, ערוכים לכל אורכו של הגבעול (בשונה מהמין עדעדית משובלת) ואורכם 5 עד 10 ס"מ[4]. העלים התחתונים בעלי פטוטרות והעליונים יושבים ואף עוטפים בבסיסיהם את הגבעול. העלים בייחוד בצדם התחתון מכוסים בשכבה דקה של שעווה וגם מכוסים במעין אבקה לבנה קמחית המשווה לכל הצמח צבע אפרפר[3][5]. הטרפים דמויי אזמל מוארכים (בשונה מהמין חדעד) ושפתם תמימה ומעט גלונית.
הפרחים, אורכם 15 עד 18 מ"מ, ערוכים בשיבולים בקצות הגבעולים. הפרחים נכונים, דו-מיניים, הטרוסטילים וצבעם סגול-לילך. באמצע כל עלה כותרת פס אורך כהה. החפים והחפיות ירוקים[5].
הגביעים דמויי צינור ירוק עשבוני (לא קרומי בשונה מעדעדית ועדעד), משתייר, בעל חמש אונות זקופות ומכוסה בבלוטות (טריכומות מפרישות) דביקות שנישאות על עוקץ (בשונה מהמין בת עופרית)[4][6]. מדובר בבלוטות רב-תאיות, הבנויות מכמה תאים מפרישים חומרים ומכמה תאים בסיסיים אוספים[7].
הכותרת גלגלית, בעלת צינור ארוך, אוגן מורחב וחמש אונות פרושות, מוארכות וקהות בקודקודן, צבעם סגול-לילך ובאמצעם מצוי פס-אורך כהה. צינור הכותרת בולט מתוך הגביע ואורכו פי שניים מהגביע וארוך מהאוגן המורחב.
האבקנים, חמישה במספרם, מופרדים, מעורים בתושבת הפרח (ולא בצינור הכותרת, כרגיל במאוחי עלי הכותרת) וקבועים מול עלי הכותרת ולא ביניהם. השחלה עילית בעלת עלה שחלה אחד, מגורה אחת וביצית אחת בעלת עוקץ ארוך מאוד שמקיף אותה מסביב (circinotropous)[4][8].
עמוד העלי יחיד שמתפצל בקודקודו לחמש אונות של צלקות דמויות חוט[5]. באוכלוסיית של עופרית אירופית מצויים פרטים משני טיפוסי פרחים. בטיפוס אחד האבקנים ארוכים ועמוד העלי קצר ובשני ההפך. באותו פרט לעולם אין אבקנים ועלי באותו אורך ולכן נמנעת האבקה עצמית. התופעה מכונה הֶטֶרוֹסְטילְיָה (heterostyly).
הפרי מסוג הלקט יבש דמוי שקיק מוארך בן זרע אחד. הוא נפתח אחרי הבשלתו במעגל לרוחבו בקרבת בסיסו, או מילים אחרות פתיחתו, פתיחה היקפית – (circumscissile) – פתיחה על ידי סדק רוחב, באופן שנוצר מכסה[4].
יחידת התפוצה כוללת את שרידי הכותרת, הפרי שעטוף בגביע משתייר. שערותיו הבלוטיות המצויות על פני הגביע מפרישות חומר דביק שמשמש להיאחזות יחידת התפוצה בבעלי חיים העוברים לידם.
גדילה האבקה והפצה
העלווה של הצמח ירוקה כל השנה, אך היא דו-פרצופית. בתחילת החורף מפתח הצמח שושנת עלים קירחים, מעוגלים בראשם ובעלי פטוטרת ואורכם 6 עד 10 ס"מ. בחודשי הקיץ, כאשר מתייבשים עלי החורף, צומחים דורבנות נושאי עלים קטנים מחיק העלים העליונים, ובכל סעיף בחלקו העליון יושב פרח בודד[3]. הפריחה מתרחשת מסוף מאי ועד תחילת דצמבר בשתי תקופות קשות לצומח – תקופה של יובש וחום הקיץ בהתחלה ותקופת הגשמים בהמשך[9]. האבקה עצמית נמנעת בזכות הטרוסטיליה (ראה לעיל) ודו-צורתיות במורפולוגיה של הצלקות וגרגרי האבקה.
הפצת הפרי מסוף ספטמבר עד תחילת ינואר היא באמצעות בעלי חיים. עם הבשלת הפרי ניתק הגביע המשתייר מהצמח יחד עם הזרע היחיד ועם שרידי הכותרת, והם כיחידת תפוצה, נצמדים לפרטי לבוש או לפרוותם של בעלי חיים בעזרת החומר דביק, שעל פני הגביע, שמצמיד היטב את יחידת התפוצה לגוף המפיץ (בשונה מעדעדית משובלת).
בית גידול ותפוצה
עופרית אירופית גדלה בר בישראל, בעיקר בבתי-גידול טבעיים, אך גם במקומות מופרעים ובמעזבות (מקומות עזובים, חלקות שדה וגינות נטושים וכדומה) שנותרו בהם מספיק מים זמינים עד לקיץ, כשהצמח יכול לצמוח ולפרוח בעונה זו[3].
עופרית אירופית גדלה בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה, בחבלים ים-תיכוניים ובבתות ספר. היא נפוץ בחוף הגליל ובחוף הכרמל; מצוי בגולן, בבקעת חולה, בגליל העליון, בגליל התחתון, בכרמל, בעמק יזרעאל, בעמק עכו, בשומרון, בשפלה, בהרי יהודה; נדיר בשרון ובדרום מישור החוף; נדיר מאוד בחרמון, בבקעת בית שאן ובערבות הירדן. ריבוי עופרית אירופית מצויה במזרח הגליל על גבי קרקע טרסה רוסה חומה-אדומה או רנדזינה חומה עם מונטמורילוניטים (מינרל חרסית בעל כושר גבוה של ספיחת מים ומינרלים)[10].
תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון ובמערב אסיה. היא מגיעה עד לצפון הקווקז ומערבה לאיראן ולטורקמניסטן.
עופרית אירופית גבעול התפרחת
עופרית אירופית צינור הפרח בגביע
עופרית אירופית
קישורים חיצוניים
- עופרית אירופית, באתר NCBI (באנגלית)
- עופרית אירופית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עופרית אירופית, באתר צמח השדה
- עופרית אירופית, באתר צמחיית ישראל ברשת
- עופרית אירופית, באתר Tropicos (באנגלית)
- עופרית אירופית, באתר GBIF (באנגלית)
- עופרית אירופית, באתר The Plant List (באנגלית)
- עופרית אירופית, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Plumbago L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 2022
- ^ Plumbago, POWO "Plants of the World Online.Published on the Internet, 2022
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 עזריה אלון, כרך 11, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 18
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 327-330
- ^ 5.0 5.1 5.2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 501
- ^ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 340
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 210
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 521
- ^ ד"ר אוֹרי פרגמן-ספיר, עופרית אירופית, באתר צמחיית ישראל ברשת
- ^ יואב ויזל, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1984, עמ' 139
