עלי אכבר נאטק-נורי
.jpg) | |||||
| לידה |
6 באוקטובר 1944 (גיל: 80) נור, המדינה האימפריאלית של איראן | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | איראן | ||||
| השכלה | אוניברסיטת טהראן | ||||
| מפלגה |
מפלגת הרפובליקה האסלאמית אגודת אנשי הדת הלוחמים | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
עלי אכבר נאטק-נורי (בפרסית: علیاکبر ناطق نوری; נולד ב-6 באוקטובר 1944) הוא פוליטיקאי איראני, שכיהן כיושב ראש השלישי של האספה המייעצת האסלאמית של איראן בין השנים 1992 ל-2000. הוא היה גם שר הפנים של איראן בין השנים 1981 ל-1985.
ביוגרפיה
נורי היה בנו של אבו קאסם נאתק נורי. הוא הגיע לטהרן בגיל 10 עם רוחאללה ח'ומייני בשנת 1961 והצטרף לשורות מתנגדי הממשלה של אותה תקופה. הוא נכנס לכלא מספר פעמים ונאסר עליו לדוכן. לנורי השכלה סמינרית עד לרמת המשפט המוסלמי. הוא גם קיבל תואר ראשון בתאולוגיה מאוניברסיטת טהרן. בין מוריו נכללו רוחאללה ח'ומייני, מורטזה מוטהרי (אנ'), אחמד מוג'טהדי טהראני (אנ') ומוחמד טגי פלסאפי (אנ').
לאחר המהפכה האיראנית נורי שימש כשר הפנים של הרפובליקה האסלאמית מ-1981 עד 1985.[1] הוא כיהן כיו"ר הפרלמנט בין השנים 1992 ל-2000. הוא היה מועמד בבחירות לנשיאות איראן בשנת 1997.[2][3] הוא היה המועמד המועדף עלי ח'אמנאי, אך הפסיד בבחירות למוחמד ח'אתמי.[4] הוא קיבל כמעט שבעה מיליון קולות, בעוד שחתמי קיבל עשרים מיליון קולות.[5] הוא שימש כיועץ למנהיג העליון של איראן עד להתפטרותו בשנת 2017.[6] הוא היה תומך של הנשיא חסן רוחאני ומבקר של הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינז'אד. הוא היה בביקור רשמי במצרים בשנת 2010. הוא היה האדם הראשון שנסע לאירופה ברמת ראשי שלושת רשויות השלטון של הרפובליקה האסלאמית של איראן.[6]
נורי היה במרכז סכסוך בינלאומי בשנת 2009 לאחר שהתייחס לבחריין כאל הפרובינציה ה-14 של איראן. בחריין השהתה את המשא ומתן עם איראן בנוגע לייבוא גז טבעי בתגובה, ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ הערביות גינתה את הדברים.[7] שר החוץ האיראני הגיב מיד למחלוקת וקבע כי דבריו של נורי על ההיסטוריה של בחריין פורשו באופן שגוי על ידי התקשורת וכי איראן מכבדת את ריבונותה של בחריין.[7][8] נורי עצמו אמר לאל-ג'זירה כי דבריו על ההיסטוריה של האזור לא הובנו כהלכה וכי הערתו אינה רלוונטית ליחסי איראן–בחריין כיום.[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Fred R. Dallmayr (1999). Border Crossing: Toward a Comparative Political Theory. Lexington Books. p. 143. ISBN 978-0-7391-0043-1.
- ↑ "Iran Elections: An Overview". CNN. 1997. ארכיון מ-17 ביוני 2009. נבדק ב-23 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Clip Transcript
- ↑ Ali Gheissari; Vali Nasr (2006). Democracy in Iran (PDF). New York City: OUP. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 ביוני 2018. נבדק ב-20 בפברואר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ "Iran's President Khatami likely to lose one Cabinet nominee". Hürriyet Daily News. 19 באוגוסט 1997. נבדק ב-23 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 "Iran-Egypt Relations Enters a New Phase". IRD. 18 באוגוסט 2010. נבדק ב-23 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 Ali Khan, Ghazanfar (23 בפברואר 2009). "GCC warns Iran against making hostile remarks". Arab News. ארכיון מ-31 במאי 2009. נבדק ב-23 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Iran-Bahrain relations" (בפרסית). BBC Persian. 5 באפריל 2009. ארכיון מ-7 באפריל 2011. נבדק ב-23 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ ناطق نوري: سخنانم درباره بحرين بدفهميده شده است Islamic Republic News Agency (in Arabic) (אורכב 17.06.2009 בארכיון Wayback Machine)
עלי אכבר נאטק-נורי41272872Q349096