על אמת ושקר במובן החוץ מוסרי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פרידריך ניטשה |
| שפת המקור | גרמנית |
על אמת ושקר במובן החוץ מוסרי (בגרמנית: Über Wahrheit und Lüge im außermoralischen Sinne) הוא שמו של מאמר פילוסופי אשר נכתב על ידי הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה. הספר נכתב בשנת 1873, שנה לאחר הוצאת ספרו הראשון הולדת הטרגדיה, אך פורסם על ידי אחותו אליזבת בשנת 1896, לאחר שניטשה איבד את שפיותו.
בעברית, המאמר נדפס בתוך הספר דיוניסוס ואפולו, בתרגום יעקב גולומב, 1990, עמ' 53–68.
סקירה כללית
המאמר מחולק לשני חלקים. בחלקו הראשון, ניטשה מבקר את השיקולים שהביאו ליצרת מושג ה"אמת" ומושגים בכלל. שיקולים אלה, טוען ניטשה, נבעו מעצם היווצרות השפה:
הבה נתייחס במיוחד ליצרת המושגים. כל מלה נעשית לאלתר מושג על ידי שאין היא משמשת כלל כתזכורת להתנסות הראשיתית והחד-פעמית, הפרטית מכל וכל, שיצרה אותה, אלא שהיא אמורה להתאים בעת-ובעונה אחת לאינספור מקרים דומים פחות או יותר - דהיינו, אם נאמר זאת בדיוק - מקרים שלעולם אינם זהים, כלומר דברים שכולם שונים זה מזה. כל מושג נוצר מתוך זיהויו של מה שאינו זהה.[2]
לפי פול פ. גלן (Paul F. Glenn), ניטשה טוען כי "מושגים הם מטפורות שאינן תואמות את המציאות".[3] למרות שכל המושגים הם מטאפורות שהומצאו על ידי בני אדם (מתוך הסכמה משותפת שנועדה להקל על התקשורת) בני האדם שוכחים את העובדה הזאת לאחר המצאתם, ומאמינים שהם "אמיתיים" ומתאימים למציאות.
מהי אם-כן, אמת? צבא נייד של מטפורות, מטונימיות, האנשות - בקצרה, סך כל יחסי-אנוש שהוגברו, הומרו וקושטו פואטית ורטורית ושאחרי שימוש ממושך בידי העם נדמו כיציבות, מיוסדות-בחוק ומחייבות. אמיתות הן אשליות שבני-אדם שכחו כי כאלה הן, מטפורות שחוקות שאיבדו את כוחן לעורר את החושים, מטבעות מחוקים הבאים עתה בחשבון רק כמתכת ולא עוד כאמצעי תשלום.[4]
רעיונות אלה אודות האמת והקשר שלה לשפה האנושית השפיעו במיוחד על תאורטיקנים פוסט-מודרניים. חיבור זה הוא אחד מן העבודות האחראיות למוניטין של ניטשה כסנדק של הפילוסופיה הפוסט-מודרנית.[5]
בחלקו השני של המאמר, ניטשה מבחין בין "איש התבונה" לבין "איש האינטואיציה" (בדומה להבחנתו בהולדת הטרגדיה בין "אפולו" לבין "דיוניסוס" בהתאמה). "איש התבונה", רוצה לשלוט בחיים בפיקחות ובסדר לוגי. "איש האינטואיציה", הופך את החיים לאמנות, בז להפשטה ולסדר, ורוצה לחשוף את אשלית האמת. אומנם איש האינטואציה משיג בדרך זו אושר נעלה, אך סבלו גדול יותר, כי הוא לא לומד מן הניסיון. להבדיל, איש האסכולה הסטואית, משיג אושר דרך עולם המושגים הבדוי שלו, באופן מתון ומדוד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Clark, Maudemarie (1990). Nietzsche on Truth and Philosophy. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 9780521348508. נבדק ב-19 באפריל 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - McKinnon, AM (במאי 2012). "Metaphors in and for the Sociology of Religion: Towards a Theory after Nietzsche" (PDF). Journal of Contemporary Religion. 27 (2): 203–216. נבדק ב-2014-11-01.
{{cite journal}}: (עזרה) - Podgorski, Daniel (בינואר 2016). "Truth and Lies in a Genealogical Sense: Tracing Friedrich Nietzsche's Discussion of Truth through his Life (by Considering Two of his Texts)". The Gemsbok. נבדק ב-2016-04-01.
{{cite web}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
- Original text in German (בגרמנית)
- On Truth and Lies in a Nonmoral Sense (באנגלית)
- On Truth and Lying in an Extra-Moral Sense (באנגלית)
- On Truth and Lie in an Extra-Moral Sense (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ עמ' 57-58
- ^ עמ' 57
- ^ Glenn, Paul F. (בדצמבר 2004). "The Politics of Truth: Power in Nietzsche's Epistemology". Political Research Quarterly. 57 (4): 576. doi:10.2307/3219819.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ עמ' 58-59
- ^ Cahoone, Lawrence E. (2003). From modernism to postmodernism: an anthology. Wiley-Blackwell. p. 109.
