על החובות
 | |
| עמוד הכותרת של "על החובות" מאת קיקרו, כריסטופר פירושואר (Froschouer), 1560. |
De Officiis (בלטינית: על החובות או על המחויבויות) הוא מסה מאת מרקוס טוליוס קיקרו המחולקת לשלושה ספרים, בה הרחיב קיקרו את התפיסה של הדרך הטובה ביותר לחיות, להתנהג ולשמור על מחויבויות מוסריות.
מקור
על החובות נכתב באוקטובר–נובמבר 44 לפנה"ס, בארבעה שבועות,[1] בשנת חייו האחרונה של קיקרו, כשזה היה בן 62. קיקרו היה בעת זו פעיל בפוליטיקה וניסה לעצור את הכוחות המהפכניים מלהשתלט על הרפובליקה הרומית. למרות מאמציו, המערכת הרפובליקנית כשלה גם לאחר רצח יוליוס קיסר, וקיקרו עצמו נרצח או התאבד זמן קצר לאחר מכן.
החיבור נכתב בצורה של מכתב לבנו, שנשא אותו שם, בן אשר למד פילוסופיה באתונה. לפי אופן כתיבתו, סביר להניח כי קיקרו כתב כשהוא מראש מכוון לקהל רחב יותר. החיבור פורסם לאחר מותו של קיקרו.
על החובות אופיין כניסיון להגדיר את האידיאלים של התנהגות הציבור.[2] החיבור מבקר את הדיקטטור יוליוס קיסר ואת מוסד הדיקטטורה באופן עקרוני.
תוכן
למרות שקיקרו היה מושפע מהאסכולות האקדמית, הפריפטטית, והסטואית של הפילוסופיה היוונית, עבודה זו מראה בעיקר את השפעתו של הפילוסוף הסטואי פנאטיוס (אנ').[3][4] החיבור דן בשאלות "מהו מכובד?" (הספר הראשון מבין השלושה), "מהו רצוי, או לטובתו של האדם?" (הספר השני מבין השלושה), ומה לעשות כאשר המכובד והרצוי מתנגשים (הספר השלישי). קיקרו אומר שהמכובד והרצוי זהים, ורק לכאורה הם בקונפליקט.[5] לפי מייקל גרנט, "קיקרו עצמו חשב חיבור לצוואתו הרוחנית וליצירת המופת שלו."[6]
קיקרו טוען כי היעדר זכויות פוליטיות משחית את המידות המוסריות. קיקרו דן בחוק הטבע שלטענתו חל גם על בני האדם[7] והאלילים כאחד.[8] קיקרו הפציר בבנו מרקוס לעקוב אחר הטבע והתבונה, כמו גם הפוליטיקה, והזהיר מפני עונג ועצלות. קיקרו מסתמך על אנקדוטות הרבה יותר מאשר בעבודות אחרות שלו, והמאמר נכתב בצורה יותר נינוחה ובסגנון פורמלי פחות מאשר כתביו האחרים, אולי עקב כך שכתב חיבור זה במהירות. כמו הסאטירות של יובנאל (אנ'), על החובות מתייחס לעיתים קרובות לאקטואליה.
מורשת
מורשתו של החיבור עמוקה. חיבור זה אמנם אינו נוצרי, אך אמברוזיוס ה"קדוש" הכריז כבר ב-390 שלגיטימי עבור הכנסייה להשתמש בחיבור זה (יחד עם כל שאר כתביהם של קיקרו והפילוסוף הרומי סנקה). חיבור זה הפך לסמכות מוסרית בימי הביניים. אבות הכנסייה, אוגוסטינוס ה"קדוש", הירונימוס ותומאס אקווינאס, הכירו חיבור זה.[9] להמחשת חשיבותו, כ-700 עותקים בכתב יד נמצאו בספריות שונות עוד לפני המצאת הדפוס. רק מספרו של מומחה הדקדוק הלטיני פריסקיאן (אנ') נותרו יותר עותקים בכתב יד (כ-900 עותקים עליהם ידוע). בעקבות המצאת הדפוס, על החובות היה הספר השלישי שהודפס אחרי התנ"ך של גוטנברג וספר הדקדוק "Ars Minor" של אאליוס דונאטוס (אנ'), שהיה הספר המודפס הראשון.[10]
פטררקה, אבי ההומניזם ומנהיג התחייה של הלימודים הקלאסיים, העלה על נס את קיקרו. כמה מיצירותיו בנויות על פי התפיסה של על החובות. ההומניסט הקתולי ארסמוס פרסם מהדורה של על החובות בפריז ב-1501. ההתלהבות מחיבור מוסרי זה התבטאה ביצירות רבות.[11] ההומניסט הגרמני פיליפ מלנכתון הכניס את החיבור לבתי ספר לותרנים הומניסטיים.
קישורים חיצוניים
- De Officiis בלטינית ובאנגלית בפרויקט פרסאוס.
- De Officiis – בלטינית עם תרגום לאנגלית על ידי וולטר מילר (1913) – Loeb Classical Library
- De Officiis באנגלית, תרגום על ידי וולטר מילר (1913)
- De Officiis באינטרנט בלטינית
- De Officiis מתוך ספרים נדירים ומיוחדים - אוספי ספריית הקונגרס.
- על החובות, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מרקוס טוליוס קיקרו. פי. ג'י וולש.
- ^ מרקוס טוליוס קיקרו. פי. ג'י וולש.
- ^ א. מ אטקינס: קיקרו: על החובות, עמ'.xix
- ^ קיקרו, מילר,
- ^ קיקרו, גרנט: "עבודות נבחרות", עמ'.157
- ^ קיקרו, גרנט: "עבודות נבחרות", עמ'.158
- ^ א. מ אטקינס: קיקרו: על החובות, עמ'.xxvi
- ^ קיקרו, מילר, הספר השלישי.v.23
- ^ Hannis טיילור, קיקרו: סקיצה של חייו, עובד, איי. סי McCLURG & CO. 1916, עמ ' 9
- ^ הספר המודפס הראשון לא היה תנ"ך גוטנברג אלא Donatus Ars, אשר גוטנברג קיווה למכור לבתי ספר.
- ^ ארסמוס Epistolae 152
