על חיי העיון
על חיי העיון (ביוונית: Περί βίου θεωρητικού, בלטינית: De Vita Contemplativa, בתרגומים אחרים מופיע כ"על חיי ההתבוננות" וגם "על חיי ההגות") הוא קונטרס המהווה חלק מכתביו האפולוגטיים של פילון האלכסנדרוני.
הקונטרס לא עוסק בחיי ההגות עצמם או בסגולותיהם אלא עוסק בכת יהודית, בת זמנו של פילון, בשם "תראפויטים", מיוונית: מרפאים או משרתי הא-ל.
בהקדמה לספר מסביר פילון כי אחרי שתיאר את האיסיים שהתמקדו בחיי המעשה, הוא יתאר את אלו שהתמקדו בחיי ההגות (חיי העיון). והוא מצהיר בפתיחה כי ינסה לתת מידע מדויק ככל האפשר בלי להוסיף משלו. פילון כותב עליהם בהערכה ואפילו בהערצה. ומכיר את חייהם לפרטי פרטים.
פילון מנסה למצוא אל מי להשוות אותם, הוא בוחן ומקניט את עובדי האדמה, המים, האש, האוויר, השמש, הירח והכוכבים, אלילי המיתולוגיה היוונית והאלילים שחציים אדם וחציים אליל, עובדי הפסלים והתמונות, האלילים המצריים שרובם אלילים המייצגים חיות, פילון מוצא נקודות תורפה בכל אחת מהאמונות הללו. לעומתם, התראפויטים, לפי פילון, מתעלים מעל השמש המוחשית, עורגים לאלוקים ולא ינטשו את הדרך המובילה אל האושר.
הטובים שבתרפויטים, הנבחרים וכן הנבחרות, היות שהקהילה כוללת נשים וגברים, מגיעים ליישוב ליד אגם מריוט, (אגם מאריה בלשונו) ושם הם מתבודדים במשך ימות השבוע על מנת להגות וללמוד. לפי פילון רוב התיראפויטים הם אנשים מבוגרים ומבוססים, שבערוב חייהם מעוניינים להעמיק בידע ולהתעמק בהגות. הוא אינו מתאר ילדים או דאגות פרנסה, ולא מוזכרת עבודה בסדר חייהם, אלא תפילות והרהורים בלבד. יש מספר תכונות דומות בין התירפויטים לאיסיים. למשל הגיל. גם אצל האיסיים וגם אצל התירפויטים הקהילה מורכבת מאנשים מבוגרים ולא מוזכרים ילדים בהוויה הקהילתית.
פילון מנצל את ההשוואה עם התראפויטים לביקורת על מנהגיהם של היוונים. בפסקה "משתאות הגויים" הוא מבקר את האלימות הבאה לביטוי בעת שכרות ואת הבזבוז הכרוך בעריכת המשתאות. פילון עורך השוואה בין משתאות התרפויטים לעומת משתאות יתר הבריות ובפרק הבא מתאר את משתאות התירפויטים תוך גילוי הערכה ואפילו הערצה לדרכיהם.
לפי פילון - יש אנשים שכאשר הם שותים משקה אלכוהולי, כאילו ונטלו סם. הם משתוללים ושואגים, נושכים האחד את השני, מרסקים אצבעות, אפים, אזניים וחלקי גוף אחרים ומתנהגים כמו הקיקלופ פוליפמוס שטרף את חבריו של אודיסאוס בן לארטס. אם אין מי שיפריד ביניהם, הם מוכנים להאבק עד מוות. אחרים שותים, מקיאים ונרדמים. במשתאות הללו מבזבזים בני האדם את הונם כאשר הם מגישים שפע מאכלים ומשקאות. מולם מתאר פילון את התראפויטים, המתאספים אחת לשבעה שבועות ועורכים ליל שימורים הכולל משתה צנוע והגון, לימוד תורה ושירת המנונות משותפת.
את כתבי הקודש מפרשים אנשי הכת בדרך אלגורית, ”שכן בעיני אנשים אלה התורה כולה כמוה כבעל חיים; שגופו הם החוקים המפורשים ונפשו הגיונו הסמוי הנרמז במילים. בעזרת התבונה התחילה הנפש השכלית לראות את הדברים הסגוליים לה, ובאספקלריה של המילים היא הבחינה בתפארתם האדירה של המושכלות, ואם שהיא מפתחת ומערטלת את הסמלים, היא מוציאה לאור את האמיתות במערומיהן לעיני אלה שיש ביכולתם, בעד הגלוי את הנסתר, בעזרת רמז דק מאוד”
במהלך ימי החול הם מתבודדים איש איש בביתו, בחדר מקודש הנקרא "סמניון" או "מונסטריון". בשבת הם נפגשים כולם ובכך שוברים את הבדידות וההתבודדות.
לקריאה נוספת
- סוזן דניאל-נטף, "מבוא ל'על חיי העיון'", בתוך פילון האלכסנדרוני, כתבים, כרך ראשון בעריכת סוזן דניאל-נטף, הוצאת מוסד ביאליק והאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים, 1986
- אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, כרך שני, פרק 17
קישורים חיצוניים
- ירון כהן צמח, פילון האלכסנדרוני: לא בעיני גופך אלא בעיני התבונה 2005
