עמאר יונס
עמאר יונס (נולד ב-1969) הוא אמן, צלם, איש עסקים ומדריך צלילה ערבי-ישראלי.
ביוגרפיה
עמאר יונס הוא בוגר בית הספר לצילום גליץ ובעל תואר בספרות אנגלית וייעוץ חינוכי מאוניברסיטת חיפה. ממקימי בית הספר לצילום ״עדשות״ במגזר הערבי, מלמד צילום בגליץ ומוביל את פרויקט צילום הזקנים בגלריה לאמנות אום אל פחם.
יונס הציג בתערוכות יחיד בגלריה לאמנות אום אל פחם והשתתף בתערוכות קבוצתיות, בין היתר: במוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון האסלאם, גלריה גאורדיני בברלין ועוד.
הוא פעיל בפיתוח תחום הצילום במגזר הערבי ובהעלת המודעות בנושא שמירת הטבע. בשנים האחרונות הוא זכה בתחרויות צילום בינלאומיות, ביניהן בתחרות אילת הים האדום שנערכת מזה מספר שנים.
יונאס לא הגיע במקור מתחום האומנות ורגלו לא דרכה במוזיאון עד הרגע בו עבודותיו הוצגו שם בשנת 2010, הוריו ייעדו אותו להיות רופא, לאחר שמגיל צעיר בלט בכישוריו ולמד בתיכון האורתודוקסי היוקרתי בחיפה. הוא נסע ללמוד רפואה בגרמניה, ואחרי שלמד גרמנית במשך כמה חודשים, ביום הראשון ללימודי הרפואה, ארז את חפציו וחזר לישראל. בגלל רצונו לפרוש מהלימודים משפחתו ניתקה עימו קשר והוא עבר לתל אביב שם נשאר כשנה וחצי שאחריהן חזר לכפר והחל ללמוד ספרות ואחר כך מנהל עסקים.
בשנת 1988 הקים יונאס, ביחד עם אחיו, את פארק המים ״תל-אלמרח״, שפירושו גבעת השמחה. הפארק, שממוקם סמוך לכפרו כולל מגלשות מים, מתקנים, בריכה בגודל של אלף מ״ר וגם אולם אירועים גדול. כיוון שפארק המים פתוח רק כמה חודשים בשנה, יונס מצא את עצמו עם זמן פנוי והחל לצלול בים, בדרכו ההישגית הוא הפך עם הזמן לעוזר מדריך ואחרי כן למדריך צלילה. בעקבות הצלילה נחשף לראשונה לעולם הצילום. במהלך צלילה, אחת החניכות ביקשה שיצלם אותה מתחת למים וכך התחיל להתעניין בצילום והשקיע בציוד צילום מתחת למים והתמקד בעיקר בצילום מאקרו תת- ימי.
התחרות הראשונה שבה השתתף זיכתה אותו במקום הראשון. הוא שלח תמונה של סוסי ים שצילם בנמל קיסריה לתחרות צילום תת-מימי מטעם המגזין ״ים״ ובית הספר הימי״רופין״. הזכייה דרבנה אותו להמשיך להשקיע בצילום והוא החל לצלם גם מחוץ למים.
"בתחילת דרכי כצולל, הייתי חושב יותר על ציד דגים אבל עברתי מהפך. מצולל שדג דגים הפכתי לצלם של דגים ושאר בעלי חיים ימיים. מאז אני מנסה לשכנע גם צוללים אחרים שלא להמשיך בציד של דגים בים. הנושא של שמירת טבע נמצא אצלי גבוה מאוד ובכל ההדרכות עם החניכים שלי בקורס צלילה וצילום, אני מלמד על החשיבות של איסוף אשפה ולא לפגוע בסביבה הטבעית של החיות המצולמות".[1]
עבודותיו
יונאס הגיש תיק עבודות של צילומי פרפרים וזוחלים לגלריית האומנות באום אל-פחם והתבקש להשתתף בפרויקט אשר מתעד את היסטוריית זקני ואדי עארה לפני קום המדינה ואחריה.[2] סדרות צילומים אלו מתארים את זקנות וזקני ואדי עארה, בדיוקנאות תקריב או בסביבת מגוריהם. הדמויות של נשים וגברים, קשישים, בני האזור, כמו גם בני מקומות אחרים הקשורים לוואדי — הם חלק ממעשה תיעוד ושימור התרבות והאוכלוסייה הקיימת באזור.[3]
במרחב חייהם ופניהם של זקני וואדי עראה, הם כמו מוסרים הלאה מורשת הזיכרון החזותי, שחסרונו ניכר מאוד בחברה הערבית. זה זיכרון הבית הערבי, ביתם שלהם, זיכרון מלבושם, זיכרון מבטם ולמרביתם גם הזיכרון הרשמי האחרון. הסדרה מזמינה את הצופה אל בתיהם כמו היו אורחיהם, בעזרתם הם שומרים לנצח את מבטם ההיסטורי מן העבר, המשתקף בעיצוב בתיהם, בנראות גופם ובגדיהם ובעיקר במבע עינהם. מבט חזותי זה יכול לשרת בעתיד היסטוריונים, אדריכלים, סוציולוגים, אנתרופולוגים ועוד. רבים מהמצולמים כבר נפטרו מאז צולמו.[4]
סדרת הצילומים ״כלות בלבן״ היא מעין תת-סדרה מתוך פרויקט התיעוד של זקני ואדי עארה. מהות הסדרה הייתה לצלם ולתעד נשים קשישות שעברו את גיל השמונים, שנחשבו פעם ליפות הכפר, תיעוד חיי היום-יום שלהן וההתמודדות שלהן עם נושא הזקנה ואובדן הזוהר, שהעסיק אותן ללא הרף והתבטא בדיבורים ובמעשים ובהכנה לקראת בואו הבלתי נמנע של היום האחרון שבו ילבשו כולן לבן. הרעיון מאחורי הסדרה היה להגיע ולתעד אותן בסביבה היום-יומית שלהן, בלי שום תלבושת מיוחדות ובלי בני משפחה שבאו לפקח על הנעשה. הצילומים צולמו באור טבעי ובשחור לבן, שהוסיף מיה של דרמטיות ותרם לאווירת ״הצילומים של פעם״.[5]
בסדרת הצילומים ״ים האש״ ל״עדות מקומית״ יונאס תיעד פלסטינים שחיים במזבלה בדרום הר חברון, במשך שלושה חודשים תיעד את הילדים והמבוגרים שחיים במזבלה ביטא, שלוש פעמים בשבוע הגיע למזבלה, חיפש עם הדיירים הקבועים מציאות ומזון בהררי הפסולת, ישן איתם ולא הפסיק לצלם. בפועלי הזבל ניתן לראות את דיוקנם של אנשים קשי יום, החיים במרחק לא רב מכאן. הפער בין הצילומים היפים למציאות שאותה הם מתעדים מתעתע ומציג פרק עגום מתוך 'רקמת החיים' הפלסטינית… התערוכה היא ניסיון פואטי לתאר מצב הומאני בתוך ים האש. הצופה בתערוכה עובר בין עיניהם של המצולמים שמהם משתקף מרחב הזהות הפלסטיני המשיק למרחב הזהות הישראלי"[6]
בריאיון לכלכליסט הוא מתאר כיצד הגיע לצלם את הסדרה: "יום אחד ישבתי מול הטלוויזיה והייתה בחדשות כתבה על האנשים שחיים באתר הזה, נדהמתי. ידעתי שיש עוני בארץ ובשטחים, אבל המראות היו מחרידים: אנשים שמחפשים בפסולת דברים שיוכלו למכור ומרוויחים שקלים בודדים ליום, ילדים שחיים שם ואוכלים מהזבל. אשתי ואני הסתכלנו זה על זה וידענו שזה הולך להיות הפרויקט הבא שלי".[7]
צילומיו של יונאס מתארים קהילה ופלח באוכלוסייה מנקודת מבט פנימית ומנסה לשמר את זיכרון עברה ולשאת עדותה, בין אם מדובר בצילומים של עניים מרודים בעיירה הפלסטינית יטא הגרים בבקתות חמר או מחטטים בזבל, או אם פליטים סורים שהגיעו, במעשה הצלה אחרון, לחופי יוון —צילומיו מציגים צילום תיעודי, לעיתים חודרני לעיתים פנורמי, בעל תפקיד קהילתי. תצלומים אלה אינם מרכיבים רק את גוף עבודתו של יוצר בודד, אלא הם חלק ממעשה היצירה של גלריית אום אל-פחם הם מגבשים את ארכיון הקיום הפלסטיני בוואדי עארה, ומוגשים לקהילת היושבים בחבל ארץ זה.
היצירה החזותית הזו אינה נעשית לשם הצגתה במוזיאון שהוא משכן לאמנות. היא לוקחת חלק במחקר חברתי, בתיעוד קהילתי, בבנייה של ארכיון ובו ראיונות ומסמכים, תצלומים ושאר תיעוד.
חיים אישיים
תערוכות
- 2012 - עדות מקומית, התערוכה העולמית והישראלית לצילומי עיתונות, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב
- 2012 - צללי הזמן, תיעוד של זקני ואדי עארה- תערוכה קבוצתיתי, גלריית אום אל פחם
- 2014 - תערוכת צילום אוצר: גיא רז בתיאטרון יפו, יפו- עיר עתיקה.
- 2017 - "ים האש". אוצר: גיא רז. הגלריה לאמנות עכשווית אום אל פחם
- 2018 - ״עמוד ענן״,מוזיאון הרצן שטרוק, חיפה.
פרסים
- 2009 - במקום שלישי בתחרות היוקרתית לצילום עיתונות,״עדות מקומית״
- 2010 - מקום ראשון בתחרות הצילום ״אפסון העולמית״ באילת.
- 2010 - פעמיים מקום ראשון + מקום שלישי בקטגוריות שונות בתחרות היוקרתית לצילום עיתונות,״עדות מקומית״.
ביבליוגרפיה
ספרים וקטלוגים
- פרופ׳ כבהא מוסטפא, גיא רוז, צלילי הזמן, תיעוד של זקני ואדי עארה, הגלריה לאומנות און אל- פחם, 2007-2012, עמ 53–55.
כתבות
- אלעזר ג׳ני, ככלות הכל והתמונה, ידיעות השרון-כפר סבא, 10.2.2012, עמוד 70
- ניב טל, חיות רעות, הארץ- מוסף הארץ, 27.12.2013 עמוד 47
- סתר שאול, הארץ- גלריה, תמונות מכינונה של אומה, 22.03.2017, עמוד 6
קישורים חיצוניים
- ארז ארליכמן, קליק לדג: הצצה לעולם הצילום של עמאר יונס, ynet סביבה ומדע, 26.11.14
- סובינסקי יעל, "אכלתי מהזבל כדי לרכוש את אמונם", כלכליסט, 09.12.2013
הערות שוליים
- ^ ארז ארליכמן, קליק לדג: הצצה לעולם הצילום של עמאר יונס, ynet סביבה ומדע, 26.11.14
- ^ ידיעות השרון-כפר סבא, ככלות הכל והתמונה, ג׳ני אלעזרי, עמוד 70 10.2.2012
- ^ סתר שאול, תמונות מכינונה של אומה, הארץ- גלריה, 22.03.2017, עמוד 6.
- ^ פרופ׳ מוסטפא כבהא, גיא רוז, צלילי הזמן, תיעוד של זקני ואדי עארה, הגלריה לאומנות אום אל- פחם, 2007-2012 עמוד 53
- ^ סובינסקי יעל, "אכלתי מהזבל כדי לרכוש את אמונם", כלכליסט, 09.12.2013
- ^ סובינסקי יעל, "אכלתי מהזבל כדי לרכוש את אמונם", כלכליסט, 09.12.2013
- ^ פרופ׳ מוסטפא כבהא, גיא רוז, צלילי הזמן, תיעוד של זקני ואדי עארה, הגלריה לאומנות אום אל-פחם, 2007-2012 עמוד 55
- ^ אלעזרי ג׳ני, ככלות הכל והתמונה, ידיעות השרון-כפר סבא, 10.2.2012, עמוד 70
