עמלה עינת
עמלה עינת (כהן; נולדה בכפר סבא ב-29 בדצמבר 1939) היא סופרת ואשת חינוך ישראלית.
ביוגרפיה
אמה של עמלה עינת, מרים,[1] היא ילידת הארץ, ואביה, שלמה,[1] יליד פולין, השתייך ל"השומר הצעיר" והיה חבר קיבוץ עין החורש. כאשר קמה מדינת ישראל עברה עינת עם משפחתה לחולון, ולמדה בבית הספר ביאליק ובתיכון קוגל בעיר. בגיל חמש-עשרה וחצי עברה לירושלים בשל מחלת האסתמה ממנה סבלה. בירושלים המשיכה את לימודיה בתיכון ליד"ה (אז "תיכון בית הכרם"). כילדה הייתה חניכה בתנועת "הנוער העובד". את שירותה הצבאי בצבא ההגנה לישראל עשתה בתור סמלת חינוך במפקדת קצין חינוך ראשי. לאחר סיום שירותה השלימה עינת תואר בוגרת אוניברסיטה בספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. תואר המוסמך שלה, בייעוץ פסיכולוגי חינוכי, ניתן לה גם הוא בתל אביב, בשנת 1964.[2] תואר דוקטור בחינוך קיבלה באוניברסיטת ליברפול.
עינת כתבה ספרים מקצועיים בתחום החינוך, ועסקה גם בליקוי למידה (בעיקר בנושא הדיסלקסיה). חיברה מחזות (למשל, "שיטת חנהלה" ו"סכין בסמטה") שהועלו על בימות שונות. בשנים 1978–1991 הייתה עמלה עינת סגנית העורך של "עתון 77", ירחון לספרות ולתרבות,[3] ולאחר מכן, בשנים 1991–1993, הייתה עורכת ראשית בהוצאת ידיעות אחרונות. היא חיברה עשרות רשימות, ביקורת ומסות שהתפרסמו במוספים הספרותיים של עיתונים וכתבי-עת שונים.
עינת זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול בשנת 1983,[4] בפרס הדסה לספרות ילדים ונוער (2004) ובפרס אקו"ם לשנת 2017 על תרומתה ליצירה ולספרות הישראלית.[5]
מתגוררת בתל אביב. הייתה נשואה לאהרון, אם לשלושה.[6]
ספריה
- קשיי למידה בקבוצות גיל בוגרות: מדריך למורה (ירושלים: משרד החינוך והתרבות - המרכז לתוכניות לימודים - צוות לשון לחינוך מיוחד, תשל"ח)
- שיטת חנה'לה: סיפורה של נערה שלא ידעה לקרוא (תל אביב: צ'ריקובר, 1978)
- פירוד: יומנו של נער במשבר (תל אביב: עקד, תשל"ט 1979)
- תקרית של ערב: סיפורים (תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ב 1982)
- מרתון: במסלולי אימוץ, ויתור וזיהוי עצמי: רומאן (תל אביב: צ'ריקובר, 1982)
- עודד שרצה להיות עודד (תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984). מלווה באיורים של דני קרמן
- אני - אתה, אתה - אני (תל אביב: שבא, תשמ"ו 1986) מלווה בצלליות של דני קרמן
- אני שונא אותה דוקטור! היא מזכירה לי את המוות: סיפורים (תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ז 1986)
- צריך ל ---' (תל אביב: ספרית פועלים, תש"ן 1989). מלווה באיורים של רנה גינוסר
- מות הנסיך (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1991). מלווה באיורים של אבנר כץ
- כמו כולם (תל אביב: עם עובד, 1991). מלווה באיורים של מיכל לשם
- החבר שלי החוקר מישל
- הלבד האחר של דני (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992). מלווה באיורים של סיליה יצחקי
- ליקויי למידה - האתגר (תל אביב: איתאב, תשנ"ב 1992)
- המעגל נסגר (תל אביב: ביתן, תשנ"ב 1992). מלווה באיורים של עודד פיינגרש
- דיבה שאין בה קלון (תל אביב: ידיעות אחרונות: ספרי חמד, 1994)
- לאן נעלמה מלכת הדבורים: ועוד סיפורים מהגן הזואולוגי. סיפר - חזי אביבי (תל אביב: ידיעות אחרונות ספרי חמד, 1994)
- פועלת הבמה הקטנה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994). מלווה באיורים של וולף בולבה
- כן-לא, שחור-לבן: משברי התבגרות בישראל על סף שנות ה-2000 (תל אביב: איתאב, תשנ"ה 1995; נכתב בחלקו בשיתוף דויד גרין)
- הבוקר בו אסרו את אבא (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997). מלווה באיורים של דוד קדם
- קריאת הדולפינים: רומן סיפורים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998)
- סיפור אהבה קפריסאי (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1999). מלווה באיורים של רינה גנוסר
- מפתח לדלת נעולה: לפרוץ את מחסום הדיסלקסיה (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2000, 2003)
- ארץ, עיר, משפחה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2001)
- אמני - הילדה מע'ג'ר (בני ברק: ספרית פועלים, תשס"ג 2003). מלווה בצילומים של אחלאם שיבלי
- שמוליק - הילד מבני ברק (בני ברק: ספרית פועלים - הקיבוץ המאוחד, תשס"ד 2004). מלווה בצילומים של נועה פלד ואלי לייבנר
- זינב, הילדה מהמדבר (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2005). מלווה בצילומים של מחמד אל-ע'נאמי
- ספר החלומות המתהפכים (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2005). מלווה באיורים של אורית ברגמן
- כתב אישום: ליקויי למידה, נשירה ועבריינות (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006; בשיתוף תומר עינת)
- דימוי עצמי במראת הדיסלקסיה: מורים במילכוד (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006)
- הסוד הגדול של חואן (בני-ברק: הקיבוץ המאוחד, 2006). מלווה בצילומים של טוני מלגה. בעריכת יונה טפר
- סיפורה של חני (שיטת חנהל'ה) (חולון: יסוד, תשס"ו 2006). בעריכת ציפי פינגלה
- גילת - הילדה מדימונה (בני-ברק: ספרית פועלים, 2008). מלווה בצילומים של יעל רוזן
- המשימה האבודה (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2008). בעריכת יונה טפר
- נחיתה קשה: לקויי למידה בזירת התעסוקה (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2009)
- "וכשאני לעצמי - מה אני?": סוגיות והורות של בוגרים עם ליקויי למידה (בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2011)
- משני עברי החומה (תל אביב: ספרית פועלים, תשע"א 2011). מלווה באיורים של גלעד סליקטר
- רוחות רפאים במכבסה (חולון: יסוד, תשע"ג 2012). מלווה באיורים ברכה אלחסיד גרומר.
בעריכתה
- נשים רוצחות מאת מישל חדד (תל אביב: ידיעות אחרונות ספרי חמד, 1992)
- תרת תרת: סיפורי עם מפי יהודי אתיופיה (תל אביב: המרכז לקליטת אמנים עולים, 1996; בשיתוף אחרים)
- קולות מהכלא: אנתולוגיה של יצירות אסירים (ירושלים: כרמל, תש"ע 2009; בשיתוף תומר עינת).
קישורים חיצוניים
- עמלה עינת, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- עמלה עינת, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
עמלה עינת, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל
- על יצירתה
- ניסן רזניק, "דברים כהווייתם: הערות בעקבות ספרה של עמלה עינת "דיבה שאין עימה קלון", משואה: קובץ שנתי לתודעת השואה והגבורה, כרך כ"ג (1995), עמ' 218–224.
- יערה בן-דוד, נער במשבר, דבר, 4 ביולי 1980
- מרים פז, "החושך נעשה הדבר הכי בטוח בעולם", מעריב, 24 באוקטובר 1979
- יערה בן-דוד, האכזרי והשקרי שבחיים, דבר, 2 בדצמבר 1983
- מירון ח. איזקסון, אבודים בקהיר, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
- כרמית ספיר ויץ, מי סופר: עמלה עינת חושפת סיפורי גבורה עלומים, באתר nrg, 24 ביולי 2013
- יעל דר, "חואן, הילד העגום מפלמה דה מיורקה, הפך בישראל לנער חייכני", באתר הארץ, 30 באוקטובר 2006
- יחיעם פדן, עד שהיא מגיעה לבכי, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2001
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יקירנו שלמה כהן איננו, דבר, 26 בנובמבר 1980
- ^ 191 בעלי תארים חדשים, מעריב, 25 ביוני 1964
- ^ ענת לויט, ראיון עם יעקב בסר, עורך "עיתון 77": "ילד ששיחק ביער בפרטיזנים, צמח כאדם תגובתי, הנוקט עמדה בעד ונגד", מעריב, 30 בינואר 1987
- ^ פרסי יצירה, מעריב, 26 באוקטובר 1990
- ^ ציפי לוין, הבריחה לשום מקום, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 במאי 2018
- ^ אהרון עינת באתר יד ושם
