עמליה ארגמן ברנע
עמליה ארגמן ברנע (באנגלית: Amalia Argaman Barnea; נולדה ב-14 ביולי 1950) היא עיתונאית וסופרת ישראלית. חברת מערכת "ידיעות אחרונות" במשך 30 שנה. ארגמן ברנע פרסמה עשרה ספרים.
ביוגרפיה
עמליה ארגמן ברנע היא בתו של עיתונאי ידיעות אחרונות והסופר מנחם ברש-רועי ואמה זהבה הייתה תופרת[1]. נולדה ביולי 1950 בירושלים. למדה בבית הספר הדתי "מעלה" ואת לימודי התיכון עשתה בגימנסיה העברית בירושלים, במגמה המזרחנית. את שירותה הצבאי עשתה ככתבת בביטאון הרבנות הצבאית "מחניים". אחרי הצבא, למדה לשון וספרות עברית באוניברסיטת תל אביב ומחשבת-ישראל ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן.
אחרי שירותה הצבאי שימשה כתבת לענייני בריאות בעיתון דבר ובעלת טור ועורכת בדבר לילדים[דרושה הבהרה].
בין השנים 1976–2003 הייתה חברת מערכת "ידיעות אחרונות". תחילה כתבת לענייני אמנות ובידור ובנוסף, כתבה ביקורות על ספרות ילדים. לאחר שהמשפחה חזרה משליחות בקהיר, ארגמן ברנע מונתה לכתבת בכירה בידיעות אחרונות וכתבה במוספים "זמנים מודרניים", "7 ימים" ו-"24 שעות" כמו כן הייתה כתבת שטח בדסק החדשות, ונודעה בכתבותיה הרגישות אודות נפגעי האינתיפדה ואירועי הטרור המרובים שפקדו את המדינה בשנות ה-80 וה-90.
ב-2004, עם פרישתה מ"ידיעות אחרונות" וקיבלה טור שבועי בערוץ 10 שעסק בפעילות המגזר השלישי בישראל. בשנת 2013 החלה לפרסם בלוג באתר "סלונה" . ארגמן ברנע מלמדת ב"מכללה למנהל" בראשון לציון וב"מכללת נתניה" כמרצה בתחום העיתונות הכתובה.
עמליה ארגמן ברנע עוסקת במהלך שנים רבות בפעילות התנדבותית רחבה, חברה בהנהלת עמותות שונות, ביניהן "משאלת לב" ו"קרן המשאלות של גילה אלמגור" ומתנדבת ב"אנוש"[1], ב"רוח נשית" ובעמותת יוצאים בשאלה וחברה מן המניין באקדמיה הישראלית לקולנוע .
חיים אישיים
ברנע הייתה נשואה ליוסף ארגמן. בנם רועי נספה ב-1976 תאונת דרכים בהיותו בן ארבע. בשנת 1977 היא התחתנה עם העיתונאי אהרון ברנע, ולהם בן ובת וארבעה נכדים. בשנים 1980–1981 שהתה בשירות דיפלומטי בקהיר, כאשר אהרון ברנע, בעלה דאז, שימש נספח העיתונות בשגרירות הישראלית. בתקופה זאת דיווחה על שנת השלום הראשונה בין ישראל למצרים. הנישואין הסתיימו בשנת 1997.
בשנים האחרונות לחייה של המשוררת דליה רביקוביץ נרקמה בין שתי הנשים חברות אמיצה. לאחר מותה של רביקוביץ, הקדישה לה ברנע את אחד מספריה[2].
ספריה
- ללכת שבי (יחד עם אהרון ברנע) (הוצ' ידיעות אחרונות משכל)
- עדי אבא וארבעים המוצצים ( ילדים, כתר)
- שרק לא תרדמו לי באמצע השנה ( ילדים, כתר)
- אמרתי מלאכים ( שירה, זמורה ביתן")
- הגוף זוכר ( שירה, ידיעות אחרונות")
- ללכת שבי, אחרי ("ידיעות ספרים")
- "עם סגירת הגיליון" (כתר ספרים")
- "פיצה תות" ( ילדים, "רימונים")
- "גומות ופסים" ( ילדים, "קוראים")
- "תאכלי שיהיה לך כח לסבול" ( ממואר על אוכל ואימהות "אבן חושן")
ללכת שבי
סיפרה "ללכת שבי" (שנכתב בשיתוף אהרן ברנע) הוא רומן תיעודי על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני בימי מלחמת לבנון. הספר מתאר מפגש בין ישראלים לפלסטינים, שפועלים לייצר גשר על התהום שבין שני העמים. העלילה של הספר מתרחשת בסוף יוני 1982, וברקע מתנהל המשא-ומתן על יציאת אנשי אש"ף מביירות שהייתה במצור של כוחות צה"ל. אהרון ברנע, כתב "קול ישראל" לעניינים ערביים, הולך לראיין בכלא הישראלי את צלאח תעאמרי, סגן-אלוף בפת"ח, הבכיר מבין אנשי אש"ף שהיה בשבי בישראל. המפגש בין עיתונאי ישראלי למחבל פלסטיני, הופך תוך כמה שעות, למפגש משמעותי.
בשנת 2004 כתבה עמליה ארגמן ברנע גרסה עדכנית לספר שנקרא "ללכת שבי - אחרי".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ברנע, עמליה ארגמן (2013-07-02). ""לתת משמעות לחיים"". Ynet. נבדק ב-2018-02-22.
- ^ אהבת אמת- דליה רביקוביץ, באתר סלונה, 15.8.13
