עמנואל פלד
 | |
| מקום מגורים |
 ישראל |
|---|---|
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מנחה לדוקטורט | גדעון שפסקי |
| מוסדות | אוניברסיטת תל אביב |
| תרומות עיקריות | |
| פיתוח מודל פאזת האלקטרוליט המוצק | |
עמנואל פלד (נולד בשנת 1942) הוא כימאי פיזיקלי ישראלי ופרופסור אמריטוס בבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב. מבכירי החוקרים הישראלים בתחום האלקטרוכימיה ומומחה עולמי לתאי דלק ומצברים. חתן פרס ישראל לחקר הכימיה לשנת ה'תשפ"ג (2023).
ביוגרפיה
עמנואל פלד נולד וגדל באבן יהודה, בן למרדכי פֶלְד ואסתר לבית הולנדר, שנמנו עם ראשוני המושבה. אח תאום לנילי.[1] בנערותו היה פלד פעיל בצופים באבן יהודה, במקביל לתחביבו כחובב רדיו.[2]
בשנת 1962 החל את לימודיו לתואר ראשון בכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והשלים אותם ב-1965. המשיך לתואר שני בכימיה פיזיקלית, אותם סיים כעבור שנתיים,[3] ומיד אחר כך למד לתואר שלישי בכימיה פיזיקלית בהנחיית פרופ' גדעון שפסקי. כותרת עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה בשנת 1972 בהצטיינות, הייתה "ניצולות ומנגנוני יצירת תוצרים ראשוניים ברדיוליזה של תמיסות מימיות".[4]
קריירה
בשנת 1973 הצטרף לסגל בית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב כמרצה,[5] ובשנת 1977 קודם לדרגת מרצה בכיר. ב-1983 הפך לפרופסור חבר וב-1991 לפרופסור מן המניין. בשנת 2003 הופקד על הקתדרה על שם נתן קאמינגס והחזיק בה עד לשנת 2011.
בעשור הראשון של המאה ה-21 כיהן פלד כראש מרכז וולפסון למחקר שימושי בחומרים ומרכז גורדון ללימודי אנרגיה באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך שימש כמנהל מרכז הידע לתאי דלק וסוללות של משרד המדע והטכנולוגיה (המשותף לאוניברסיטת תל אביב ולאוניברסיטת בר-אילן).[6]
נוסף על אלה, בשנת 1984 שימש כחוקר במעבדות GTE בארצות הברית, ובשנת 1986 היה למדען אורח מכובד (Distinguished Visiting Scientist) במעבדות JPL במכון הטכנולוגי של קליפורניה.
בשנת 2011 פרש לגמלאות אך המשיך כראש קבוצת מחקר פעילה במחלקה לכימיה פיזיקלית בבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב.
מחקריו והמצאותיו
בתחילת שנות ה-70 פיתח עם פרופ' אליעזר גלעדי שיטה לציפוי מתכות באלומיניום עבור התעשייה הצבאית.[7]
פלד ידוע בתור הממציא והמפתח של מודל פאזת האלקטרוליט המוצק (SEI), שנועד להסביר את מנגנון הפעולה של סוללת ליתיום. מודל זה שבר את הפרדיגמה שהייתה נהוגה לגבי הבנת אופן הפעולה של סוללות אלה, ואפשר את פיתוחן של סוללות בטוחות, יציבות, בעלות הספק גבוה ועלות נמוכה.[8]
כמו כן, הוביל פלד את פיתוחן של מספר מערכות אלקטרוכימיות ובהן: סוללות סידן,[9] סוללת ליתיום-גופרית, ממברנות מוליכות-פרוטון ננו-נקבוביות, תא דלק מבוסס מתנול, תא דלק רגנרטיבי מבוסס מימן תלת-ברומי, וכן זרזים לתאי דלק המבוססים על ננו-חלקיקי פלטינה. קבוצתו פיתחה תאי דלק ייחודיים שרשמו שיאים עולמיים בתפוקת חשמל.
במרוצת השנים הנחה למעלה מ-70 תלמידי מחקר לתארים מתקדמים וחוקרים בתר-דוקטוריים.
פלד היה למייסדן המשותף של שלוש חברות הזנק בתחום האנרגיה, המבוססות על טכנולוגיות שפותחו במעבדתו: Chemtronics, EnStorage, ו-Honeycomb. חברה נוספת, Silib, מבוססת אף היא על עבודותיו.[10] רבים ממחקריו בוצעו בשיתוף עם פרופסור דינה גולודניצקי.
פלד פרסם מעל 190 מאמרים (עם למעלה מ-11,000 ציטוטים בכתבי עת מדעיים) ולזכותו רשומים 47 פטנטים.
בשנת 2019, ציינה ועדת פרס נובל לכימיה את מאמרו הראשון של פלד בנושא מודל פאזת האלקטרוליט כאחד מהמאמרים המשפיעים ביותר על פיתוח סוללת הליתיום-יון.
פרסים והוקרה
- פרס לנדאו למדעים ומחקר, מטעם מפעל הפיס (1986)
- פרס המחקר של חטיבת הסוללות באגודה האלקטרוכימית (1993)[11]
- פרס ייגר מטעם האגודה הבינלאומית לסוללות (2007)
- עמית החברה האלקטרוכימית האמריקאית (2015)
- פרס המדען המצטיין, מטעם החברה הישראלית לכימיה (2016)
- עמית החברה הבינלאומית לאלקטרוכימיה (2017)
- פרס ראש מפא"ת לחשיבה יצירתית (2017)
- ציון "המאמר החם" מטעם Web of Science על מאמרו בנושא מודל פאזת האלקטרוליט המוצק (2017)
- פרס ראש הממשלה על שם אריק ושילה סמסון לחדשנות בתחום האנרגיה החלופית לתחבורה (2019)[12]
- מדליית האגודה הבינלאומית לסוללות (2022)[13]
- פרס ישראל לחקר הכימיה (2023)[14]
חיים אישיים
פלד אב לארבעה ילדים, אחד מהם הוא קצין חיל האוויר, אל"ם (מיל') גלעד פלד.
קישורים חיצוניים
- עמנואל פלד, באתר גוגל סקולר
- מידע על עמנואל פלד בקטלוג הספרייה הלאומית
- דף אישי, באתר אוניברסיטת תל אביב
- עמנואל פלד, באתר ResearchGate
עמנואל פלד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ משפחות פ'-צ', באתר בית הראשונים, אבן יהודה
- ^ אלכס ינאי, הצופים כבו את אבן יהודה, מעריב, 26 באוקטובר 1960
- ^ מוסמך למדעי הטבע, דבר, 13 ביולי 1967
- ^ ניצולות ומנגנוני יצירת תוצרים ראשוניים ברדיוליזה של תמיסות מימיות, באתר מאגרי האוניברסיטה העברית
- ^ לדרגת מרצה, דבר, 24 באפריל 1973
- ^ רשימת מרכזי הידע, באתר משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה
- ^ תהליך לציפוי מתכות באלומיניום פותח בשביל התעשיה הצבאית, דבר, 14 במרץ 1973
- ^ חיים קלים וארוכים לסוללה, דבר, 18 בפברואר 1982
- ^ אברהם פלג, סוללת סידן כחול לבן, מעריב, 16 בינואר 1989
- ^ שגיא כהן, הישראליות שסוללות את הדרך למהפכת החשמול — וגם מושכות את המשקיעים, באתר דה מרקר, 26 באוגוסט 2021
- ^ מסלקה, והזוכה הוא, חדשות, 20 בספטמבר 1993
- ^ הזוכים ב-2018 ו-2019 בפרס ראש הממשלה על שם אריק ושילה סמסון לחדשנות בתחום אנרגיה חלופית לתחבורה, באתר משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, 23 בפברואר 2020
- ^ פרופ' עמנואל פלד זכה במדליית ההצטיינות של האגודה הבינלאומית לסוללות, באתר אוניברסיטת תל אביב, 3 באפריל 2022
- ^ תמר טרבלסי חדד, "פרץ דרך בתחום הסוללות": פרס ישראל בחקר הכימיה לפרופ' עמנואל פלד, באתר ynet, 16 במרץ 2023
