עמק ביקוע
עמק ביקוע (באנגלית: Rift Valley) הוא שקע קווי בין כמה רמות או רכסי הרים שנוצר כתוצאה מבקע גאולוגי או העתק. פעולות אלו מתבטאות כהתרחבות של קרום כדור הארץ, התפשטות של פני השטח, שהועמק אחר-כך באמצעות פעילות סחיפה. עוצמת כוחות המתיחה כה גדולה עד שהם גורמים ללוח הטקטוני להיקרע, ואז הגוש המרכזי צונח יחסית לגושים שמצידיו תוך יצירת עמק שקירותיו זקופים וקרקעיתו שטוחה המכונה גראבן ("תעלה" בגרמנית). אף שאין הגדרה רשמית להבדל שבין גראבן לעמק ביקוע מקובל לכנות בשם גראבן עמק ביקוע קטן. ככל שתהליך זה מתמשך העמק מתרחב, עד שהוא הופך לאגן נרחב, המתמלא במשקעים מקירות הבקע ומהסביבה. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לתהליך ארוך זה הוא הבקע המזרח אפריקאי.[1] עמקי ביקוע יכולים להיווצר בכל הגבהים, מקרקעית הים עד לרמות ורכסי ההרים. הם יכולים להתרחש בקרום היבשתי כמו גם בקרום הימי. לעיתים קרובות מסתעפים עמקי ביקוע משניים מתוך עמק ביקוע ראשי והם נחשבים חלק ממנו.
סוג עמק זה שונה מעמק נהר או מעמק קרחוני בכך ששני האחרונים הם תוצאה של סחיפה שבעוד שעמק ביקוע הוא תוצאה של פעילות טקטונית.
מרבית עמקי הביקוע מצויים בקרקעית הים. עמק הביקוע הנרחב ביותר שוכן לאורך קו הרכס של מערכת הרכס המרכז אוקייני והוא תוצאה של התפשטות קרקעית הים, שבה הלוחות הטקטוניים נפרדים וסלע מותך עולה מהמעטפת מתקשה במגע עם מי הים ויוצר קרום ימי חדש בתחתית עמק הביקוע. דוגמאות לסוג עמק ביקוע זה כוללות את הרכס המרכז-אטלנטי, שהוא תוצר של תהליך היפרדות היבשות. תהליך זה, הנמשך גם כיום, מביא להתרחקותם של הלוח האפריקאי מהלוח הדרום-אמריקאי ושל הלוח הצפון-אמריקאי מהלוח האירואסייתי, וזאת בקצב של כ-2.5 ס"מ בשנה. הרכס המרכז-אטלנטי יצר עמקי ביקוע שרוחבם כ-15 קילומטרים. עמקי ביקוע גדולים נוספים נוצרים על ידי הרכס המזרח-פסיפי (East Pacific Rise) שבו הלוח הפסיפי נפרד מהלוח הצפון-אמריקאי, לוח ריביירה, לוח קוקוס ולוח נסקה. נביעות הידרותרמיות רבות פעילות לאורך רכס זה בשל הפעילות הגאולוגית מתחת לעמקי הביקוע התת-ימיים.
עמקי ביקוע יבשתיים רבים הם תוצאה של שלוחה לא פעילה (בקע כושל) של צומת משולש, בקע שלא התפתח ליצירת אוקיינוס, אם כי יש שני עמקים, הבקע המזרח אפריקאי וימת באיקל, שפעילים כיום, וייתכן שקיים גם עמק שלישי פעיל, הבקע המערב אנטארקטי. במקרים אלו, לא רק הקרום, אלא גם כל הלוחות הטקטוניים מצויים בתהליך שבירה שבו נוצרים לוחות חדשים. אם העמקים ימשיכו להתרחב יהפכו עמקי הביקוע היבשתיים בסופו של דבר לעמקי ביקוע ימיים.
עמקי ביקוע אחרים הם תוצאה של התעקלויות או התנתקויות בהעתקים הנעים אופקית (העתק הסטה אופקית). אם התעקלויות או התנתקויות אלו הן באותו הכיוון של התנועה היחסית לאורך ההעתק מתרחשת התארכות. לדוגמה, עבור העתק הסטה אופקי ימני התעקלות ימינה תגרום להתמתחות ועקב כך לשקיעה באזור שבו התרחשה ההתעקלות. גאולוגים רבים סוברים כיום שים המלח שוכן בבקע שהוא תוצאה של התנתקות שמאלית בהעתק הסטה אופקי שמאלי של בקע ים המלח. כאשר העתק מתפצל לשני גדילים, או ששני העתקים פועלים קרוב האחד לשני עלולה להתרחש גם התמתחות של הקרום ביניהם, כתוצאה מההבדלים בתנועתם. שני סוגי ההתמתחות שנגרמה מהעתקים מתרחשים בדרך כלל בקנה מידה קטן, תוך יצירת תופעות כדוגמת גלישת קרקע או את סוג האגם המכונה באנגלית sag pond.
אגמים בעמקי ביקוע
אגמי המים המתוקים הגדולים ביותר בעולם, למעט אגם ויקטוריה, שוכנים בעמקי ביקוע.[2] ימת באיקל בסיביר, אתר מורשת עולמית,[3] שוכנת בעמק ביקוע פעיל שבו לוח אמור הולך ונפרד באיטיות מהלוח האירואסייתי. ימת באיקל היא גם אגם המים המתוקים העמוק ביותר והעתיק ביותר בעולם, עומקה 1,637 מטרים והיא הולכת ומעמיקה כל שנה. בתחתיתה יש שכבה של משקעים רכים שעומקה כמה קילומטרים. הקרקעית האמיתית של הבקע שבו נמצאת ימת באיקל מצויה בעומק של כ-10 קילומטרים מפני השטח. ימת באיקל מכילה 20% מכלל המים המתוקים במצב נוזלי בעולם הנפח הגדול ביותר (יותר מהנפח הכולל של הימות הגדולות).[4]
אגם טנגנייקה, מקום שני בשני הקריטריונים דלעיל, שוכן בבקע האלברטיני, הזרוע המערבית של הבקע המזרח אפריקאי. ימת סופיריור באמריקה הצפונית, אגם המים מתוקים הגדול ביותר בעולם בשטחו, שוכן בבקע מרכז היבשת הקדום והרדום. ייתכן שהאגם התת-קרחוני הגדול ביותר בעולם, ווסטוק באנטארקטיקה שוכן בתוך עמק ביקוע קדום.[5] אגם ניפיסינג ואגם טימיסקאמינג באונטריו וקוויבק שבקנדה שוכנים בתוך עמק ביקוע הקרוי:גראבן אוטווה-בונשר (Ottawa-Bonnechere Graben). ת'ינגוואלאוואטן (Þingvallavatn), האגם הטבעי הגדול ביותר באיסלנד הוא דוגמה לאגם בעמק ביקוע.
לקריאה נוספת
- Bonatti, E., 1985. Punctiform initiation of seafloor spreading in the Red Sea during transition from a continental to an oceanic rift. Nature, 316: 33–37.
- Mart, Y., Dauteuil, O., 2000. Analogue experiments of propagation of oblique rifts. Tectonophysics, 316: 121–132.
קישורים חיצוניים
- rift valley באתר הנשיונל ג'יאוגרפיק
הערות שוליים
