עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית
עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית במחצית הראשונה של שנת 1948 הייתה המקור העיקרי לנשק של ההגנה וצה"ל במלחמת העצמאות. במהלך מלחמת העצמאות, נרכשו בצ'כוסלובקיה עשרות מטוסים, כ-50,000 רובים, כ-6,000 מקלעים וכ-90 מיליון כדורים.
מיד אחרי החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, ב29 בנובמבר 1947, הורה דוד בן-גוריון לאתר מקורות נשק וציוד צבאי שיוכלו לשמש את ישראל. מקורות האספקה החוקיים בארה"ב ובמרבית מדינות אירופה היו חסומים בפני מוסדות היישוב עקב הטלת אמברגו על נשק מצד ארצות הברית על המזרח התיכון. החלופות העיקריות שנמצאו היו מבצעי רכש בלתי חוקיים ופנייה אל מדינות גוש הסובייטי. בניגוד לארה"ב ולבריטניה, ברית המועצות של סטאלין, שתמכה בהחלטת החלוקה של האו"ם, המשיכה לעמוד מאחורי החלטה זו, גם אחרי שההחלטה גרמה לתחילתו של עימות מזוין. התקווה של סטאלין היתה כי הסיוע הצבאי לישראל יסייע להפוך אותה למדינה פרו-סובייטית. [1]
במהלך מלחמת העולם השנייה, עם כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הנאצים, השתלט הרמן גרינג על מפעל סקודה בצ'כיה והסב אותו למפעל נשק, חלק מ"הרמן גרינג וורקה" אשר סיפק נשק לצבא הגרמני. לאחר שנכבשה צ'כוסלובקיה על-ידי ברית המועצות, הצטייד צבא הצ'כוסלובקי בנשק סובייטי חדש. במצב זה נשארו כמויות גדולות של נשק במחסני המפעלים. [2]
מיכאל פליקס דורון, שהיה סגן מפקד מחוז ירושלים בזמן מלחמת השחרור, הציע לדוד בן-גוריון שבאמצעות אחיו, אוריאל פליקס דורון וקשריו עם יאן מסריק, ירקמו גם הם קשרים עם ממשלת צ'כוסלובקיה ויבצעו דרך כך את עסקת הרכש. ממשלת צ'כוסלובקיה הייתה נכונה לסחור בנשק על מנת לשפר את מצבה הכלכלי ובעת שנשאו ונתנו עם נציגי ההגנה, הם סיכמו עסקה דומה עם הצבא הסורי, עסקה שלא יצאה אל הפועל בשל עיכוב בתשלום.
בתיווכו של סוחר נשק יהודי ובסיועו הגלוי של שר החוץ הצ'כוסלובקי, יאן מסריק, סוכמה העסקה שנעשתה בניירות רשמיים של אתיופיה. בשם אתיופיה חתמו על ההסכם אהוד אבריאל, שנשלח על מנת שיהיה נציג מהפרלמנט הישראלי שיוכל לחתום על המסמכים, ביחד עם אוטו פליקס (בשמו העברי: אוריאל דורון), שהיה הגורם המקשר בין ישראל לצ'כוסלבקיה, ובשם צ'כוסלובקיה חתם יאן מסריק. ההסכם, שנחתם סופית ב-14 בינואר 1948, כלל 4,500[דרוש מקור] רובי מאוזר וכחמישה מיליון כדורים תמורת 750 אלף דולר.
הובלת הנשק לארץ ישראל נתקלה בקשיים מרובים, אך בסופו של דבר, הגיע הנשק בסוף חודש מרץ 1948. רוב הנשק הועבר דרך הים, באמצעות אוניות מערכת הרכש שהוכנו על ידי מוסדות המדינה שבדרך. האוניות הנשק הועמסו בנמל שיבניק שביוגוסלביה.
תפיסת השלטון בצ'כוסלובקיה בידי הקומוניסטים בראשית 1948 הביאה לקושי ביישום העסקה, מאחר שהממשלה החדשה התנערה מהתחייבויות הממשלה הקודמת, שחתמה על עסקת הנשק. ההנהגה היהודית בארץ נעזרה בתיווך של חברי המפלגה הקומוניסטית, ובעקבות כך חודש הסכם אספקת הנשק לצה"ל, ובוטל הסכם אספקת הנשק עם הערבים[1]. נראה שסיבה נוספת להענותם של השלטונות הצ'כוסלובקים הייתה רצונה של ברית המועצות להשפיע על המציאות הפוליטית שהתהוותה בישראל הצעירה ולהטות אותה לכיוון פרו-סובייטי.
הגעת הנשק לישראל
המשלוח הימי הראשון הגיע ב-1 לאפריל, לנמל ת"א. מתחת לאפם של הבריטים, על גבי אונית הנשק 'נורה', בפיקודו של בנימין "בן" ירושלמי . הנשק והתחמושת שזה נפרק, שימשו את הלוחמים ב"מבצע נחשון". [3][2]
באותו יום מומש גם מבצע חסידה. המבצע כלל הנחתת מטוס דאגלס DC-4 בודד באופן סודי, כחודש וחצי טרם הכרזת העצמאות, עם נשק שהיה חיוני למבצע נחשון. המטוס נחת ב-1 באפריל, 1948, מנחת במנחת חירום בריטי נטוש ליד הכפר הערבי בית דראס הסמוך לבאר טוביה. המטען כלל 200 רובי מאוזר "צ'כיים" 40 מקלעי מגל"ד ו-150 אלף כדורי תחמושת. הנשק הועבר עוד בליל המבצע ליחידות שעמדו לפתוח במבצע נחשון, לשם פריצת הדרך לירושלים, שהיתה נצורה על ידי כוחות של ערבים מקומיים. [4]
ב-27 ביוני 1948 הגיע נשק וציוד צבאי נוסף דרך הים, על גבי האוניה "הזקן". אחריה, ועד לסוף מלחמת העצמאות הגיעו עוד 7 אוניות עם אמל"ח מצ'כוסלובקיה. [5]
רכש מטוסי קרב
בסוף פברואר 1948, ביקש בן-גוריון מאבריאל לבדוק אפשרות לרכישת מטוסי קרב בצ'כוסלובקיה. בעזרת שליח הרכש, אוטו פליקס, אותרו מטוסי מסרשמיט שיוצרו על ידי מפעלי נשק צ'כוסלובקיים, אולם רכישתם התעכבה בשל נחיתותם הטכנית ומחירם המופקע לעומת מטוסים אמריקאים שהיו בנמצא.
בסוף מרץ, לאחר שהתברר סופית כי אין אפשרות לעקוף את האמברגו האמריקאי על משלוחי נשק, הוחלט לרכוש 10 מטוסי מסרשמיט ולהטיסם לישראל.
הממשל המקומי העמיד לרשות המשלחת הישראלית את שדה התעופה בזאטץ (אנ') שקיבל את שם הקוד "עציון" והכשיר שם צוותי אוויר וקרקע ישראלים. הטיסה הראשונה משדה תעופה זה הייתה ב-1 באפריל במבצע חסידה.
ב-31 במרץ החל מבצע בלק (שנמשך עד אוגוסט 1948) ובו, מלבד נשק ותחמושת, הוטסו גם מטוסי המסרשמיט, שפורקו והועמסו על מטוסי התובלה הישראלים, מצ'כוסלובקיה אל שדה התעופה של עקרון, שם הורכבו מחדש על ידי טכנאים צ'כוסלובקים. בסוף 1948 נרכשו מטוסי ספיטפייר מממשלת צ'כוסלובקיה, מטוסים אשר הגיעו לישראל, לאחר תלאות רבות, במבצע ולווטה.
קישורים חיצוניים
- עסקת הנשק עם צ'כוסלובקיה(הקישור אינו פעיל, 8.05.2018), מוזיאון הלוחם היהודי
- עסקאות הנשק עם צ'כוסלובקיה במלחמת העצמאות, אתר הפלי"ם וההעפלה
הערות שוליים
