עצם הלוז
עצם הלוז (או "נסכוי") היא העצם שממנה, על פי דברי חז"ל, יבנה מחדש הגוף בימי תחיית המתים. שמות נוספים לעצם זו הם "נסכוי"[1] ו"בתואל רמאה".[2]
המקורות
במדרש רבה נכתב:
אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניה, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא מינץ את האדם לעתיד לבוא? אמר לו: מלוז של שדרה. אמר לו: מנין אתה יודע? אמר לה: איתיתה לידי ואנא מודע לך - טחנו ברייחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום
בספר הזוהר כתוב שבזמן תחיית המתים העצם תרכך את הגוף ויעשה אותו כשמרים בבצק ואז העצם תתפשט לארבעה כיוונים ומכך ישתכלל הגוף וכל האיברים יצמחו ואז כשהגוף מושלם אלוקים יכניס בו את הנשמה, עוד מוזכר בספר הזוהר, שהעצם נקראת "בתואל רמאה" – בתואל הרמאי, והעצם אינה ניזונת ממה שהאדם אוכל.[3]
בלקוטי תורה (אריז"ל) (שופטים ד-ה דיבור המתחיל "והיא יושבת") כותב האר"י שזוהי חוליה עליונה של שדרה "ואמרו רבותינו ז"ל עצם יש באדם במקום קשר תפילין שאינו מתרקב, וממנו יתגדל הגוף לעתיד ונקרא לוז".
קשרה עם סעודת מלווה מלכה
יש הסבורים שעצם זו אינה נהנית מאכילת האדם מלבד מסעודת מלווה מלכה. המקור הקדום לכך הוא בספר שיבולי הלקט, המסביר בכך את מעלת הסעודה במוצאי שבת לקיום העצם שבה מתחילה התחייה.[4] הוא גם הראשון המכנה את העצם נסכוי.[5] את דבריו הביא רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף מה שהביא לפרסום הדברים.[6]
יש שהסבירו שעצם זו אינה נרקבת, משום שהמיתה נגזרה על האדם אחר שאדם הראשון אכל מעץ הדעת ועצם זו לא נהנתה מאכילה זו שהרי היא נהנית רק מאכילת סעודת מלווה מלכה[7].(כמו עוף החול).
יש שכתבו שהעצם ניזונת לא רק מסעודת מלוה מלכה אלא גם מסעודות שבת ויום טוב,[8] יש שכתבו שגם מיין הבדלה,[9] ויש שכתבו שרק מסעודה שלישית.[10]
בנכרים וברשעים
משמעות המדרש שעצם זו אינה נרקבת גם אצל נכרים, ולא רק אצל יהודים. רבי שאול בראך מהעיר קרולי מספר שמצא בכתב עת שהופיע בעיר מריש-אוסטראו (כיום: מורבסקה אוסטרבה, צ'כיה), מאמר מאת מנהל הקרמטוריום, שמצא בתוך אפר גויה עצם קטנה שלא נשרפה, והוא שיער שמדובר בעצם הלוז (שאול בחיר ה', עמ' קצח). באנציקלופדיה אוצר ישראל נכתב שבאגדות עמי קדם קרויה עצם זו בשם "אב אדיר", והסופרים האשכנזיים קראו לעצם "יודענקנעכל" - העצם היהודית.
בסידור רבי שבתי מרשקוב כתב שברשעים גם עצם זו נרקבת, והחיד"א כתב בשם תלמידי האר"י שמי שחייב כרת גם עצם הלוז נרקבת אצלו.[11]
יש שכתבו שהאמונה בעצם זו קיימת גם בנצרות בהסתמך על פרשנות של דברי פאולוס באיגרת הראשונה על הקורינתים[12][13]
עצם הלוז והנסכוי
רבים זיהו את הנסכוי עם עצם הלוז, כך המהרש"א בחידושיו[14] ורבים אחרים, יש שהסתפקו בזיהוי זה,[15] אך השם נסכוי התקבל מאד, עד שיהודי תימן היו קוראים לסעודת מלוה מלכה, "סעודת נסכוי".[16]
אליעזר בן יהודה כתב ערך בשם לוז במילונו,[17] כשהגיע לאות נ הסתפק האם לכתוב ערך נפרד ל"נסכוי", מפני שסבר שלוז הוא כינוי לעצם ונסכוי הוא כינוי לאבר, לפני שעשה כן שאל את הראי"ה קוק והוא לא הסכים עם חידושו של בן יהודה, למעשה בן יהודה לא כתב ערך על נסכוי.[18]
זיהוי העצם
על מיקומה המדויק של עצם הלוז נחלקו דעות המפרשים, מרביתם מזהים אותה בקצה העליון של עמוד השדרה, כנראה עצם האטלס (אנטומיה) או חולית הציר:
- יש אומרים שעצם זו נמצאת בחלקו העליון של עמוד השדרה, דהיינו חוליית הצוואר העליונה ביותר, הנפגשת עם הגולגולת (חוליית הצוואר C1).[19]
- יש אומרים שעצם זו היא עצם הזנב (Coccyx) הנמצאת בקצה התחתון של עמוד השדרה. זו דעתם של בעל הערוך בערך "לוז": "פירוש חוליה קטנה שבסוף י"ח חוליות, וכל גופו של אדם נרקב חוץ מאותה חוליה ודומה לשקד", וכן של הרוקח. בעל הפירוש המיוחס לרש"י על המדרש, כותב שבשל דמיון עצם זו לשקד נקראת עצם הלוז.
- יש אומרים שעצם זו נמצאת במקום קשר של תפילין. (הנמצא בדיוק בקו הגובה של החוליה העליונה c1 כדעה הראשונה או חוליית הציר) זו דעת מקובלים רבים ובראשם האר"י[20]
- רבי אהרן ברכיה ממודנה כתב בשם הרמ"ק[21] שזה עצם שתחת מוח האדם בתוך הגולגולת, עצם קטנה כשעורה בצורת עיגול, שיש בו חוטי דם בצורת קורי עכביש.[22]
בהלכה
יש שפסקו שאבר זה אינה מטמא בטומאת מת,[23] ויש פסקו שמטמא אבל רק בהיסט כי האבר קטן משיעור הטומאה.[24].
לקריאה נוספת
- יעקב ישראל סטל (עורך), הרב שמואל אשכנזי, אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, חלק א, ירושלים תשע"א, עמ' 486 – 498.
- הרב אברהם מייזלס, ביאור עניין עצם התחיה ששמו לוז, קובץ אור ישראל, מאנסי, תשס"ב, גיליון כו' עמ' ריב - רכו, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ רבי צדקיה הרופא, שבולי הלקט, השלם תחילת סימן קלה
- ^ ספר הזוהר, חלק א, דף ס"ט, עמוד א'
- ^ ספר הזוהר, חלק א, דף קל"ז, עמוד א'
- ^ רבי צדקיה הרופא, שבולי הלקט, השלם תחילת סימן קלה
- ^ בספר שנכתב דור אחרי השיבולי הלקט קרא לעצם "שמחוי", ראו: ספר מנהג טוב, סימן מה ס"ע 229
- ^ רבי יוסף קארו, בית יוסף, אורח חיים, סימן ש
- ^ אליה רבה, סימן ש אות ג
- ^ מאמרי הרמ"ע מפאנו, חלק ב ירושלים תשנ"ז, דף שלז; רבי אהרן ברכיה ממודנה, מעבר יבק, חלק שפת אמת, פרק ו, מהדורת וילנא דף צח.; רבי יעקב יולס, קהלת יעקב, השמטות, ערך לוז
- ^ רבי אהרן ברכיה ממודנה, מעבר יבק, חלק שפת אמת, פרק ו, מהדורת וילנא דף צח.; רבי יעקב יולס, קהלת יעקב, השמטות, ערך לוז
- ^ רבי מאיר משרבשין, מזמור שיר ליום השבת, כח, בתוך: לקורות הגזרות, חלק ד, עמ' 56
- ^ החיד"א, מדבר קדמות, מערכת ל סימן ה
- ^ הברית החדשה, אגרת פולוס הראשונה אל הקורנתיים, טו לו
- ^ נחום טוביה לונדון, "לוז", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 4, באתר HebrewBooks
- ^ רבי שמואל אידלס, חידושי אגדות למסכת סנהדרין צב:, מהרש"א קורא לעצם נסכא
- ^ מאמרי הרמ"ע מפאנו, חלק ב ירושלים תשנ"ז, דף שלז; רבי יוסף תאומים, הקדמה לפירוש פרי מגדים על שולחן ערוך
- ^ משה צדוק, יהודי תימן, תל אביב תשכ"ז, עמ' 176
- ^ בכרך החמישי
- ^ נריה גוטל, בין "לוז" ל"נסכוי" אסיא נט-ס, תשנ"ז, עמ' 84-89.
- ^ מדרש תנחומא מהדורת בובר, חיי שרה אות ז
- ^ ספר הליקוטים פרשת ויצא, על הפסוק וייקח מאבני המקום
- ^ ובשם רבי אברהם סבע שכתב בשם הרמב"ם
- ^ רבי אהרן ברכיה ממודנה, מעבר יבק, חלק שפת אמת, פרק ו, מהדורת וילנא דף צח.; רבי יעקב יולס, קהלת יעקב, השמטות, ערך לוז
- ^ רבי בצלאל זאב שפרן, שו"ת הרב"ז, חלק יורה דעה סימן קיג. בסוף הספר של רבי שלום מוסקוביץ, כרך א, דעת שלום, יש תשובה מבנו ומביא שם גם בשם הרוגוטשובי.
- ^ שו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סימן של"ז.
