ערוד (חז"ל)
חז"ל נתנו שתי משמעויות לערוד, האחד הוא הערוד המוזכר במקרא[1] שהוא חמור הבר בדומה לערוד בעברית מדוברת,[2] והשני הוא בעל חיים ארסי ככל הנראה מדובר במין נחש או לטאה (יש הקוראים למין זה עָרוֹד; יש קוראים עַרְוָד, בכתיב מלא: ערווד[א]). במקורות שונים המין השני של הערוד מכונה גם חברבר.[3]
זיהוי
הערוד המקראי
הערוד המקראי מזוהה בחז"ל כמין של חמור,[4] אך תכונתו היא פרא בשונה מן החמור המבוית[5] בתלמוד מוזכר הערוד מספר פעמים בהקשר לכך שאין הוא מיועד לשימושים חקלאיים אך הדבר אפשרי.[6]
הערוד שהוא בעל חיים ארסי
הערוד מן הסוג השני המופיע בספרות חז"ל הוא בעל חיים הנושך בני אדם ומזיקם. לעיתים נקרא 'חברבר' (או חורוור) ככל הנראה על שם החברבורות שעל גופו.[7]
הערוד חי בחורים שבקרקע או בחורים שבסלעים.[8]
על פי הספרא[9] החברבר הוא ממיני הצב, כלומר לטאה ("צב" בלשון התנ"ך ובלשון חז"ל הוא חרדון הצב), ועל פי התלמוד הבבלי הערוד הוא הכלאה של מיני זוחלים שונים: "וראיתי נחש שכרוך עליה הצב לימים יצא מהם ערוד".[10]
רב סעדיה גאון (רס"ג) זיהה את הערוד עם נחש,[11] בנוסף יש שזיהו את הערוד עם נחש שרף (נחש מעופף).[12]
באגדה
בתוספתא מסופר: "אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל ונשכו ערוד ולא הפסיק. הלכו תלמידיו ומצאוהו מת על פי חורו, אמרו אוי לו לאדם שנשכו ערוד, אוי לו לערוד שנשכו לבן דוסא".[13]
בתלמוד הבבלי מובא המעשה בשינוי פרטים: "מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא"[14]
במדרשים שונים מסופר שאם הנשוך מקדים ומגיע למים חייו ניצלים.[15] ויש המוסיפים שבמקרה זה הערוד אף מת, בעוד שאם הערוד מקדים להגיע למים, האדם הנשוך מת ושהנס במעשה לר' חנינא בן דוסא היה שנבקע לו מעיין מתחת רגלו.[16]
קישורים חיצוניים
- ד"ר משה רענן, ערוד – "ערוד לא נגח" (בבא קמא לז ע"א), באתר פורטל הדף היומי
ביאורים
- ^ הקריאה ערוֹד בחולם מקובלת בישיבות האשכנזיות ועל פיה אין הבדל בין הגיית שמה של החיה הארסית ובין הגיית שמו של הערוד, מין חמור הבר. הקריאה ערוָד על משקל עקרב נהוגה במסורת ספרד, וכך מנוקד בשיטה מקובצת חולין קכז, א, ויש לקריאה זו ביסוס בחלק מכתבי היד של התוספתא והתלמוד בהם נכתב ערווד בוי"ו כפולה, וכן בספר הלכות גדולות ובתרגומי רס"ג לאיוב ולדניאל.
הערות שוליים
- ^ איוב לט ה ועוד
- ^ רש"י איוב פרק לט פסוק ה
- ^ וכן באיותים שונים: חורור, חוורוור, חוורבר
- ^ משנה כלאיים (פ"א מ"ו) "החמור והערוד אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה
- ^ רש"י איוב לט ה, דברים רבה ה' ח' (ליברמן): "רבנין אמרי, אמר הקב"ה לישראל, בני, כך חשבתי שתהיו חירות מן המלכיות, שנאמר פרא למוד מדבר, כשם שהערוד הזה גדל במדבר ואין אימת מלכות עליו, כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם וכו'".
- ^ פורטל הדף היומי: ערוד - "ערוד לא נגח" (בבא קמא לז ע"א), באתר daf-yomi.com
- ^ במילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית ערך "חברבר" הוגדרה משמעות השורש: בעל כתמים, נחש ארסי.
- ^ תוספתא, ברכות, ג', כ' תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ג עמוד א'
- ^ ספרא פרשה ה', א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"ז עמוד א'
- ^ ראו ערוד, הצומח והחי במשנת הרמב"ם, הערה 5. באתר למעשה אקטואליה הלכתית מבית מכון התורה והארץ
- ^ מנחם די לונזאנו, ספר המעריך ערך טיפסא; יוסף טובי, מילון עברי-ערבי מתימן ללשון ספרות חז"ל. בתוך ספר שבטיאל עמוד 112
- ^ תוספתא, ברכות, ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ג עמוד א'
- ^ שמות רבה א', ל"ב
- ^ רש"י, ברכות, ל"ג, א'
