ערכאות של גויים
ערכאות של גויים (מכונים בקיצור גם ערכאות) הוא כינוי תלמודי והלכתי לבתי דין של גויים, (אף אם הם דנים לפי דיני ישראל), ולפי רוב הדעות גם לבתי דין יהודיים שדנים בהם שלא לפי המשפט העברי[1].
על פי ההלכה נדרש יהודי לברר את הסכסוכים והתביעות שיש לו בבית דין יהודי שדן על פי דיני התורה. חל איסור להתדיין בפני ערכאות של גויים ומי שעושה כן מכונה "מרים יד בתורת משה" וננקטות כלפיו סנקציות שונות[2]. ההלכה מתירה להתדיין בערכאות של גויים במקרים חריגים, ובדרך כלל נדרש לכך אישור מבית דין תורני.[3]
הדיון ההלכתי בסוגית מעמדם של בתי המשפט הישראלים, בהם יושבים שופטים יהודיים שאינם דנים על פי עקרונות דין התורה, מושפע רבות ממושג זה.
מקור האיסור
האיסור להתדיין בערכאות נלמד במסכת גיטין[4]:
"היה רבי טרפון אומר: כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של גויים, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק א'), לפניהם ולא לפני גויים, לפניהם ולא לפני הדיוטות"
אחת מעשרים וארבע העילות לנידוי היא המעיד עדות בערכאות של גויים כנגד ישראל חברו והוציא ממנו ממון שלא כדיני ישראל, שמנדים אותו עד שישלם"[5].
טעם האיסור נדרש מהפסוק: ”כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים” (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ל"א), שבשעה שישראל דן בבתי דין של גויים, הוא מעניק חשיבות לעולם המחשבתי של הגויים. מתוך כך אמרו במדרש תנאים (דברים טז) "כל ההולך לדין אצל אומות העולם כאלו עובד עבודה זרה".
במקרה שהחל הליך משפטי בערכאות, והתובע רוצה לשוב ולדון על פי ההלכה משיקולי כדאיות, כתב הרמ"א[6] ש"אין נזקקין לו" כלומר בית דין לא ידון בנושא זה. זולת במקרים שיש ספק אם אכן הצדק עם הנתבע, יש לדון בבית הדין כדי להסיר חשש גזל[7].
חריגים
אם גוי גזל או רימה יהודי, והאפשרות היחידה של היהודי לקבל את כספו בחזרה היא באמצעות תביעה בבית דין של גויים, התירו לו לדון בערכאות של גויים "מפני שהוא כמציל מידם"[8].
כמו כן במקרה שבעל דין יהודי אינו מוכן לבוא ולדון בבית דין תורני, יכול התובע לקבל רשות מבית הדין לתבוע את בעל דינו בערכאות של גויים[9].
שטרות חוב ושטרות מכירה שנכתבו בערכאות של גויים מותרים בתנאים הבאים: כשהכסף ניתן בפני העדים, כשהשטר נכתב בבית הדין עצמו בפני שופט, וכשיעידו יהודים כי העדים החתומים בשטר והשופט שניהל את הדיון אינם ידועים בקבלת שוחד[10].
בתי המשפט במדינת ישראל
בתי המשפט במדינת ישראל, אינם דנים על פי חוקי התורה, לא בפסקי הדין ולא בבחירת הרכב השופטים. אבל מצד שני רוב רובם של השופטים הם יהודים והאחריות השיפוטית אינה של גויים, כך שעמדה בפני הפוסקים השאלה, האם ניתן להשפט במערכת המשפט במדינת ישראל.
דעת המתירים[דרוש מקור] מצאה היתר בדברי הרמ"א שכתב:
ועיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים או שכולן עמי הארץ, וצריכים להם דיינים שישפטו ביניהם שלא ילכו לפני ערכאות של גויים, ממנים הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר), אף על פי שאינם ראויים לדיינים. וכיוון שקיבלו עליהם בני העיר, אין אחר יכול לפוסלן.
ועל פי זה הגיעו למסקנה שגם לבתי המשפט של מדינת ישראל יש מעמד דומה.
אך רוב הפוסקים דחו עמדה זו, כגון חזון אי"ש:
ואף על גב דליכא ביניהם דיין שידין על פי משפטי התורה ומוכרחים להימנות בעל שכל מוסרי האדם, אינם רשאים לקבל עליהם חוקי העמים או לחוקק חוקים. שהשופט כל דין שלפניו לפי הנראה אליו, זהו בכלל פשרה ואין ניכר הדבר שעזבו מקור מים חיים לחצוב בורות נשברים. אבל אם יסכימו על חוקים, הרי הם מחללים את התורה. ועל זה נאמר "אשר תשים לפניהם" - ולא לפני הדיוטות... ואין נפקותא בין בא לפני אינם ישראלים ובין ישראל ששופט על פי חוקים בדויים. ועוד הדבר יותר מגונה שהמירו את משפטי התורה על משפטי ההבל. ואם יסכימו בני העיר על זה, אין בהסכמתם ממש. ואם יכופו על זה. משפטם גזלנותא ומרימים יד בתורת משה.
— חזון אי"ש הלכות סנהדרין טו,ד
לדעתו זו של החזון האיש שותפים רוב רובם של פוסקי ההלכה בלא הבדלי מגזר או זרם, לעיתים מטעמים אחרים. כך למשל אסר הרב יעקב אריאל לפנות לבתי המשפט מפני שאפשר לפנות לבתי הדין הרבניים:
יהודי דתי היודע על קיומו של משפט התורה ועל מציאותם של תלמידי חכמים יודעי דת ודין, ובכל זאת מעדיף להישפט לפני הדיוטות אלו, שמחמת אונסם כופרים בתורה, נחשב למחרף ומגדף ולמרים יד בתורת משה, ואיסורו חילול השם מדאורייתא...
— "המשפט במדינת ישראל ואיסור ערכאות", תחומין א, עמ' 327
לקריאה נוספת
- שו"ת יחווה דעת חלק ד', סימן ס"ה, בפסקה גם הלום.
- גרשון גרמן, "מלך ישראל, ריבונות לדורות בראי ההלכה ומעמדם של חוקי הכנסת בעולמה של ההלכה", בני ברק 2003.
- יעקב אריאל, "המשפט במדינת ישראל ואיסור ערכאות", בתחומין א', עמ' 327.
קישורים חיצוניים
- זאב ספראי, "ערכאות של גויים" - קללת חכמים ומערכת המשפט הרומית, באתר "דעת".
- חיים זאב הירשברג, ערכאות של גויים בימי הגאונים, באתר "דעת"
- המשפט במדינת ישראל ואיסור ערכאות, באתר של מרכז ישיבות בני עקיבא
- יצחק ברנרד וידידיה צ' שטרן, ערכאות של גויים במדינת היהודים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010
- רצון ערוסי, ערכאות של גויים במדינת ישראל, באתר כיפה
- בתי המשפט - "ערכאות של גויים"?
- דרור ברמה, מותר לתבוע בבית משפט או רק בבית דין רבני?, באתר ynet
- אייל פישלר, חילול השם על קוצו של יו"ד: בחינת הנוסח של הלכה אחת במהדורות החדשות של משנה תורה, המעין ניסן תשע"א
הערות שוליים
- ^ פסק של הרב עובדיה יוסף
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ו, סעיף א'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ו, סעיף ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פ"ח עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תלמוד תורה, פרק ו', הלכה י"ד
- ^ בהגהתו על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ו, סעיף ב' על פי פסיקת מהרי"ק
- ^ ספר נתיבות המשפט סימן כו ס"ק ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ"ד עמוד א'
- ^ ארבעה טורים, חושן משפט, סימן כ"ו
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלווה ולווה, פרק כ"ז, הלכה א'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
