ערפילית שבתאי
 | |
| ערפילית שבתאי בתמונה של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | דלי |
| שמות נוספים | NGC 7009 |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 7 בספטמבר 1782 |
| סוג | ערפילית פלנטרית |
| בהירות נראית | 8+[1] |
| עלייה ישרה | 21ʰ 04ᵐ 10.877ˢ |
| נטייה | 48.26″ 21′ 11°- |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 1.3- –2.7- |
| מרחק[2][3] |
2,400 - 4,500 שנות אור 1,020.31 פארסק |
| קוטר | 1 - 2 שנות אור |
| מסה | 0.18 ☉M |
| הסחה לאדום | 46.6-[4] ק"מ/שנייה |
ערפילית שבתאי (ידועה גם כ-NGC 7009), היא ערפילית פלנטרית בקבוצת הכוכבים דלי שמרחקה ממערכת השמש אינו ידוע במדויק ומוערך בין 2,400 ל-4,500 שנות אור.
היסטוריה
הערפילית התגלתה ב-7 בספטמבר 1782 על ידי האסטרונום הגרמני-אנגלי ויליאם הרשל, שתיאר אותה כערפילית בהירה מאוד, כמעט עגולה, שנראית כמו כוכב לכת עם דיסקה ששוליה אינם ברורים.[5] זהו ככל הנראה השימוש הראשון בתיאור "פלנטרית" (כלומר דמוית כוכב לכת) לערפילית ומכאן נגזר השם "ערפילית פלנטרית" לגרמי שמים מסוג זה. מאוחר יותר ציין הרשל שערפילית זו מורכבת ממספר חלקים שקשורים זה לזה ושיוצרים את צורתה כפי שהיא נראית לעין.[6] ג'ון הרשל הכניס אותה לקלוג הכללי שלו תחת המספר 4628 וציטט את ויליאם לאסל שתיאר אותה כ"טבעת אליפטית" עם כוכב במרכזה. הוא לא ציין אם צפה בה בעצמו.[7] בשנת 1849 ויליאם פרסונס, רוזן רוס השלישי צפה בה באמצעות הטלסקופ בקוטר של 36 אינץ' שלו ושרטט אותה. השרטוט, שנראה כמו כוכב הלכת שבתאי כאשר מישור הטבעות שלו כמעט מקביל לקו הראייה אליו, נתן לה את שמה. פרסונס תיאר את הערפילית כ"ערפילית פלנטרית עם ידיות" ושיער שהידיות הן למעשה טבעת המקיפה את הערפילית.[8] ויליאם לסל צפה בה שוב ממלטה בשנת 1862 ותיאר אותה כדומה לשבתאי עם צבע כחול בהיר.[9][10]
תצפית
ערפילית שבתאי נמצאת כ-מעלה ושליש ממערב לכוכב ν (נו) בדלי וכ-3.7 מעלות מדרום-מזרח לכוכב μ (מו) בדלי. עם בהירות נראית מדרגה 8 ניתן להבחין בה באמצעות משקפת, אך נדרש טלסקופ כדי להבחין בצורתה המיוחדת או בכוכב שבמרכזה, שבהירותו הנראית היא מדרגה 12.8. בשל הספקטרום של הקרינה הנפלטת ממנה, שחלק ניכר ממנו נמצא בסמוך לשיא הרגישות של העין האנושית, הערפילית נראית יותר בהירה בתצפית ישירה מאשר בצילום. ערפילית שבתאי נחשבת לאחד העצמים המומלצים ביותר לצפייה על ידי אסטרונומים חובבים.[11]
כ-1.8 מעלות מדרום-מערב לערפילית שבתאי נמצא האסטריזם M73 וכ-2.8 מעלות ממערב-דרום-מערב לה נמצא הצביר הכדורי M72.
תכונות
המרחק המדויק אל הערפילית אינו ידוע ומוערך בין 2,400 שנות אור ל-4,500 שנות אור. כתוצאה מכך לא ידועות חלק מתכונותיה, כמו גודלה, בהירותה המוחלטת ומהירות ההתפשטות שלה והערכתן תלויה בהערכת המרחק אליה. ערפילית שבתאי היא ערפיליות פלנטרית מורכבת ויש לה למעשה שתי מעטפות של גז, הפנימית ברדיוס זוויתי של כ-12 שניות קשת והחיצונית ברדיוס זוויתי של כ-15 שניות קשת[12] ובנוסף יש לה הילה של מימן נייטרלי שמגיעה למרחק זוויתי של כ-40 שניות קשת השקולות לרדיוס של בין 0.45 שנת אור ל-0.9 שנת אור, בהתאם להערכת המרחק אליה. בנוסף יוצאים ממנה שני סילונים של חומר בכיוונים מנוגדים וסילונים אלה יוצרים את ה"ידיות" שבולטות ממנה למרחק של כ-50 שניות קשת, השקולות למרחק של בין כ-0.6 שנת אור ל-1.1 שנות אור ממרכזה, כך שלמעשה אין לה טבעת שמקיפה אותה. הסילונים נעים החוצה מהערפילית במהירות של 25-35 אלפיות של שניית קשת בשנה ששקולות למהירות של בין 100 ל-200 קילומטר בשנייה.[13] ספקטרום הקרינה של הערפילית מכיל קווי פליטה רבים של מימן, הליום, פחמן, חנקן, חמצן, כלור, ניאון, גופרית וארגון, חלקם במצב נייטרלי וחלקם מיוננים.[3] העירור והיינון של החומר בערפילית שיוצרים קרינה זו נובעים מהקרינה העל-סגולה של הכוכב המרכזי. כוכב זה הוא ננס לבן עם טמפרטורה של כ-50,000 קלווין ובהירות נראית מדרגה 12.8. מסתו מוערכת בכ-0.6 מסות שמש והוא השריד של הענק האדום שמשכבותיו החיצוניות נוצרה הערפילית.[3]
קישורים חיצוניים
- ערפילית שבתאי באתר SEDS
- ערפילית שבתאי באתר של ג'ים קלר
- ערפילית שבתאי, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ C. B. Luginbuhl & B. A. Skiff: Saturn Nebula, Observing Handbook and Catalogue of Deep-Sky Objects, p.25
- ^ N. K. Reay & P. D. Atherton: Kinematic structure of planetary nebulae – IV. Nature of the condensations in NGC 7009, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 215, p 237 (1985)
- ^ 3.0 3.1 3.2 F. Sabbadin, M. Turatto, E. Cappellaro, S. Benetti & R. Ragazzoni: The 3-D ionization structure and evolution of NGC 7009, Astronomy & Astrophysics, Vol. 416, No. 3, p. 955 (2004)
- ^ SIMBAD: Saturn Nebula
- ^ William Herschel: Catalogue of one Thousand new Nebulae & Clusters of Stars (1786), The scientific papers of Sir William Herschel, p. 287 (1912)
- ^ William Herschel: On Nebulous Stars, Properly so Called (1791), The scientific papers of Sir William Herschel, p. 417 (1912)
- ^ J. Herschel: Catalogue of Nebulae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London vol. 154 (1864)
- ^ Earl of Rosse: Observations on the Nebulae, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 140, p. 507 (1850)
- ^ W. Lassell: Observations made at Malta on a Planetary Nebula, Letter to Professor Stokes, Secretary Royal Society (1862)
- ^ W. Lassell: A Catalogue of New Nebulæ discovered at Malta with the Four-foot Equatoreal, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 36, p.51
- ^ The Royal Astronomical Society of Canada: Finest N.G.C. Objects List, Object no. 1
- ^ J. B. Kaler: Planetary nebulae with multiple shells, Astronomical Journal, Vol. 79, p. 594 (1974)
- ^ W. Steffen, M. Espindola, S. Martinez & N. Koning: The 3D velocity structure of the planetary nebula NGC 7009, Revista mexicana de astronomía y astrofísica, vol.45 no.2 (2009)
