עתיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עתיד הוא מה שיקרה, החלק של קו הזמן שעדיין לא קרה. לפי אינשטיין: המקום במרחב-זמן שבו נמצאים כל האירועים שעדיין לא קרו. במובן זה העתיד מבטא את כיוון הזמן המנוגד במשמעותו לעבר (הזמן והאירועים שכבר קרו) וקיצוני להווה (האירועים שקורים כעת).

בשפות מודרניות, הזמנים עבר, הווה ועתיד הן חלק בלתי נפרד מצורת הביטוי. ובעברית העתיד מבוטא כ"אלך" בפועל גוף ראשון, וכ"תלך" בפועל גוף שני, וכ"ילך" בפועל גוף שלישי.

ניתן להשתמש בפועלי העתיד כביטוי לתכנון עתידי או לצפייה עתידית.

למרות שעיקר עיסוקם של הנביאים היה בהתקשרות לקל המתגלה אליהם, פעמים רבות הם התנבאו על העתיד לקרות, כחלק מנבואות נחמה או זעם, וגם כהוכחה לאמיתות נבואתם[1]. ניבוי עתידות נמצא בהרבה מספרי התנ"ך ובדברי חז"ל.

חז"ל אומרים "איזהו החכם? -הרואה את הנולד"[2] כלומר המבין מלבו מה שעתיד להיות .. לבא ונזהר מהן..[3]

היסטוריה ומדע

בעת העתיקה מושג העתיד נתפס רק על ידי חלק מהקדמונים. בימי הביניים עסקו חכמים ופילוסופים בהערכת הזמנים והיחסים ביניהם. היו אשר סברו, כי אין הווה כלל אלא "רק שני זמנים: עובר (עבר) ועתיד".[4] אכן ההוה הננו יחסי לשפת הביטוי, משום שכל רגע ניתן להיחלק לשנים. רק השפה מאפשרת ביטוי לדברים החלים עתה בהקשר יחסי. לדוגמה: 'בעידן המודרני משתמשים במכונות חשמליות'. זהו הווה, אך בשימוש לתקופה ארוכת זמן שרובה בתקופה המשמשת כעבר בהקשרים אחרים רבים.

ניסיון לחזות את העתיד העסיק את האדם מאז ומתמיד, כך נוצרו תורות כגון האסטרולוגיה והנומרולוגיה ועוד רבים. ביוון העתיקה עסקו רבים בחיזוי עתידותמכשפים, קוסמים ומפענחי חלומות.

העתידנות המודרנית עוסקת בהשערות לגבי העתיד.

בתורת היחסות של איינשטיין נטען כי הזמן איננו הגדרה ל"לפני או אחרי" אלא מהות קיימת. ולכן אין דבר גשמי שאיננו נבחן במימד "סרגל הזמן". כפועל יוצא מתורת היחסות נטען, שישנה יכולת עקרונית לשני גופים להתנהל על מימד זמן שונה, ול"הזדקן" בערכים נבדלים. דבר המביא לשאלה האם ישנה יכולת "לנסוע אל העתיד" באמצעים 'ממהרים זמן'. חלק מהממצאים כבר מאומתים, אך לא נמצאה דרך 'לעקוף' את ההווה ממש.

ספר העיון "המצאת המחר" מאת הפילוסוף דניאל ש. מילוא, טוען כי נקודת המפתח בתולדות התפתחות האנושות היה הרגע בו נוצרה היכולת לתכנן את העתיד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דברים יח כא: כִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ד'. (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר, וְלֹא יָבֹא, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ד' בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ. רמב"ן: "זו תשובה לשתי השאלות, כי בכל נביא נצפה לדבר העתיד להיות אשר יגיד, ואם לא בא נדע שהוא נביא שקר ויומת, ואם בא יבוא הכל, הנה הוא נאמן לנביא לד', ונתחייב לשמוע אליו ככל אשר יצוה בשם ד', כמו שאמר: אליו תשמעון (דברים י״ח:ט״ו). ואפילו לעבור על דברי תורה לפי צורך השעה וכו'" רמב"ם יסודי התורה ז י: "וּכְשֶׁמְּשַׁלְּחִים אוֹתוֹ נוֹתְנִין לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁהָאֵל שְׁלָחוֹ בֶּאֱמֶת. וְלֹא כָּל הָעוֹשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת מַאֲמִינִים לוֹ שֶׁהוּא נָבִיא. אֶלָּא אָדָם שֶׁהָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ מִתְּחִלָּתוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לִנְבוּאָה בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְעַלָּה בָּהֶן עַל כָּל בְּנֵי גִּילוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה בִּקְדֻשָּׁתָהּ וּבִפְרִישׁוּתָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא וְעָשָׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְאָמַר שֶׁהָקל שְׁלָחוֹ מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י״ח:ט״ו) אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְאֵינוֹ נָבִיא. וְזֶה הָאוֹת יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים בְּגוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לִשְׁמוֹעַ לוֹ הוֹאִיל וְאָדָם גָּדוֹל וְחָכָם וְרָאוּי לִנְבוּאָה [הוּא] מַעֲמִידִים אוֹתוֹ עַל חֶזְקָתוֹ."
  2. תלמוד בבלי תמיד לב א
  3. הפירוש המיוחס לרש"י
  4. ר' ש' אבן תיבון, פירוש המילים הזרות, הערך: עתה.
P yin yang.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0