פאבו טלוולה
.jpg) | |
| פאבו טולוולה | |
| לידה |
19 בינואר 1897 ונטה, הדוכסות הגדולה של פינלנד |
|---|---|
| פטירה |
30 בספטמבר 1973 (בגיל 76) הלסינקי, אוסימה, פינלנד |
| כינוי | מפקד כוח T |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית צבא פינלנד |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הפלישה הפינית לרוסיה במלחמת ההמשך | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הפינית מלחמת העולם השנייה (מלחמת החורף, מלחמת ההמשך) | |
| עיטורים | |
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| נציג פינלנד למשא ומתן עם גרמניה הנאצית | |
פאבו טלוולה (בפינית: Paavo Talvela; 19 בינואר 1897 - 30 בספטמבר 1973) היה גנרל פיני שלחם בצבא פינלנד במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
טולוולה נולד בוונטה שבמחוז הדוכסות הגדולה של פינלנד (אז האימפריה הרוסית היום פינלנד). כמו צעירים פינים רבים שרצו לשים קץ לשלטון הדיכוי הרוסי, הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, ולחם לצד גרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, אז רכש ידע צבאי בסיסי. לאחר שפינלנד זכתה בעצמאות חזר אליה התגייס לתנועת "המשמרות הלבנים" ולקח חלק במלחמת האזרחים הפינית. הוא נודע כמפקד נועז, מעולה בהתקפה אך חסר משמעת מעט. הוא הרשים את מפקד הצבא הברון קארל גוסטף אמיל מנרהיים וב-1939 כבר היה קולונל.[1]
מלחמת העולם השנייה
ערך מורחב – פינלנד במלחמת העולם השנייה
הוא השתתף במלחמת החורף, ובמהלכה זכו חייליו לפרסום כ-"כוח T". בקרב טולואג'ארבי (שהיה למעשה הקרב הגדול הראשון במלחמה זו) השמיד טלוולה שתי דיוויזיות רוסיות מהארמייה השמינית. לאחר הקרב הועלה לדרגת גנרל-מיור.
שיטתו של טלוולה בקרבות זכתה לכינוי "מוטי". במסגרת שיטה זו היו הפינים מאתרים יחידות רוסיות שהתרחקו ואז נפטרים מהן בתנאים שלהם.[2] מפקדים פינים נוספים עשו שימוש בטקטיקה זו ביניהם היילמאר סילאסוואו, ווולדמאר הגלונד. טלוולה המשיך להילחם באזור אגם לדוגה עד חתימת חוזה השלום ב-1940. לאחר מכן חזר לחיים אזרחיים ויצא למספר משלחות לגרמניה הנאצית בשם פינלנד.
עם התחלת מלחמת ההמשך חזר טלוולה לצבא, קודם לדרגת גנרל, והיה חוד החנית של הפלישה הפינית לשטחי רוסיה. הוא מוטט לחלוטין את הארמייה השביעית הרוסית וחזר לגבולות הפיניים שלפני מלחמת החורף.[3] מכל המצביאים הפיניים במלחמה זו טלוולה הגיע למרחק הגדול מכולם, והקים ראש גשר על נהר הסוויר. אולם במאי 1942 הותקף ונאלץ לנטוש אותו.[4] במהלך המלחמה זכה בצלב מנרהיים. בינואר נשלח טלוולה כדי לייצג את פינלנד במשא ומתן עם גרמניה. הוא נפגש עם אדולף היטלר ושוחח עמו בערך שעה, הוא עתיד להיפגש עם היטלר עוד פעמיים בחייו. אולם המשימה הדיפלומטית הוגיעה אותו ולבקשתו הוא הוחזר לחזית. בשנת 1944 כשהיחסים בין גרמניה לפינלנד הורעו, הציע ראש האס אס היינריך הימלר לטלוולה להיות ראש הסיעה הגרמנית בפינלנד, אולם טלוולה סרב.
אחריתו
הוא מת בהלסינקי בשנת 1973. אשתו מתה בשנת 1989. בחייו הוא פרסם ספר בן שני כרכים בשם "Sotilaan elämä – muistelmat" ("חיים של חייל"), המבוסס על זכרונותיו.
קישורים חיצוניים
- אל"מ (מיל') בני מיכלסון, 70 שנה למלחמת החורף - גוליית ניצח אבל בקושי, מערכות 430, אפריל 2010
הערות שוליים
- ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 196.
- ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 212.
- ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 217.
- ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר עמ' 220.
