פאראטקסט
פאראטקסט הוא מושג בפרשנות ספרותית. גוף הטקסט של סופרים (למשל סיפור, תיאור עיוני, שירים וכדומה) מוקף לרוב בחומרים אחרים שמספקים המחברים, העורכים, המדפיסים והמו"לים, הידוע כ"פאראטקסט". אלמנטים אלה מהווים מסגרת לטקסט הראשי, ויכולים לשנות את הקבלה של הטקסט בידי הציבור, או את הפרשנות שלו. לרוב מצורפים פאראטקסטים לספרים, מכיוון שהם בדרך כלל כוללים כריכה (עם אמנות עליה), כותרת, דפים נלווים הבאים בספר לפני דפי התוכן שלו ואינם חלק מהמספור השוטף (הקדשה, הקדמה), דפים שמופיעים בסוף הספר (הערות שוליים, קולופון) וחומרים רבים אחרים שלא המחבר יצר. החלטות עריכה אחרות יכולות גם הן להיחשב "פאראטקסט", כמו עיצוב או טיפוגרפיה.
מושג ה"פאראטקסט" קשור קשר הדוק למושג ההיפוטקסט (אנ'), שהוא טקסט קודם שמשמש מקור לטקסט הנוכחי. למשל, ב"אודיסיאה" של הומרוס ניתן לראות היפוטקסט של "יוליסס" מאת ג'יימס ג'ויס.
חוקר הספרות ז'ראר ז'נט (אנ') מגדיר את הפאראטקסט כדברים שמלווים את הטקסט של יצירה שפורסמה, כמו שם המחבר, הכותרת, הקדמה או המבוא, או איורים. זהו לא גבול בלתי עביר, לדבריו, אלא מעין "מפתן של דלת", שמאפשר לקורא להמשיך הלאה או לסוב על עקביו. זהו "אזור שבין טקסט ללא-טקסט", בעל השפעה על הציבור, שיכולה לאפשר קבלת-פנים טובה יותר לטקסט וקריאה רלוונטית יותר בו. במילים אחרות, לדבריו, אלו "שולי הטקסט המודפס, שלמעשה שולטים כל תהליך הקריאה של האדם".[1] לדבריו, ניתן לחלק את הפאראטסקט לשני חלקים: החלק הראשון, פֶּריטקסט (peritext), הוא חלק מהמסמך הכתוב. הוא כולל את שם הטקסט, שמות הפרקים, את ההקדמה, איורים וכיתוביהם, הערות שוליים, הקדשות, איורים; ואֶפּיטקסט (epitext), הכולל מסרים שנמצאים מחוץ לטקסט, כגון ראיונות, הודעות של יח"צ וביקורות בעיתונות.[2]
לקריאה נוספת
- Genette, Gérard: Seuils. Paris: Éditions du Seuil, 1987. (תורגם בשםParatexts. Thresholds of interpretation, Cambridge: CUP, 1997)
- Huber, Alexander, Paratexte in der englischen Erzählprosa des 18. Jahrhunderts. (תזה לתואר שנה, בגרמנית). מינכן: אוניברסיטת מינכן, 1997. דיון ב"קורות טום ג'ונס" מאת הנרי פילינג, ב"מעשה בגיגית" מאת ג'ונתן סוויפט, ובספר "טריסטם שנדי" של לורנס סטרן.
- Müllerová, Lenka, Reklamní aspekty sekundárních knižních textů v devadesátých letech 20. století (תזה).
- Collins, Ronald K. L.; Skover, David M. (בפברואר 1992). "Paratexts". Stanford Law Review. 44 (3): 509–552. doi:10.2307/1228974. JSTOR 1228974.
{{cite journal}}: (עזרה) - Stanitzek, Georg (בספטמבר 2005). "Texts and Paratexts in Media". Critical Inquiry (Submitted manuscript). 32 (1): 27–42. doi:10.1086/498002.
{{cite journal}}: (עזרה)
הערות שוליים
- ^ Genette, Gérard (1997). Paratexts: thresholds of interpretation. Cambridge: The University of Cambridge. pp. 1–2. ISBN 9781107784321. OCLC 867050409.
- ^ יעקבה סצ'רדוטי, טרנסטקסטואליות בשירות הציונות: אידאולוגיה והבניית זהות לאומית בסדרה "מנהרת־הזמן" לגלילה רון־פדר־עמית, גילוי דעת' 10, 2016, עמ' 78
