פארמיג'אנינו
 | |
| דיוקן עצמי, 1540 | |
| לידה |
11 בינואר 1503 פארמה |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1540 (בגיל 37) קאזלמג'ורה |
| לאום | איטלקי |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות | מנייריזם |
| השפעה מ | קורג'ו |
ג'ירולמו פרנצ'סקו מריה מצולה המכונה פארמיג'אנינו (באיטלקית: Girolamo Francesco Maria Mazzola או Parmigianino; 11 בינואר 1503, פארמה – 24 באוגוסט 1540, קאזלמג'ורה, לומברדיה) היה צייר ואמן הדפסים איטלקי. מהידועים באמני הדור הראשון של המנייריזם.
קורות חייו
חייו של פארמיג'אנינו היו קצרים, סוערים וכאוטיים[1]. הוא נולד בפארמה ב-24 באוגוסט 1540, בן למשפחת אמנים ואומנים. אביו פיליפו מצולה ושני דודים מישל ופייר אילריו היו ציירים. אשתו הראשונה של האב הייתה בתו של הצייר הקרמונזי פרנצ'סקו טקוני. גם אחיו זכריה היה צייר. פארמיג'אנינו היה בנם השמיני פיליפו מצולה ואשתו השנייה דונטלה אבאטי. לאב היו עוד 7 בנים מאשתו הראשונה. האב נפטר כשפארמיג'אנינו היה בן שנתיים. לאחר מכן גודל על ידי הדודים שלו מישל ופייר אילריו, שהיו גם הם אמנים.
כבר בגיל בגיל 12, בשנת 1515, הצטרף פארמיג'אנינו לדוד, פייר אילריו, בציור תמונת המזבח בכנסיית יוחנן ה"קדוש" בפארמה. בגיל 18, בשנת 1521, נשלח לעיירה ויאדנה (Viadana) כדי להמלט מסכנות המלחמות האיטלקיות. במהלך שהותו בויאדנה צייר שתי תמונות טמפרה בשתי כנסיות, אחת מהן היא תמונת המזבח "נישואיה המיסטיים של קתרינה הקדושה" בעיירה הסמוכה ברדי. ב-1524 עבר לרומא בניסיון להתקבל כצייר אצל האפיפיור קלמנס השביעי. ב-1526 קיבל, יחד עם הדוד שלו פייר אילריו, הזמנה לציור "החזיון של הירונימוס ה"קדוש"" כתמונת מזבח לכנסיית סן סלבטורה (San Salvatore in Lauro). כעבור שנה, ב-1527 בעקבות ביזת רומא נמלט לבולוניה. שם חי שלוש שנים, וב-1530 שב לעירו פארמה. ב-1539 שוב נמלט מפארמה, מאימת מלחמות[2], לעיירה קאזלמג'ורה, (הנמצאת כ-30 ק"מ מפארמה, צפונית לנהר הפו). שם גם צייר את "לוקרציה הרומית", תמונת שמן שעל פי וזארי, היא יצירתו האחרונה.
פארמיג'אנינו נפטר ממחלה בקאזלמג'ורה ב-24 באוגוסט 1540. הוא קבור שם בכנסייה שהייתה בזמנו של מסדר הנזירים הסרביטים ומאז 1902 שייכת לקפוצ'ינים[3].
יצירתו
פארמיג'אנינו נחשב לאחד מיוצרי הסגנון המנייריסטי. ביצירתו שילב בהצלחה את העידון והאלגנטיות של האמנים הגדולים של שיא הרנסננס עם תחושה של תנועה ושאיפה ליופי חושני ב שאינו טבעי. עבודותיו המוקדמות של פארמיג'אנינו מושפעות מאד מקורג'ו, שבמקביל אליו עבד בצעירותו גם בכנסיית מריה ה"קדושה" בברדי וגם בכנסיית יוחנן ה"קדוש" בפארמה[4].
למרות שנות היצירה המעטות שלו, השאיר פארמיג'אנינו גוף יצירות נרחב. תמונות שמן ותמונות טמפרה קטנות וגדולות, פרסקאות גדולות ממדים ותחריטים, בנושאים דתיים וחילוניים, פורטרטים ותמונות מחיי היום-יום. פארמיג'אנינו היה מראשוני האמנים שהכינו תחריטים של יצירותיהם, וכך הביא להפצת יצירותיו באיטליה ובצפון אירופה[5]. תפוצה רחבה זו הייתה הבסיס להשפעתו הרחבה על אמנים באיטליה, ובכל אירופה[6].
בשנת 2003, במלאת 500 שנה להולדתו, התקיימה בפארמה ובווינה תערוכה מקיפה מיצירותיו תחת הכותרת "פארמיג'אנינו והמנייריזם האירופי"[7].
מיצירותיו
- תמונת המזבח מברדי, הנקראת גם "נישואיה המיסטיים של קתרינה הקדושה", טמפרה על לוח עץ, 1521, בכנסיית סנטה מריה בעיירה ברדי שבנפת פארמה
- דיוקן עצמי במראה קמורה, שמן על לוח עץ, צוירה בסביבות 1523-4, נמצאת במוזיאון לתולדות האמנות וינה.
- "החיזיון של הירונימוס ה"קדוש"", 1527, הגלריה הלאומית, לונדון.
- "המדונה בעלת הצוואר הארוך", שמן על לוח עץ, צוירה בסביבות 1534–1540, גלריית אופיצי, פירנצה.
- תמונת מזבח, שמן על לוח עץ, 1540, מוזיאון הציירים הגדולים, דרזדן.
- "לוקרציה הרומית", שמן על לוח עץ, 1540, מוזיאון די-קאפודימונטה, נאפולי.
גלריה
דיוקן עצמי במראה קמורה, סביבות 1523-4, המוזיאון לתולדות האמנות, וינה.
קישורים חיצוניים
- גישה ליצירות פארמיג'אנינו באוספים השונים באמצעות אתר artcyclopedia (אנגלית).
- פארמיג'אנינו ב"חיי אישים" של וזארי (אנגלית).
- פארמיג'אנינו ב"חיי אישים" של וזארי (איטלקית).
- פארמיג'אנינו באתר Artable (אנגלית).
- "קורג'ו ופארמיג'אנינו" תערוכה בגלריה הלאומית ובמטרופוליטן 2001 (אנגלית).
- האתר האיטלקי של התערוכה לציון 500 שנה להולדת פארמיג'אנינו (אנגלית).
הערות שוליים
- ^ אתר Artable
- ^ באתר Artable נטען שברח מפארמה, שם נכלא בגין אי תשלום חובות
- ^ מידע על הכנסייה באתר של קאזלמג'ורה, ראה בסוף העמוד(איטלקית)
- ^ פארמיג'אנינו באתר Artable
- ^ פארמיג'אנינו באתר Artable
- ^ פארמיג'אנינו באתר הגלריה הלאומית
- ^ אתר התערוכה לציון 500 שנה להולדת פארמיג'אנינו
