פדריקו דה מדרסו
 | |
| דיוקן של בנו, ריימונדו דה מדרסו, 1875 |
פדריקו דה מדרסו (בספרדית: Federico de Madrazo; 9 בפברואר 1815 – 10 ביוני 1894) היה צייר ספרדי.[1][2]
ביוגרפיה
נולד ברומא, הוא היה בנו של חוסה דה מדרסו, הצייר והמנהל של מוזיאון הפראדו. סבו של פדריקו מצד אמו היה תדיאוש קונצה, צייר פולני. אחיו היו לואיס דה מדרסו, צייר, פדרו דה מדרסו, מבקר אמנות וחואן דה מדרסו, אדריכל. בין ילדיו היו ריקרדו דה מדרסו, גם הוא צייר, ריימונדו דה מדרסו וססיליה דה מדרסו שנישאה לאמן האוריינטליסטי מריה פורטוני. [3] משפחת מדרסו תוארה כאחת משושלות הציור החשובות ביותר, ששלטה בציור של המאה ה-19 בספרד. [4]
הוא קיבל את ההוראה הראשונה בציור מאביו. בעודו משתתף בשיעורים באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו, הוא צייר את תמונתו הראשונה, "תחיית ישו" (1829), אשר נרכשה על ידי כריסטינה, מלכת שוודיה. זמן לא רב לאחר מכן צייר את "אכילס באוהל שלו", ולאחר מכן הציג בפני האקדמיה את The Continence of Scipio, מה שהבטיח לו את הקבלה כ"חבר כבוד".
ב-1832 נסע לפריז, שם למד אצל פרנץ וינטרהאלטר, צייר דיוקנאות של הברון טיילור ואנגר. ב-1837 הוזמן להפיק תמונה עבור גלריה בורסאי, וצייר את "גוטפריד מבויון מוכרז כמלך ירושלים". לאחר מכן חזר לרומא, שם עבד על נושאים שונים. אחר כך צייר את מריה כריסטינה בשמלת נזירה ליד מיטת פרדיננד השלישי (1843), המלכה איזבלה, הדוכסית מדינצ'לי והרוזנת דה וילש (1845–1847), זאת מלבד מספר דיוקנאות של האצולה הספרדית, חלקם נשלחו לתערוכת פריז ב־1855.[2]
הוא קיבל את אות לגיון הכבוד ב-1846, ומונה לעמית באקדמיה לאמנויות יפות ב-10 בדצמבר 1853, וב-1873, הוא נבחר לחבר. שלוש שנים לאחר שאביו עזב את תפקידו, הוא גם הפך למנהל מוזיאון הפראדו ולנשיא האקדמיה לאמנויות יפות של סן פרננדו.
הוא מת במדריד.
אחיו, לואיס דה מדרסו, נודע גם כצייר, בעיקר על ידי הציור "קבורתה של ססיליה ה"קדושה"" (1855). תלמידיו הידועים ביותר של פדריקו היו בניו, ריימונדו וריקרדו.
גלריה
.jpg)
קישורים חיצוניים
- פדריקו דה מדרסו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Federico de Madrazo. Painting. Biography and works at Spain is culture., www.spainisculture.com
- ^ 2.0 2.1 Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Madrazo y Kunt, Don Federico de". Encyclopædia Britannica. Vol. 17 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 292.
- ^ Caso, E.D., Les Orientalistes de l'école Espagnole, ACR edition, 1997, p. 158
- ^ Los Madrazo, una familia de artistas: [Exhibition], Museo Municipal, 1985 [catálogo de la exposición, tapa del libro]
