פול ברמר
 | |
| פול ברמר, ספטמבר 2003 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1941 (גיל: 82) ברידג'פורט, קונטיקט |
|---|---|
| שם לידה | Lewis Paul Bremer III |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| תפקיד | ראש הרשות הזמנית של הקואליציה בעיראק |
| תקופת כהונה | 12 במאי 2003 - 28 ביוני 2004 |
לואיס פול ברמר השלישי (באנגלית: Lewis Paul Bremer III; נולד ב-30 בספטמבר 1941) הוא דיפלומט ויועץ אסטרטגי אמריקני שכיהן במספר משרות בכירות במחלקת המדינה האמריקנית. תפקידו הבולט ביותר היה ראש הרשות הזמנית של הקואליציה בעיראק (CPA) לאחר הפלישה האמריקנית ב-2003. תפקיד זה הקנה לו בפועל את השליטה המוחלטת במדינה, ובמסגרתו הוא מינה את חברי מועצת הממשל העיראקית, פירק את הצבא העיראקי מנשקו, שלט על התכנים של החוקה הראשונה שנוסחה בעיראק, וניסה לקדם הפרטה של משאבי המדינה, כולל לבעלותן של חברות זרות ובכללן גם אמריקניות. בנוסף, בתקופת שלטונו נעלמו סכומי כסף גדולים מהתקציב האמריקני שיועד לשיקומה של עיראק, ובשל כך הועמד ברמר לשימוע בפני הקונגרס.[1] התנהלותו ופעולותיו של ברמר ספגו ביקורת רבה, והוא נחשב לאחד מאבות הכישלון של המדיניות האמריקאית בעיראק.
ילדות וקריירה מוקדמת
ברמר נולד בהרטפורד שבמדינת קונטיקט לאב שהיה נשיא מחלקת הבשמים של חברת התמרוקים כריסטיאן דיור בניו יורק ולאם שהייתה מורה להיסטוריה של האמנות באוניברסיטת ברידג'פורט. הוא בוגר תואר ראשון מאוניברסיטת ייל ותואר שני מהרווארד, לצד תואר מהמכון למדעי המדינה פריז.[2] עם תום לימודיו בפריז ב-1966, מונה ברמר לנציב שירות כללי בשירות החוץ האמריקני בקאבול, בירת אפגניסטן. משם התקדם לשירות כנספח כלכלי בנציגות האמריקנית במלאווי ועבד תוך כדי כך במשרות שונות במחלקת המדינה האמריקנית, שבראשן שירות כעוזרו של מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר בין השנים 1972–1976. בין משימותיו הרבות בתפקיד זה, עזר ברמר בתיווך בין ישראל למצרים ולסוריה בשיחות הפסקת האש לאחר מלחמת יום הכיפורים.[3] תחת ממשל רייגן, כיהן ברמר כסגן השגריר באוסלו וכעוזר מיוחד למזכיר המדינה אלכסנדר הייג, עד שמונה לשגריר ארצות הברית בהולנד. בשנת 1989 פרש משירות החוץ ועבר לעבוד במגזר הפרטי, בחברת הייעוץ קיסינג'ר ושות' בבעלותו של הנרי קיסינג'ר. בשנת 1999 מונה ליו"ר הוועדה הלאומית למלחמה בטרור. במהלך אסון התאומים בספטמבר 2001 משרדו היה במגדל הצפוני, בסמוך למקום פגיעת המטוס השני ולמזלו הוא לא נכח במשרדו בעת הפיגוע.
שליח הנשיא לעיראק
בשנת 2003, בעודו מכהן כראש חברת ייעוץ פרטית, נקרא ברמר על-ידי הנשיא ג'ורג' בוש הבן לשמש כשליח מיוחד לבנייתה מחדש של עיראק.[4] בחירה זו בברמר הפתיעה דיפלומטים ובכירים רבים מכיוון שברמר מעולם לא ביקר בעיראק, לא דיבר ערבית ולא מילא בעברו שליחות כלשהי במזרח התיכון.[3] שלטונו כמושל על השטח הכבוש בעיראק היה מתוקף צו נשיאותי מיוחד שאיפשר לו אוטונומיה מלאה בקבלת ההחלטות וכוח בלתי מוגבל בניהול המדינה, לצד סמכות שניתנה לו מטעם האו"ם על ידי צו 1483 מטעם הארגון שהקנה לו שליטה על כל כספי המדינה.[5] מינוי אזרח ולא איש צבא לתפקיד זה נועד בעיקר כדי להשתיק את הביקורת האירופית ולתת למהלך בנייתה מחדש אצטלה אזרחית ולא כזו של כיבוש צבאי.[6] זמן קצר לאחר הגיעו לעיראק, כתב ברמר איגרת לנשיא שבה פירט את מטרותיו:
- להראות לציבור העיראקי שסדאם חוסיין ומפלגת הבעת' אינם רלוונטיים עוד.
- להקים את הבסיס לממשלה עיראקית חדשה, דמוקרטית.
- לטעת תקווה בלבבות האזרחים העיראקים שחייהם עומדים להשתפר.[7]
ברמר החליף בתפקיד את הגרל ג'יי גארנר, שהיה עד אז האחראי על בניית התשתיות למדינה החדשה תחת המשרד לשיקום וסיוע הומניטרי, ותוך ימים ספורים החל לבצע רפורמות דרמטיות, בהן:
- פיזור הצבא העיראקי,[8] מהלך שהותיר מאות אלפי עיראקים שזכו להכשרה צבאית מובטלים ועוינים לארצות הברית. עיראקים אלה היוו מאוחר יותר בסיס רחב לגיוס חמושים למילציות סוניות ובראשן אל קעאדה העיראקית שהתנגדו לארצות הברית.[9]
- פיזור מפלגת הבעת' שהייתה התשתית המרכזית למשרות ממשלתיות ולמורים בבתי הספר, מהלך שיצר אבטלה נרחבת במדינה וכן הגביר את העוינות של הסונים, שהיוו את השדרה המרכזית של חברי המפלגה כלפי ארצות הברית.[10]
- שיקום הכלכלה העיראקית הכושלת במתכונת של שוק חופשי והפרטה של החברות הממשלתיות לחברות פרטיות ובכללן גם אמריקניות.[11]
- אישור הרכבה של מועצת השלטון הזמנית, שחבריה היו רק עיראקים שתמכו בפלישה האמריקנית. גוף זה סבל אף הוא מחוסר לגיטימציה ציבורית, בין היתר משום שבראשו עמד אחמד צ'לבי, שהואשם מאוחר יותר על ידי האמריקנים במרמה, בריגול נגד ארצות הברית ובאספקת הוכחות מזויפות לקיום נשק להשמדה המונית בידי סדאם חוסיין.
- כתיבת החוקה העיראקית הזמנית: תחת מועצת השלטון הזמנית נקבע תאריך סופי לניסוח חוקה לעיראק – 30 ביוני 2003. כדי לעמוד במועד שנקבע, נכתבה בלחץ זמן חוקה זמנית שהעניקה זכויות רבות למיעוטים במדינה, ובראשם הכורדים.[9]
- ייצוב הכלכלה העיראקית: אחת ההצלחות הבודדות של ברמר ושל הרשות הזמנית של הקואליציה הייתה הורדת האינפלציה ויצירת מטבע חדש ויציב, הדינר העיראקי, שהיה נתון לפיקוח הבנק המרכזי של עיראק שפעל באופן עצמאי ובלתי תלוי בממשלה.[5]
יומיים לפני שעזב את עיראק, פרסם ברמר את צו מספר 17 של הרשות הזמנית של הקואליציה, המעניק הגנה לכל חברי הרשות הזמנית ולפקידי הממשל והקבלנים הפרטיים האמריקנים מפני החוק העיראקי. הגנה זו הוטמעה גם בספר החוקים של הממשלה העיראקית. מהלך אנטי-דמוקרטי זה העניק חסינות חוקית רטרואקטיבית לפעילויות מפוקפקות של חברות הקבלן, של פקידים מושחתים, ובעיקר של אנשי הממשל, שיכלו לעשות ככל העולה על רוחם מבלי לשלם על כך מחיר. צו 17 בעצם מפר את הסיבה המוצהרת בגינה פלשה ארצות הברית לעיראק מלכתחילה – השתתת משטר דמוקרטי הוגן לאזרחי עיראק, והפכה את ארצות הברית לעוד שליט אינטרסנטי שפועל "מעל החוק".
ביקורת וטענות נגדו
חוסר ניסיונו של ברמר והבנתו המוגבלת את התרבות המקומית ניכרו עד מאוד בשורת המהלכים שביצע. המתנגדים העיקריים בתחילה היו צוות המומחים שגיבש האו"ם בראשות השליח המיוחד לאח'דר בראהימי, שהבין את ההשלכות של פיטורי כל מחזיקי המשרות הממשלתיות שהיו חברים במפלגת הבעת' על הכלכלה ועל המנהל התקין במדינה. במסיבת עיתונאים שכינס אמר בראהימי: "קשה להבין את שחרורם של אלפי מורים, מרצים באוניברסיטה, עובדי בריאות, מהנדסים ובעלי מקצועות נוספים להם אנו זקוקים נואשות". בנוסף ביקר בראהימי את המעצרים המנהליים שבוצעו ובהם מוחזקים עצירים לתקופות ארוכות ללא משפט.[12]
סטוארט בואן (.Stuart W. Bowen Jr), רואה חשבון שמונה לחקור את ההתנהלות הכלכלית של רשויות הכיבוש האמריקני בעיראק תחת ברמר ושל הרשות הזמנית של הקואליציה, טען שלא בוצע מעקב תקין אחר הכספים, ובלתי ניתן לדעת כמה כסף הוזרם בפועל למטרות הומניטריות. בואן גם האשים את ברמר ואת הקואליציה בהענקת משכורות פיקטיביות ואי רישום של סכומים גדולים בדוחות הכספיים.[1]
למרות הביקורת הקשה שהוטחה בו קיבל ברמר מהנשיא בוש הבן את מדליית החירות עבור שירותו בהצהרת הנשיא שאומר שברמר במעשיו הניח את התשתית לשלטון דמוקרטי בעיראק.[13]
פעילות כיום
ברמר מועסק כיום כיועץ בחברת ייעוץ פרטית ומצייר ציורים בצבעי שמן שאותם ניתן לראות באתר הבית שלו.[14] הוא התאלמן מאשתו, הסופרת פרנסיס ווינפילד שנפטרה בשנת 2019, והוא אב לשני ילדים.
קישורים חיצוניים
- פול ברמר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ל"מ, לאן נעלמו 5 מיליארד דולר?, באתר Nrg מעריב, 31.1.2005
- ^ L. Paul Bremer III | American statesman | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 Aaron Gell, Paul Bremer, Ski Instructor: Learning To Shred With The Bush Administration’s Iraq War Fall Guy, Task & purpose, 26/3/2018
- ^ Dobbins, James, Occupying Iraq: A History of the Coalition Provisional Authority, RAND Corporation
- ^ 5.0 5.1 Phebe Marr, The modern history of Iraq, Boulder, Colorado, United States: Westview Press, 2012
- ^ ווי-נט, אי פי, המושל האמריקני החדש: "נצעיד את עיראק לדקמורטיה", באתר ווי-נט, 12/5/03
- ^ L. Paul Bremer, My Year in Iraq: The Struggle to Build a Future of Hope, New York: Simon and Schuster, 2006
- ^ U.S. Government, Coalition Provisional Authority Order Number 1: De-Ba'athification of Iraqi Society, -
- ^ 9.0 9.1 Larry Diamond, What Went Wrong in Iraq., Foreign Affairs
- ^ "Coalition Provisional Authority Order Number 2: Dissolution of Entities"
- ^ סוכנויות הידיעות, עיראק אישרה רפורמה שתאפשר למשקיעים זרים בעלות מלאה בכל המגזרים למעט נפט, באתר ואללה, 21/9/03
- ^ Hazam Saghieh, The Life and Death of De-Baathification, Revue des Mondes Musulmans et de la Méditerranée
- ^ ל"מ, President Presents Medal of Freedom, ארכיון ג'ורג' בוש הבן באתר הבית הלבן, December 14, 2004
- ^ פול ברמר, ציורי שמן, באתר ציורי השמן של פול ברמר, 2022
