פול וידאל
פול אנטואן וידאל (בצרפתית: Paul Antoine Vidal, 16 ביוני 1863 - 9 באפריל 1931) היה מלחין, מנצח ומורה צרפתי.
חייו
פול וידאל נולד בטולוז. הוא למד בקונסרבטוריון בטולוז ובזה של פריז, שם היה תלמידו של ז'יל מאסנה. וידאל זכה בפרס רומא בשנת 1883, שנה לפני שקלוד דביסי זכה באותו פרס. ב-8 בינואר 1886 ניגנו וידאל ודביסי את "סימפוניית פאוסט" של פרנץ ליסט בשני פסנתרים לפני ליסט עצמו, מופע שלאחר סעודה, שליסט העביר כנראה בשינה רצופה. למחרת ניגנו השניים את יצירתו של עמנואל שברייה, "ולסים רומנטיים" לשני פסנתרים, לפני ליסט.
וידאל ניצח על האופרה הלאומית של פריז ועל האופרה קומיק ולימד בקונסרבטואר של פריז; בין תלמידיו היו ז'אק איבר ולילי בולאנז'ה. הוא מת בפריז בשנת 1931.
כיום אין זוכרים עוד את יצירותיו. הן כוללות את האופרות "ארוס" (1892), "גרניקה" (1895) ו"לה בורגונד" (1898); הבלט "לה מאלדטה" (1893); קנטטה Ecce Sacerdos magnus; "חגיגה רוסית" (1893); ומוזיקה למחזות "Le Baiser" של תאודור דה בנוויל (1888) ו"La Reine Fiamette" של קאטול מנדז (1898). יחד עם אנדרה מסאז'ה גם תזמר מוזיקה לפסנתר של פרדריק שופן ל"סוויטת מחולות" (1913).
וידאל מוכר יותר כיום הודות לתרגילי ההרמוניה שלו לכלי מקלדת, Basses et Chantes Données, שהיו כלי הוראה חביב על תלמידתו, המחנכת האגדית נדיה בולאנז'ה ובהמשך על רבים מתלמידיה, ביניהם נרסיס בונה, שהוציא לאור במהדורה מחודשת מבחר מתרגילים אלה תחת הכותרת: "פול וידאל, נדיה בולאנז'ה: אוסף של בסים נתונים ומלודיות".
קישורים חיצוניים
