פונמילאיו רנסום-קוטי
| לידה |
25 באוקטובר 1900 אבאוקוטה |
|---|---|
| פטירה |
13 באפריל 1978 (בגיל 77) לאגוס |
| מדינה | ניגריה |
| מפלגה |
המועצה הלאומית של ניגריה וקמרון (מייסדת שותפה) מפלגת פשוטי העם (מייסדת) |
| דת | אנגליקנית |
| בן זוג | ישראל אולודוטון רנסום-קוטי |
| מחנכת, פעילת זכויות נשים, פוליטיקאית | |
| נשיאת איגוד הנשים של אבאוקוטה | |
| נשיאת איגוד הנשים של ניגריה | |
| סגן-נשיאת פדרציית הנשים הדמוקרטית הבינלאומית | |
פונמילאיו רנסום קוטי, (פוּנמילאיוֹאוּ ראנסם-קוּטי ; באנגלית: Funmilayo Ransome Kuti; 25 באוקטובר 1900 - 13 באפריל 1978),[1] הייתה מורה, פעילה פוליטית, פעילה למען זכויות נשים ובת לאצולה המסורתית של ניגריה. היא הייתה במהלך חייה אחת ממנהיגי הדור הבולטים. היא גם הייתה האישה הראשונה במדינתה לנהוג במכונית.[2] פעילותה הפוליטית זיכתה אותה בכינוי "אם אפריקה" והיא נחשבה גם לאם תנועת הנשים בניגריה. היא הייתה דמות משפיעה במאבק למען הכרה בזכות הצבעה לנשים, וכונתה פעם בעיתון "הלביאה מליסאבי" בשל הנהגתה את הקמפיין של נשות עם האגבה נגד מיסוי לא הוגן. מאבק זה הוביל לוויתורו של המלך אובה אדמולה השני על כס מלכותו ב-1949.
קוטי היא אמם של הפעילים למען זכויות האדם פלה קוטי, המוזיקאי; בקו רנסום-קוטי, רופא; ופרופסור אוליקוייה רנסום-קוטי, גם הוא רופא ושר הבריאות לשעבר של ניגרה.[3] היא גם סבתם של המוזיקאים סאון קוטין ופמי קוטי.
ביוגרפיה
פרנסיס אביגייל אולופונמילאי תומאס נולדה ב-25 באוקטובר 1900, באבאוקוטה, להורים דניאל אולומייווה תומאס ולוקרשיה פיליס אומויני אדאוסולו, בני עם היורובה. אביה היה בן של עבד חוזר מסיירה לאון, שמוצאו מאבאוקוטה, היום חלק מניגריה.[4] הוא אימץ את הדת האנגליקנית, וחזר לארץ אבותיו מעם האגבה בניגריה.
היא הייתה הילדה הראשונה ללמוד בבית ספר התיכון באבאוקוטה, ולאחר מכן היא למדה לתואר ראשון באנגליה, שם החליטה להשמיט את השמות האנגליים שלה, ולקצר את שם היורובה שלה לפונמילאיו. ב-1925, נישאה לכומר האנגליקני ישראל אולודוטון רנסום-קוטי. הוא היה פעיל למען זכויות אזרח, ויסד את אגודת המורים של ניגריה, וכן את אגודת הסטודנטים של ניגריה.[5]
ב-1965 קיבלה רנסום-קוטי את אות ניגריה כהכרה בפועלה, וב-1968 דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת איבדאן. היא גם ישבה בבית ראשי השבטים של ניגריה (גוף פוסט-קולוניאליסטי שמייצג קבוצות אתניות שבאו תחת המשטר הקולוניאליסטי שעוסק בענייני מדיניות וחקיקה) בתפקיד אולויה (oloye; ראשת שבט או מלכה) של עם היורובה.
אקטיביזם
ב-1932, כאשר בן זוגה מונה למנהל בית הספר באבאוקוטה, היא הייתה בין המארגנות של מועדון הנשים של אבאוקוטה. הארגון התחיל בפעילות למען נושאי צדקה ואזרחות, ובעיקר כלל נשים ממעמד גבוה שחונכו במערב. אט-אט, כולל דרך פועלה של רנסום-קוטי, הארגון הפך ליותר ויותר פוליטי, וב-1944 באופן רשמי קיבל לשורותיו נשים ממעמד עובדות השווקים, שבדרך כלל היו עניות, אנאלפביתיות, ומנוצלות על ידי כוחות המשטר הקולוניאלי הבריטי. הארגון שינה את שמו לאיגוד הנשים של אבאוקוטו (AWU), ופתח את דלתו לכל אישה באשר היא. רנסום-קוטי הייתה הנשיאה הראשונה של האיגוד, ואף עמדה בראש כל גלגולי הארגון עד מותה. תחת הנהגתה האיגוד הפך לארגון לאומי, והחל להיקרא איגוד הנשים של ניגריה (NWU), ואז ב-1949 הפך לפדרציית ארגוני הנשים של ניגריה (FNWS).
האיגוד זינק לתודעה הציבורית כאשר רנסום-קוטי ארגנה את חברות הקבוצה למאבק נגד פיקוח על מחירים, שגרם לנזק כלכלי לנשים שמכרו מרכולותיהן בשוק - מקור הכנסה עיקרי לנשים במערב ניגריה באותה העת. החל מ-1947, היא הובילה הפגנות והתעמתה עם הרשויות המחוזיות הניגריות (שגבו כספי מיסים ועסקו בסוגים של פיקוח עבור השלטונות הקולוניאליים הבריטים), ובעיקר הפנתה את הזרקור כלפי המלך הרם של אגבהלנד, המושל מטעם הבריטים, סר לדאפו אדמולה השני. כאשר הנשים לא הפסיקו ללחוץ, הוא ויתר על מלכותו למשך תקופה. רנסום-קוטי פעלה בהצלחה גם לביטול מיסוי נפרד וגבוה יותר לנשים.
המטרות הכלליות של האיגוד כללו הרחבת הזדמנויות חינוכיות לילדות ונשים, הנגשת שירותי בריאות ושירותים חברתיים אחרים לנשים. רנסום-קוטי קידמה את המטרות האלה מתוך כוונה להעלות את רמת החיים של נשים עניות ולמגר את הגורמים לעוני. בנוסף, רנסום-קוטי ניהלה קמפיינים להכרה בזכותן של נשים להשתתף ולהצביע בבחירות.
רנסום-קוטי שירתה במשך מספר קדנציות כחברה במועצה המקומית של אבאוקוטה בין 1949 ל-1960. ב-1951 היא רצה לבית הנבחרים כמועמדת מפלגת המועצה הלאומית של ניגריה וקמרון (NCNC), שהייתה בין מקימיה ב-1944, אך לא נבחרה. ב-1953, FNWS הצטרף לשורות פדרציית הנשים הדמוקרטית הבינלאומית, ורנסום-קוטי נבחרה לסגן-נשיאת הארגון. היא התחילה להרצות ברחבי עולם על מצב הנשים בניגריה. ב-1959, המפלגה שלה סירבה להריץ אותה שוב כמועמדת לבית הנבחרים, והיא פרשה ורצה כעצמאית. הקולות של המפלגה התפצלו בינה לבין המועמד הנבחר שלה, וכך האופוזיציה זכתה בבחירות. כתוצאה, רנסום-קוטי התבקשה לעזוב את NCNC. היא הקימה מפלגה משלה, מפלגת פשוטי העם, אך זו התפרקה כעבור שנה. השתלשלות עניינים זו החלישה את השפעתה הפוליטית בניגריה, וגם השתתפות נשים בארגונים בהנהגתה פחתה.[6] [7]
איסור נסיעות
במהלך המלחמה הקרה, ולפני עצמאותה של ניגריה, רנסום-קוטי נסעה ברחבי עולם בביקורים פוליטיים, והרגיזה את ממשלות ניגריה, בריטניה וארצות הברית במגעיה עם הגוש המזרחי. ביקוריה כללו את הונגריה, ברית המועצות וסין, שם פגשה את מאו דזה-דונג. ב-1956, נשלל ממנה דרכונה, בטענה כי "ניתן להניח שבכוונתה להשפיע על ... נשים ברעיונות ומדיניות קומוניסטית".[8] ארצות הברית סירבה לה ויזה כי תייגה אותה כקומוניסטית.
מותה
בשנות ה-70 היא שינתה את שמה לאניקולאפו-קוטי, כדי להיות מזוהה יותר עם תרבות היורובה, וכסמל למחאתה נגד הממשלה הצבאית של ניגריה. ב-1977 פרצו כאלף חיילים לשטח המשפחה, שם בנה - פלה אניקולאפו-קוטי, פעיל פוליטי מוביל בהתנגדות למשטר - יסד קומונה פוליטית אותה כינה רפובליקת קלאקוטה. החיילים תקפו את פונמילאיו, גררו אותה משערה, וזרקו אותה מחלון הקומה השנייה. היא נפלה לתרדמת, ונפטרה מסיבוכים מהפציעות מספר חודשים לאחר מכן.[9][10]
משפחתה
משפחתה של פונמילאיו רנסום-קוטי הפכה לשושלת משפיעה בחיי התרבות והפוליטיקה של ניגריה. בן זוגה, ישראל רנסום-קוטי, היה איש כמורה אנגליקני, פעיל באיגודי עובדים, ואיש חינוך. גם בניה הפכו לאקטיביסטים: בנה פלה קוטי היה לאחד המוזיקאים הפאן-אפריקאים הנחשבים בעולם[11] וכן לפעיל פוליטי בולט במאבק נגד המשטר הצבאי בניגריה בשנות ה-70. שני אחיו היו לרופאים - גם הם פעילים. אוליקויה רנסום-קוטי היה שר הבריאות של ניגריה, והיה סמנכ"ל ארגון הבריאות העולמי; בקלורי רנסום-קוטי היה מזכיר האגודה הרפואית של ניגריה.
אחייניתה של פונמילאיו, ימיסי קוטי, היא מנכל"ית רשת המלכ"רים של ניגריה; אחיינה וולה סויינקה הוא משורר וסופר ניגרי מוביל, והאפריקאי הראשון שזכה בפרס נובל לספרות.
נכדיה פמי קוטי וסאון קוטי גם היו למוזיקאים-אקטיביסטים.
סוגיית שטר 5000 NGN
ב-2012, ממשלת ניגריה הציעה להציב את תמונתה של רנסום-קוטי על שטר ה-5000 נאירה (NGN). אחד מנכדיה, המוזיקאי סאון קוטי, בשידור חי בטלוויזיה, הצהיר שסבתו נרצחה על ידי הממשלה, ודרש התנצלות למשפחה לפני שאפילו יישקל הרעיון להנציח אותה על שטר כסף. בעקבות דרישתו, קמו מספר קמפיינים של תמיכה ברשתות החברתיות כדי להפעיל לחץ על ממשלת ניגריה. הממשלה לא הגיבה, ולא התנצלה, וכעבור זמן הוסרה ההצעה לגבי השטר.[12]
השגים
- נבחרה לבית ראשי השבטים, גוף מחוקק ומייעץ, בתור ראשת (oloye) עם היורובה
- חברה בכירה במפלגת המועצה הלאומית של ניגריה וקמרון
- נשיאה וגזברית אגודת הנשים של מפלגת המועצה הלאומית של ניגריה וקמרון
- מקימת ומנהיגת איגוד הנשים של אבאוקוטה (AWU)
- מקימת ומנהיגת מפלגת פשוטי העם (Commoner People's Party)
- מקימת ומנהיגת איגוד הנשים של ניגריה (NWU)
- האישה הראשונה לנהוג במכונית בניגריה
- אות מסדר ניגר מטעם ממשלת ניגריה עבור תרומה לארצה (1965)
- דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת איבדאן (1968)
- זוכת פרס לנין לשלום (1970)[13][14]
קישורים חיצוניים
- Funmilayo Ransome-Kuti And The Women’s Union of Abeokuta, Illustrations: Alaba Onajin, Script and text: Obioma Ofoego, UNESCO, 2014
- פונמילאיו רנסום-קוטי באתר "Cafe Africa"
- ביוגרפיה של פלה אניקולאפו קוטי (1938-1997)
- Mhairi McAlpine, "Women on the Left: Funmilayo Anikulapo-Kuti", International Socialist Group, 8 June 2012.
הערות שוליים
- ^ "Funmilayo Ransome Kuti Nigerian Statesmen".
- ^ Modupeolu Faseke (2001). The Nigerian woman: her economic and socio-political status in time perspective. Agape Publications. ISBN 978-9-783-5626-53.
- ^ "Family tree: jibolu-taiwo-of-egbaland".
- ^ Margaret Strobel, "Women agitating internationally for change".
- ^ Johnson-Odim, Cheryl; Mba, Emma (1997). For Women and the Nation: Funmilayo Ransome-Kuti of Nigeria. University of Illinois Press. ISBN 0-252-06613-8.
- ^ Sklar, Richard L. (2004). Nigerian Political Parties: Power in an Emergent African Nation. Africa Research & Publications. ISBN 1-59221-209-3.
- ^ Joyce M Chadya, "MOTHER POLITICS: Anti-colonial Nationalism and the Woman Question in Africa".
- ^ "Funmilayo Kuti - 30 Years of Absence". באפריל 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mama, Amina; Teresa Barnes. "Editorial: Rethinking Universities I" (pdf). Feminist Africa.
- ^ Adeniyi, Dapo. "Monuments and metamorphosis" (PDF). African Quarterly on the Arts Vol.2 No.2.
- ^ [קישרו שם], פרט, פרט, פרט
- ^ "Apologise for killing my grandmum before putting her face on naira, Seun Kuti tells FG". Channels Television, Nigeria.
- ^ Ian Sansom (11 בדצמבר 2010). "Great Dynasties: The Ransome-Kutis". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Johnson-Odim, Cheryl (בינואר–בפברואר 2009). "'For their freedoms': The anti-imperialist and international feminist activity of Funmilayo Ransome-Kuti of Nigeria". Women's Studies International Forum, special issue: Circling the Globe: International Feminism Reconsidered, 1910 to 1975. ScienceDirect. 32 (1): 58. doi:10.1016/j.wsif.2009.01.004.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
