פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל
י"ט באב תרע"ח, 28 ביולי 1918, בירושלים נפתחה, בהשתתפות כמאה נפש, אספה מכוננת של "הלשכה הארץ-ישראלית" של "הסתדרות המזרחי"; הסיעה בהסתדרות הציונית, שבקשה לשמור ולייצג את ערכי הציונות הדתית. היא נוסדה בשנת תרס"ב 1902, לאחר החלטת הקונגרס הציוני שעל הציונים לעסוק גם בחינוך ציוני שיהא כללי וחילוני. בעקבותיה, התאגדו קבוצת ציונים דתיים בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס מפולין, למען פעולה במסגרות התנועה הציונית על פי תפיסת עולמם ועל פי השקפתם כי שמירת המצוות וההלכה, חיוניים לקיום עם ישראל והציונות. "המזרחי" נתמך עקרונית ומעשית על ידי בנימין זאב הרצל, ותמך במהלכיו של חוזה המדינה, ובכלל זה, בתוכנית אוגנדה. מתנגדי הציונות, מקרב החרדים, טענו כלפי "המזרחי" שהוא חוטא בדחיקת הקץ ומשתתף בעשייתם של מי שאינם שומרי מצוות. אולם "המזרחי" פנה להשתתף בהקמת היישוב החדש; וכך למשל היה מעורב בהקמתו וטיפוחו בית הספר תחכמוני ביפו ותל אביב, בתרס"ה 1905.
13 באוגוסט 1900, נפתח הקונגרס הציוני הרביעי בלונדון. הקונגרס דן באופייה של התרבות העברית החדשה, המתהווה בארץ ישראל ובשאלת מעורבותם של מוסדות התנועה הציונית בכך. מנהיג הציונות הדתית הרב יצחק יעקב ריינס דרש שהתנועה תמנע מעיסוק בשאלת התרבות ובהבנייתה, ותעסוק אך ורק בענייני מדינאות. בעיות הפועלים היהודים בארץ, טיפוח הספורט, והצורך בהמנון לאומי, העסיקו את צירי הקונגרס. מנהיג התנועה בנימין זאב הרצל העלה על סדר היום את שאיפתו לכונן מערך יחסים עם ממשלת בריטניה; לעוררה את אהדתה ליעדי הציונות, ויקבל ממנה רשות ליישוב יהודים בחבלי ארץ שתחת חסותה בסביבות ארץ ישראל, כגון קפריסין וסיני; אולם מאמצים אלו לא נשאו פרי.