פיזיקליזם
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חסר ניסוח יהודי.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חסר ניסוח יהודי. |
פיזיקליזם היא עמדה פילוסופית על פיה כל מה שקיים הוא פיזיקלי, או נתון לתכונות פיזיקליות, וכי אין דברים מעל ומעבר לדברים פיזיקליים. הביטוי נטבע על ידי אוטו נוירת בסדרת מאמרים בתחילת המאה ה-20.
בפילוסופיה עכשווית, פיזיקליזם מקושר לבעיית גוף-נפש בפילוסופיה של הנפש. לפי העמדה הפיזיקליסטית, כל מה שנטען על הנפש נטען בעצם על המוח ועל מצביים מוחיים, כלומר על תהליכים פיזיקליים מסובכים. פיזיקליזם חופף במידה רבה למטריאליזם, אך השימוש במונח הראשון מבטא את הקשר ההדוק למדע הפיזיקה והוא משוחרר מההקשר ההיסטורי של המושג מטריאליזם. פיזיקליזם קשור לנטורליזם מתודולוגי, בכך שהוא מכפיף את כלל הידע המדעי והפילוסופי, לתחום מדעי הטבע, ובראשם לפיזיקה.
האונטולוגיה הפיזיקליסטית כוללת את כל מה שמתואר על ידי הפיזיקה, ולכן לא מדובר רק על חומר, אלא גם על אנרגיה, חלל, זמן וכוחות ותהליכים פיזיקליים. מהטענה שרק סוג אחד של דברים קיימים, דברים פיזיקליים, נגזר שהעמדה הפיזיקליסטית היא עמדה מוניסטית.
פיזיקליזם רדוקצוניסטי ולא-רדוקציוניסטי
פיזיקליזם יכול להתחלק לעמדות רדוקציוניסטיות ולא-רדוקציוניסטיות. רדוקציוניזם הוא הרעיון שכל שלם ניתן להעמדה על סכום חלקיו. כדי להבחין בין סוגים שונים של פיזיקליזם, יש להזכיר שני עקרונות חשובים:
נסמכות
נסמכות (Supervenience) הוא מושג בעל שימושים רבים בפילוסופיה, עם חשיבות גדולה בכל הנוגע לפיזיקליזם. באופן כללי, נסמכות מתוארת כיחסים בין דרגות שונות של מציאות, כאשר דרגת ממשות גבוהה כלשהי נסמכת או תלויה בדרגת ממשות נמוכה ממנה. בהקשר פיזיקליסטי ניתן לתאר נסמכות בתור היחס שבין אירועים ומצבים נפשיים לבין אירועים ומצבים פיזיקליים. תאוריה בפילוסופיה של הנפש מקבלת יחס נסמכות כאשר היא טוענת כי מצבים נפשיים נסמכים או תלויים במצבים פיזיקליים. מי שמחזיק בעקרון נסמכות חייב לקבל את הטענה שכאשר שני מצבים הם זהים פיזיקלית, הם יהיו זהים מנטלית. יוצא מכך גם שכל שינוי במצב פיזיקלי יגרור שינוי במצב נפשי.
קבלת הנסמכות של הנפשי על הפיזיקלי בתור עקרון מטאפיזי היא תנאי הכרחי עבור כל פיזיקליסט, אך היא איננה תנאי מספיק. גם דואליסט תכונתי יכול לקבל את הטענה שכל מצבי הנפש תלויים במצבים פיזיקליים, מבלי להניח שכל מה שקיים הוא פיזיקלי.
פיזיקליזם תבנית (type) ופיזיקליזם תקרית (token)
ההבחנה בין תבנית (או סוג) לבין תקרית היא הבחנה משמעותית לגבי עמדה פיזיקליסטית. כדי להבין את ההבחנה ברמה הלשונית אפשר לחשוב על המשפט: צהוב הוא צהוב הוא צהוב. במשפט נמצאות שתי תבניות מילים, המילים צהוב ו-הוא. מנגד, במשפט ישנן שלוש תקריות של המילה צהוב ושתי תקריות של המילה הוא. תאוריית פיזיקליזם-תבנית מזהה זהות חמורה בין תבניות מצבים מנטליים לבין תבניות מצבים פיזיקליים. לדוגמה, בין התבנית המנטלית 'כאב' לבין התבנית הפיזיקלית יריית נוירונים. לעומת זאת, תאוריית פיזיקליזם-תקרית נמנעת מכך. היא מתחייבת רק לכך שבאירוע מסוים (תקרית כלשהי) יהיה ניתן לדבר על זהות בין אירוע מנטלי מסוים (הכאב מיום ראשון בבוקר) לבין אירוע פיזיקלי מסוים (יריית הנוירונים ביום ראשון בבוקר). לפי פיזיקליסט-תקרית, כל עוד שמחה, כאב או עצבות בגדר מצבים כלליים (תבניות מצבים), לא ניתן לזהותם עם תבנית מסוימת של אירוע פיזיקלי. אולם שמחה מסוימת ניתן לזהות עם מצב מוחי מסוים.
פיזיקליזם רדוקציוניסטי
תאוריות של פיזיקליזם רדוקציוניסטי מבוססות על אפשרות הרדוקציה של כל דבר בעולם לבסיס פיזיקלי וחומרי. זו אחת הסיבות לכך שהמושג פיזיקליזם מזוהה לעיתים עם מטריאליזם. ההצלחה הגדולה של הפיזיקה בהסבר תופעות בעולם, מראשיתה של המהפכה המדעית ועד לימינו חיזקה וממשיכה לחזק את האמונה ביכולת הרדוקציה של המדע. פיזיקליזם רדוקציוניסטי הוא פיזיקליזם-תבנית, ולעיתים עמדה זו מכונה תורת זהות, או תורת זהות פסיכופיזית. עמדה זו גורסת כי כל מצבי הנפש באשר הם זהים למצבים מוחיים שהתגלו או יתגלו כתואמים להם בכלים אמפיריים. היכולת המדעית להתאים בין תבניות (סוגים) של מצבים נפשיים לבין תבניות של מצבים מוחיים מעידה על יכולת הרדוקציה (ההעמדה על) של המנטלי על הפיזיקלי. יכולת הרדוקציה מעידה על הזהות החמורה בין המצבים השונים. לפי פיזקליסט רדוקציוניסטי, כלל המצבים המנטליים אינם אלא מצבים פיזיקליים, ומעבר לכך, ניתן להוכיח רדוקציה זו באמצעות המדע האמפירי.
פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי
באופן היסטורי, פיזיקליזם זוהה עם פיזיקליזם רדוקציוניסטי. אולם לאחר שדונלד דייווידסון הציג את מושג הנסמכות, התאפשר סוג חדש של פיזיקליזם אשר כופר באפשרות הרדוקציה. פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי טוען כי אף שמצבי נפש הם תוצאה של מצבים פיזיקליים לא ניתן להעמיד אותם על תכונות פיזיקליות. ישנן מספר גרסאות לפיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי, שלא בהכרח מתיישבות אחת עם השנייה. סוג אחד הוא פיזיקליזם נסמכות, שהוצע על ידי דיווידסון, שטוען כי אף על פי שהמנטלי נסמך על הפיזיקלי, הוא אינו זהה לו. דיוודסון הציע גם תאוריה של מוניזם אנומלי בתור פיזיקליזם לא-רדוקציוניסטי. סוג אחר הוא פיזיקליזם תקרית שטוען כי לכל אירוע פרטיקולרי x קיים אירוע פרטיקולרי פיזיקלי y, כך ש x=y. מטענה זו לא נגזר או נשלל עקרון הנסמכות. גם אם עקרון הנסמכות הוא נכון, הוא לא בהכרח שולל פיזיקליזם תקרית. ההבדל בין נסמכות לפיזיקליזם תקרית הוא שפיזיקליזם תקרית טוען שלכל אירוע מנטלי מסוים יש אירוע פיזיקלי מסוים שזהה לו. בעוד שנסמכות טוענת שאירוע מנטלי לא יכול לעבור שינוי ללא שינוי באירוע פיזיקלי. סוג נוסף הוא אמרגנטיזם, תאוריה שהפכה פופולרית בתחילת המאה ה-20. תאוריה זו היא סוג של תאוריית נסמכות לא רדוקציוניסטית.
טיעונים בעד פיזיקליזם
עבור רבים, הממצאים שמספקים מדעי המוח בנוגע למתאמים בין פעילות מוחית לפעילות נפשית מהווים ראיה ברורה לאמיתותה הברורה של התאוריה הפיזיקליסטיות בנוגע למהות הנפשיות. למרות זאת, מתאמים גרידא אינם יכולים להוות ראיה לזהות בין מצבים, שכן הם מעידים רק על התאמה. פיזקליסט יטען שבהתאם לעיקרון התער של אוקהם התאוריה שלו היא הטובה ביותר מכיוון שהיא מספקת הסבר מלא לתופעות מנטליות מבלי להרחיב בישים, אך זהו טיעון בעייתי שכן יש חילוקי דעות האם הפיזיקליזם הוא בהכרח התאוריה הפשוטה ביותר. בהפיכת ההתאמה בין מצבי נפש למצבי מוח לזהות, מצמצם הפיזיקליזם את האונטולוגיה ההכרחית לתיאור מספק של הנפש והעולם. טיעון נוסף בעד הזהות בין מצבים נפשיים למצבים מוחיים מספק הפיזקליסט באמצעות הנחה נטורליסטית שלכל אירוע פיזיקלי יש סיבה פיזיקלית מספיקה. אם לכל אירוע פיזיקלי יש סיבה פיזיקלית, אזי סיבתיות מנטלית הופכת למיותרת. כדי להסביר כל אירוע, גם אם נראה שמקורו הוא במצב נפשי, מספיק לתאר את הגורמים הפיזקליים שהביאו לקיומו. סיבתיות פסיכופיזית נעלמת עם ההנחה שאין אירועים פיזיקליים ללא סיבה פיזיקלית.
טיעונים נגד פיזיקליזם
כנגד התאוריה הפיזיקליסטית הועלו לאורך השנים מספר טענות. קבוצה אחת של ביקורות מכוונת לבעיתיות שעולה מהתאוריה מנקודת מבט אפיסטמולוגית.
ההשקפה האגנוסטית מעדיפה להדגיש את חוסר הידיעה אודות התקיימות נון-פיזיקליות, ולא קובעת אי-קיום (או קיום) של כאלה מתוקף חוסר יכולתה לעשות זאת בצורה וודאית כביכול.
טיעונים מובנים
- טיעון החדר של מרי: בניסוי מחשבה זה אנו מדמים לעצמנו מדענית מוח (בשם מרי) שחקרה ולמדה את כל הידע הפיזיקלי שניתן לדעת לגבי תהליכי תפיסת הצבעים האנושית. את כל חייה ומחקרה עשתה מרי בחדר שכולו שחור לבן ובעזרת טלוויזיה לא צבעונית. היא מעולם לא ראתה צבעים. כשמרי יוצאת מהחדר לראשונה וחווה את צבע השמיים, היא לומדת משהו חדש על העולם ותפיסת הצבע האנושית, משהו שהיא לא ידעה אף על פי שהיא ידעה את כל הידע הפיזיקלי האפשרי. הידע הפיזיקלי לא מכסה את כלל הידע הקיים, ולכן פיזיקליזם (שמקבל רק את קיומו של ידע פיזיקלי) הוא מוטעה.
- טיעון הזומבי: מתבסס על יכולתנו לדמיין מצב בו מתקיים תרחיש מוחי ללא אירוע הנפשי (בהנחה ואמור לנבוע אירוע נפשי מאותו תרחיש מוחי ספציפי). לפי טיעון זה, מה שניתן להעלות על הדעת הוא אפשרי[דרוש מקור], ולכן קיים עולם אפשרי בו מצבי מוח אינם זהים למצבי נפש. טיעון זה מוכר בפילוסופיה של הנפש גם כטיעון זומבי, שכן הוא מצווה עלינו לשאול האם אפשרי לוגית שיתקיים זומבי, שמתממשים בו מצבים מוחיים בדיוק כמו בבני אדם רגילים, אך הוא יהיה נעדר כל חוויה נפשית (קווליה). מי שטוען שמחשבה על זומבי לא כרוכה בסתירה לוגית, טוען כי אין זהות חמורה בין מצבי נפש למצבי מוח, וכי פיזיקליזם הוא תאוריה מוטעית. פיזיקליסט יטען שהאפשרות של זומבי כרוכה בסתירה לוגית שכן היא טומנת בתוכה טענה שמה שזהה לעצמו הוא למעשה לא זהה לעצמו.
השקפות כוללות
הביולוג (ד"ר לביוכימיה) רופרט שלדרייק גורס כי ההשקפה הפיזיקאליסטית או המטריאליסטית היא למעשה תרגום אידאולוגי שגוי של השיטה המדעית לכדי פילוסופיה המתאפיינת בעשר דוגמות אשר הן כוזבות לטענתו.[1][2] בספרו "המדע יוצא לחופשי"[3] פרס משנתו בעניין זה בפרוטרוט.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פיזיקליזם, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
- נסמכות, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
- תבנית ותקרית, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
- טיעון הזומבי, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הרצאה מצד שלדרייק באתר ועידת TED בנושא.
- ^ הרצאה מפורטת נוספת מצד שלדרייק באותו נושא, באתר "Youtube".
- ^ מופץ בארצות הברית בשם "Science set free", ובבריטניה: The Science Delusion: Freeing the spirit of enquiry
- ^ The Science Delusion: Freeing the spirit of enquiry, London: Coronet, 2012. מסת"ב 978-1-4447-2795-1.
