תערו של אוקאם
תַערו של אוקאם (באנגלית: Occam's razor) הוא עיקרון פילוסופי המיוחס לוויליאם איש אוקאם, נזיר פרנציסקני אנגלי בן המאה ה-14. תערו של אוקאם מהווה כלל מנחה והמלצה היוריסטית בעת חיפוש אחר הסבר לתופעות בתחומים שונים. על פי כלל זה, המנוסח לרוב בעזרת המשפט אין להרבות בישויות יותר מכפי הצורך, כאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה יש לבחור בהסבר הפשוט ביותר, הכולל את המספר המועט ביותר של מושגים וחוקים (על כן, מכונה כלל זה גם בשם: "חוק החיסכון"). מטרתו של הכלל היא להדריך מדענים בנושא פיתוח היפותזות ומודלים, וכן לסייע להם בבחירה בין היפותזות שונות. תערו של אוקאם אינו חוק של תורת ההיגיון, ואינו ניתן להוכחה לוגית; עם זאת, יש הרואים בו כלי עזר ממעלה ראשונה בדרך חשיבתם של מדענים, המתעתדים לפתח תאוריה כלשהי. עם זאת, ראוי להדגיש כי במקרים רבים חסרונו של כלל זה מתבטא בקושי לקבוע איזו מבין שתי אפשרויות נתונות היא הפשוטה יותר. לדוגמה, ספרות בינאריות הן אומנם מעטות יותר מספרות עשרוניות, ולכן השימוש בהן הוא פשוט מבחינת כמות הסימנים הדרושה, אך ברור מאליו כי חישובים מתמטיים מסוימים יהיו קשים יותר לביצוע בעזרתן. באופן דומה, במערכות הגיוניות שונות, בהן קיימות ישויות מעטות בלבד, נדרשות לעיתים פעולות חיבור רבות יותר, ודווקא ריבוי ישויות הוא זה המפשט את המודל הכולל המיוצג באמצעותן.
העיקרון מהווה חלק מרכזי בתורתו הפילוסופית של ויליאם איש אוקאם, אולם הביטוי עצמו, "תערו של אוקאם", נטבע מאוחר יותר, כנראה בידי הלוגיקאי הסקוטי בן המאה ה-19 ויליאם המילטון (אנ'). השימוש במילה "תער" משמש להדגשת חשיבותו של העיקרון לצורך סילוק ("גילוח") של הסברים מורכבים ומסובכים, כאשר עשויים להיות קיימים הסברים פשוטים יותר עבור תופעה כלשהי (מדעית, חברתית, כלכלית וכדומה).
ניסוחים שונים של הכלל
כיום מקובל להביע את הכלל המוכר כ"תערו של אוקאם" בעזרת המשפט "אֵין לְהַרְבּוֹת בְּיֵשֻׁיּוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי הַצֹּרֶךְ" (בלטינית: "Entia non sunt multiplicanda praeter necessitatem"). ניסוח זה, שמקורו במאה ה-17, מציב את העיקרון כבסיס ל"אונטולוגיה פרסימונית", כלומר גישה פילוסופית הדוגלת בחיסכון במספר הישויות. ויליאם איש אוקאם עצמו נתן את הכלים למצוא את הישויות המינימליות הנדרשות:
אֵין צֹרֶךְ לְהָנִיחַ דָּבָר מִבְּלִי שֶׁנִּתְּנָה לְכָךְ סִבָּה, אֶלָּא אִם הוּא בָּרוּר מֵאֵלָיו, אוֹ יָדוּעַ מֵהַנִּסָּיוֹן, אוֹ שֶׁהוֹכָחָתוֹ נִתֶּנֶת מִכּוֹחַ סַמְכוּתָם שֶׁל סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ.
— ויליאם איש אוקאם
הרעיון המובא ב"תערו של אוקאם" קשור באופן הדוק לרעיונות של "פשטות", "אלגנטיות" ו"אסתטיקה", והוא מצא את מקומו במספר ביטויים לאורך הדורות:
- "כַּאֲשֶׁר יֶשְׁנָם שְׁנֵי הֶסְבֵּרִים שְׁוֵי עֵרֶךְ לְאוֹתָהּ תּוֹפָעָה, יֵשׁ לְהַעֲדִיף אֶת הַהֶסְבֵּר הַפָּשׁוּט אוֹ הַחֶסְכוֹנִי יוֹתֵר" (ניסוח מודרני)
- "כאשר אנו מעלים במחשבתנו שיעשו שניים נפעל אחד, אם נדמה שהאחד עשה את כולו וגם השני עשה את כולו - יהיה זה הבל, כי אם הראשון עשה את כולו לא נשאר בו לשני מאומה לעשות, ואם נדמה שהאחד עשה את מקצתו והשני עשה מקצתו, הרי כל חלק שייך לעושה אחד ואין לו בו שותף" (רבי סעדיה בן יוסף פיומי[1])
- "אֵין צֹרֶךְ בִּמְצִיאַת סִבּוֹת לְתוֹפְעוֹת הַטֶּבַע מֵעֵבֶר לְאֵלּוּ שֶׁהֵן נְכוֹנוֹת וּמַסְפִּיקוֹת כְּדֵי לְהַסְבִּיר אֶת הַתּוֹפָעוֹת הַלָּלוּ." (אייזק ניוטון)
- "פַּשְׁטוּת הִיא הַחָכְמָה הָאוּלְטִימָטִיבִית" (לאונרדו דה וינצ'י)
- "וישתדל עם זאת למעט את התנועות ומניין הגלגלים ככל האפשר" (רמב"ם)
- "כַּאֲשֶׁר תֵּרוּץ אֶחָד מְתָרֵץ שָׁלוֹשׁ קֻשְׁיוֹת, בִּמְקוֹם לְהִזְדַּקֵּק בַּעֲבוּרָן לִשְׁלוֹשָׁה תֵּרוּצִים, הוּא הַתֵּרוּץ הַנָּכוֹן" (הרב חיים הלוי סולובייצ'יק).
- "הדברים אשר יתבררו מצד הבאת הראיה עליהם ותהיה מציאתם מציאה שאי אפשר לדחותה, אין אנו צריכים להעלות על דעתנו, שהם יותר ממה שהצורך מביא אליו בהשלמת הדבר שהוא לראיה עליהם" (רבנו בחיי[2]).
השפעות על ויליאם איש אוקאם
ויליאם איש אוקאם ניסח את הכלל הנושא את שמו בהשפעת תורותיהם של שני פילוסופים ואנשי כנסייה שקדמו לו, תומאס אקווינס וג'ון דנס סקוטוס, בני המאה ה-13, אשר הביאו בכתביהם רעיונות לוגיים דומים. את שורשיו של העיקרון ניתן לאתר עוד בפילוסופיה של אריסטו, וראוי להזכיר גם את אבן אל-היית'ם, את רבי סעדיה גאון (רס"ג) ואת הרב משה בן מימון (רמב"ם). בחיבורו "ספר האמונות והדעות" השתמש רס"ג בעקרון החיסכון כדי להראות שאין צורך להניח ריבוי אלים משום שהנחת אל אחד מספיקה לצורך העיון הפילוסופי. לטענתו, מכיוון שמציאות העולם מכריחה סיבה שקדמה לה, אנו מסיקים שהיא נעשתה על ידי פועל שקדם לה. אך די בהנחה של פועל אחד וריבוי פועלים הוא מיותר :
"השכל לא החליט בעניין העושה אלא מפני שאי אפשר בלעדיו; והנה האחד הוא אשר לא ייתכן בלעדיו, אבל מה שיותר מכך - אפשר בלעדיו, ואין צורך אליו"[3]
הרמב"ם משתמש בכלל זהה על מנת לטעון כי תאוריה אסטרונומית אחת עדיפה על רעותה ("מורה נבוכים", חלק ב פרק יא). בדומה לרס"ג, ויליאם איש אוקאם השתמש בעיקרון לצורך טיעונים תאולוגיים ומטאפיזיים, ואילו הרמב"ם, שקדם לו ב-150 שנה, השתמש בכלל לבחינת השערות (היפותזות) מדעיות.
המדע ותערו של אוקאם
"תערו של אוקאם" הוא כלי בסיסי בידי אלו המחפשים אחר הסברים לתופעות באמצעות השיטה המדעית. המדובר בטיעון היוריסטי הנובע מניסיון רב שנים של ניסוי וטעייה, ואינו נכון בהכרח, אלא משמש כקו מנחה, לרוב אחד מיני כמה, לבחירת ההיפותזה המועדפת במקרה שישנם כמה הסברים לאותה תופעה. עד המאה ה-20 כלל זה התקבל באהדה מהסיבות הבאות:
- רוב המדענים והפילוסופים היו משוכנעים בנכונותו.
- האמונה שהטבע עצמו מבוסס על חוקי יסוד פשוטים ועל כן, ההיפותזות הפשוטות יותר קרובות יותר לאמת.
- גם מבחינה מעשית, עדיף לבחור בהיפותזות פשוטות יותר כי הן קלות יותר להבנה ולישום מעשי.
במאה ה-20 יש לציין את הפילוסוף קרל פופר שטען שיש לבחור בתאוריות הפשוטות יותר לא מסיבה מעשית, אסתטית או פראגמטית אלא בגלל שתאוריות פשוטות קלות יותר להפרכה, דבר התואם את תורתו של אוקאם.
השיטה המדעית מבוססת בראש ובראשונה על הסקת מסקנות מתצפיות, וכאן יש חשיבות גדולה לתערו של אוקאם. לדוגמה, אם לאחר סערה נבחין בעץ שנפל, הרי שנוכל להסיק בפשטות כי "הרוח הפילה את העץ". המדובר בהיפותזה הכוללת רק שני מרכיבים, ושניהם קיימים אל מול עינינו - הרוח בה חשנו, והעץ אותו אנו רואים. איננו צריכים ישויות נוספות כגון חוטבי עצים או פילים על מנת להסביר מדוע העץ נפל. על אחת כמה וכמה שההסבר "העץ נפל כתוצאה מפעולתם של חייזרים זועמים בגובה שלושה מטרים" לוקה בכך שהוא כולל לא רק את קיומה של הישות "חייזר", אלא גם את המסע הבין-גלקטי, ביולוגיה זרה המאפשרת לחייזרים להיות בגובה שלושה מטרים, טכנולוגיה המאפשרת להם לפעול בחופשיות באטמוספירת כדור הארץ, והיות הפסיכולוגיה שלהם תואמת מספיק לפסיכולוגיה האנושית על מנת שהמונח "זועמים" יהיה בעל משמעות לגביהם.
תערו של אוקאם מוצא את מקומו גם בתהליך הבנייה של תאוריות מדעיות. בהקשר זה, טען אלברט איינשטיין כי "מטרתה העליונה של כל תאוריה מדעית היא הצגת האלמנטים הבסיסיים הנדרשים לצורך ביסוסה באופן פשוט ככל האפשר, מבלי לוותר על אף פיסת מידע שנרכשה באמצעות הניסיון". יש המנסחים זאת בביטוי "על תאוריות להיות פשוטות ככל האפשר, אבל לא פשוטות עוד יותר". הסיפא של המשפט הוא למעשה הסייג שמציבה השיטה המדעית על השימוש בתערו של אוקאם.
כיום ניתן למצוא את תערו של אוקאם במדע בתור כלל מנחה שמכוון לעבר חיפוש אחר המבנים והחוקים הבסיסיים. על פי כלל זה ניתן להסביר תורות ותאוריות שונות בעזרת מספר קטן של מושגים מדעיים פשוטים. כך למשל, ניתן להזכיר את החיפוש אחר יסודות כאבני בניין של מולקולות בכימיה, את החיפוש אחר חלקיקים יסודיים כאבני בניין של חלקיקים מורכבים בפיזיקה, את הניסיונות לבנות תאוריה מאוחדת גדולה שתאחד כל את כוחות היסוד, או את עבודתו המתמטית של רוברט לנגלנדס, הנקראת תוכנית לנגלנדס, שניסה לקשר בין מושגים בתורת המספרים ובין הצגות של חבורות מסוימות. על פי הכלל שמתווה תערו של אוקאם רצוי כי מערכת ההנחות המדעיות תהיה מצומצמת ופשוטה ככל האפשר. כך למשל, מקובל להניח כי חוקי הטבע אינם משתנים בהתאם לזמן ולמיקום, כלומר מספיקה מערכת חוקים אחת לכל זמן ולכל מקום ביקום. הנחה זו גוררת בעקבותיה, על ידי שימוש במשפט נתר, את חוקי השימור המוכרים במדע (למשל חוק שימור האנרגיה). בנוסף, האינווריאנטיות (קביעות) של חוקי הטבע ניתנת לתיאור מתמטי גם באמצעות סימטריה, ועל כן השימוש במושג הסימטריה במדע הוא בעצם ביטוי לתערו של אוקאם.
ישנן מערכות שבהן הגישה האינטואיטיבית של הבנת המבנה בעזרת תערו של אוקאם אינה מצליחה לספק הסברים למכלול התופעות הנצפות. מערכות כאלו קרויות מערכות מורכבות, והן מתאפיינות בריבוי קשרים בין היחידות המרכיבות אותן. הסיבוכיות, שמאפיינת מערכות מורכבות, ואשר מתבטאת כמערך מסועף של קשרים מורכבים ויחסי תלות הדדית בין היחידות הבסיסיות, מנוגדת לתערו של אוקאם. למעשה, מערכות ביולוגיות רבות נוטות להיות מסועפות, והן עונות על ההגדרה של מערכת מורכבת.
העקרונות הפילוסופים של תערו של אוקאם באים לידי ביטוי בגישתה המדעית של הביולוגיה האבולוציונית המודרנית. הביולוגיה האבולוציונית מעלה השערות לגבי התפתחות אבולוציונית של מין, איבר או תכונה ומכריעה בין השערות אלו על פי עקרון הפרסמוניה. על פי עקרון זה תועדף ההשערה הפשוטה ביותר, זו שדורשת מספר נמוך ביותר של שינויים, שבהקשר זה הם בדרך כלל מוטציות. עקרון זה הוא אחד מהעקרונות המנחים ביצירת עצים פילוגנטים.
ראוי להזכיר עוד שני מובנים בהם שימש תערו של אוקאם תפקיד בהיסטוריה של המדע. האחד הוא תהליך שבו נזנחו תאוריות מדעיות כאשר הסתבר שהן עושות שימוש במושגים על טבעיים. לכך לא חסרות דוגמאות - איחוז כהסבר למחלות רוח, הספירות השמימיות שמונעות על ידי ישויות שמימיות בקוסמולוגיה הגאוצנטרית, ותאוריות רבות אחרות. השימוש השני נעשה במסגרת "תחרות בין תאוריות", כלומר העדפת תאוריה מעוטת מושגים לעומת תאוריה מרובת מושגים. אולם, הכרעה בין תאוריות בעזרת תערו של אוקאם בלבד איננה מקובלת, ול"מבחן הניסוי" ולהפרכה יש חשיבות מכרעת יותר.
השימוש בתערו של אוקאם ברפואה
עיקרון מקובל ברפואה בת זמננו הוא עקרון החיסכון האבחנתי. עיקרון זה מנחה את הרופא, כי בעת מתן אבחנה לפגיעה או מחלה, עליו להסביר את כל הסימפטומים הנגלים לעין באמצעות סיבות מועטות ככל האפשר. גישה כללית זו אינה מדויקת במקרים רבים, כמו למשל מקרים מורכבים שבהם החולה סובל מתסמונות מורכבות היכולות לכלול מספר רב מאד של תסמינים. יש לזכור גם, שהרפואה אינה מדע מדויק ובתהליך האיבחון יש מקום רב לגורמים כמו אינטואיציה, רגשות ותחושות.
הצדקות פילוסופיות לתערו של אוקאם
לפני המהפכה המדעית האמינו המדענים כי העולם פשוט, וכי תאוריות על טבעו של העולם צריכות לשקף פשטות זו. הצדקה זו שייכה את העיקרון לתחום המטאפיזיקה, כלומר הציבה אותו כהנחת יסוד אודות העולם. בעקבות המהפכה המדעית החלו המדענים לפתח תאוריות המראות את טבעו המורכב והחידתי של העולם. אז החלו הפילוסופים להצדיק את העיקרון במונחים אפיסטמולוגיים וקישרו אותו לדרך הפרקטית שבה מתורגם הידע בעת בניית תאוריות מדעיות. אף שכיום אלו הן ההצדקות המקובלות ל"תערו של אוקאם", עדיין יש כאלו הטוענים כי העיקרון נשען על מניעים מטאפיזיים נסתרים.
ביקורת
"תערו של אוקאם" זכה במרוצת השנים, מאז יצירתו, לביקורות רבות מצד פילוסופים ומדענים.
עיוות השיקולים המדעיים
הביקורת העיקרית, המושמעת בדרכים רבות, על תערו של אוקאם היא שהוא מכניס שיקולים שאינם ממין העניין אל תוך המדע. המדע עוסק בחקר האמת, כפי שהיא ובחקר העולם כפי שהוא. הכנסת שיקולים התלויים בבני האדם ובתפיסה שלהם (פשטות וחסכונות) לתוך המדע היא בעייתית ועלולה לעוות את המדע. על פי ביקורת זו, כיוון שאין שום סיבה לחשוב שהאמת נמצאת דווקא בתאוריות הפשוטות יותר, וההיסטוריה של המדע רצופה במעברים מתיאורים פשוטים לתיאורים מורכבים ומסובכים יותר - אך גם נכונים יותר, יש להיזהר מלהכניס שיקולים הקשורים לפשטות ולחסכונות לתוך המדע. השיקולים היחידים שצריכים להילקח בחשבון הן אמת והתאמה לעולם. כל קריטריון נוסף יכול לעוות את התמונה.
תלות בזמן
לפי עיקרון אוקאם יש לבחור בתאוריה הפשוטה ביותר מתוך התאוריות המסבירות נושא מסוים, אולם בחירה כזו מעוררת בעיה של תלות בזמן. "תאוריה פשוטה" פירושה פשוטה כעת, לפי המידע הנוכחי. ייתכן שבעתיד, בעקבות מידע נרכש נוסף, תאוריה אחרת תהפך לפשוטה יותר להבנה ולישום ואז נאלץ לבחור בה. מכאן נובע שתערו של אוקאם הוא כלל תלוי-זמן שאינו מאפשר העדפת חוקים אוניברסליים ו"נצחיים".
יחסיות וסובייקטיביות
עיקרון אוקאם אומר שיש לבחור תאוריות פשוטות וחסכניות יותר. אך המושגים "חסכוני" ו"פשוט" הם מושגים יחסיים שאין להם הגדרה אוניברסלית מוחלטת. כאשר הגדרה זו חסרה גם חשיבותו של העיקרון פוחתת בהרבה. יש גם להזכיר שפשטות וחסכנות תלויות גם באישיותו, דעותיו הקדומות והאידאולוגיה של המדען ועל כן גם הבחירה של התאוריה הפשוטה יותר הופכת לתלויה בבוחר, כלומר לסובייקטיבית.
עמימות, מעמדם של מושגי הפשטות והחסכונות
מעבר לאפשרות של היותם מושגי הפשטות והחסכונות יחסיים וסובייקטיביים, ייתכן גם שמדובר במושגים עמומים שלא ניתן להציג עבורם הגדרה מדויקת או קריטריונים מדויקים. הבחירה בתאוריה הפשוטה והחסכונית יותר, איפוא, יכולה להיות משימה בעייתית מבחינת ההצדקה שלה. פתרון אפשרי לבעיה זו, לפחות לגבי מושג החסכונות, יכול להיות רדוקציה של מושג החסכונות למספר הישים שתאוריה מסוימת מתחייבת לקיומם. אולם, ספירה כזו יכולה להיות גם היא בעייתית שכן היא יכולה להיות תלויה מאד בתיאור של התאוריה ובדרך הצגתהּ, וכן היא כרוכה בבעיות פילוסופיות רבות (ביניהן בעיית העצם וכמה מהבעיות הבסיסיות של האונטולוגיה). על מנת לספור את מספר הישים (Beings) בתאוריה יש להבין מה ראוי למעמד "יש" ומה לא. אם התאוריה מתחייבת, למשל, לקיומו של בן-אדם - כיצד יש לספור זאת? האם אחד, כיוון שישנו בן אדם אחד? או שמא יותר (כי התאוריה מתחייבת גם לקיומם של לב, ריאה, מוח ועוד ישים רבים שקיומם נובע מקיומו של בן אדם). כאשר מדובר בישים שאינם חומריים (כגון כוח, אנרגיה וכו') או במושגים מופשטים - הדבר נעשה בעייתי אף יותר. הספירה תלויה מאד ברמת התיאור, ואילו רמת התיאור יכולה לסבול מבעיה של עמימות.
שמרנות
בחירת היפותזות לפי עיקרון אוקאם יכולה גם להביא לשמרנות יתר. יש שיעדיפו תאוריה פשוטה יותר של אתמול על פני תאוריה מסובכת יותר של היום. דוגמה לכך היא שלא מעט מדענים העדיפו את התאוריה הפשוטה יותר של העברת מידע גנטי על ידי חלבונים בתוך התא על פני התאוריה המסובכת יותר של תפקיד ה-DNA בהעברת המידע הגנטי.
מעמדו של תערו של אוקאם ומגבלותיו
אין להתייחס לעיקרון אוקאם ככלל או חוק אלא רק כהמלצה פראגמטית. אם נתייחס אליו ככלל, נבחר בעזרתו בתאוריה מסוימת על היותה פשוטה יותר. לפי קרל פופר, אם יום אחד נמצא תצפית שאינה תואמת תאוריה זו אזי תאוריה זו הופכת מיידית למופרכת ומבוטלת. אך, לפי אותו פופר, זה יפריך ויבטל מיידית גם את עיקרון אוקאם אשר בעטיו בחרנו קודם בתאוריה המופרכת.
טעות שכיחה היא לטעון שתערו של אוקאם אמור לתת כלי לבחירה בין תאוריות אמיתיות ושקריות ולא כך הוא. התער עוזר לנו לבחור מתוך תאוריות אמיתיות שונות, את התאוריה הפשוטה יותר מבחינת הסבר, חסכנות ותוכן ולהשתמש בה להמשך הדרך המדעית. אך מה על שאר התאוריות, אלו שנדחו? הרי גם הן נכונות (לאותה עת)! מדוע בכלל לדחות תאוריות נכונות רק מפני שהן מורכבות ומסובכות יותר להבנה? רבים טוענים שתפקידו של מדען הוא לשלול ולדחות תאוריות שקריות ולא תאוריות מסובכות.
גלילאו גליליי לעג לתערו של אוקאם באומרו שיש לדחות את כל ספרי המדע ולבחור רק באותיות האלף-בית כי הרי בעזרתן אפשר להסביר כל דבר והן פשוטות יותר מספרי המדע.
בכל זאת, אין לשלול לחלוטין את העיקרון של אוקאם. הוא שימושי בתחומים כמו התחום הדידקטי - קל יותר להסביר וללמד תאוריות ומושגים בצורה פשוטה יותר מאשר בדרך מסובכת. בחירה של תאוריה פשוטה יותר יכולה להביא גם להפחתת עלויות בישום התאוריה, לעומת אחת מסובכת יותר.
שימושים נוספים לעיקרון
לעקרון "תערו של אוקאם" שימושים רבים נוספים. העיקרון משמש כקו מנחה בתורת המידע בנוגע לאורך מינימלי של מסר (Minimum Message Length), להצדקת גישות שונות הקשורות לאבולוציה, ועוד.
אוקאם (OCCAM) היא גם שפת-על במחשבים שפותחה על ידי INMOS, ושתוכננה במיוחד כדי לבטא אלגוריתמים מקביליים ואת יישומם ברשת של מעבדים. היא בנויה על העיקרון המינימליסטי של אוקאם, כלומר נמנעת מכפילות של מנגנונים בשפה שלא לצורך.
תערו של אוקאם משמש אף את אנשי המודיעין כפי שמוזכר בספר "מלחמה סודית ביותר" מאת רג'ינלד ויקטור ג'ונס. ג'ונס היה ראש המודיעין המדעי הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בספר הוא מביא את תערו של אוקאם כעיקרון מרכזי להבנת תמונת המודיעין בכלל ומודיעין טכנולוגי בפרט. לדוגמה, היטלר הצהיר במהלך המלחמה שגרמניה תשתמש בנשק הקטלני שלה מול הבריטים, ועל ג'ונס הוטל לבחון איזה נשק חדש גרמניה פיתחה. הוא מצא כי בנאום המלא אמר היטלר שלבריטניה יש צי המהווה את מרכז הכוח שלה, וגם לגרמניה יש כלי מלחמה קטלני. כך הבין ג'ונס שעל פי ההסבר הפשוט ביותר היטלר מתכוון ללופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, המהווה את מרכז הכוח שלו.
תיאור יפה של שימוש בתערו של אוקאם לפענוח תעלומת רצח ניתן למצוא בספרו של אומברטו אקו "שם הוורד", המתרחש במנזר בתקופתו של אוקאם, ובו הבלש הפיקטיבי "ויליאם מבסקרוויל" עושה שימוש בכלים הלוגיים שעמדו לרשות אנשי תקופתו על מנת להסיק מסקנות שונות. חקירתו של הבלש הספרותי בן המאה ה-19 שרלוק הולמס מתבצעת אף היא באופן דומה. בספרו "שקיעה" מביא אייזק אסימוב גרסה של אותו כלל פילוסופי וקורא לה "החרב של ת'רגולה" (Thargola's Sword); על פי כלל זה "עלינו להכות בחרב כל השערה שאיננה חיונית בהכרח".
שימוש מבודח בעיקרון זה נעשה בידי הבלש החוקר "שרלוק המלוק" בסדרת ספרים לילדים ואחר כך החבובות של סדרת הטלוויזיה "רחוב סומסום". לדוגמה, בספר "שרלוק המלוק ותעלומת הטווידלבאג הגדול, או: הבלגן בחצר", שרלוק המלוק מגלה שאריות עוגה, נרות, סוכריות, צלחות חד-פעמיות, וכובעי יום-הולדת חרוטיים מנייר, ומשער שמדובר במפלצת איומה, הזורקת חפצים אלו על חיפושיות הטווידלבאג בעת שהיא רודפת אחריהם. השערתו הולכת ומסתבכת, עם גילוי הממצאים, עד שהוא מגיע אל ביתה של כלת יום ההולדת, אשר לא יכולה לארח אותו בביתה, כי אורחיה הטווידלבאגים ברחו, ומפלצת איומה נמצאת בביתה.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- מהו תערו של אוקאם? (אנגלית)
- הגדרה ב"מילון הספקן"
- ויליאם איש אוקאם ותורתו ב אנציקלופדיה לפילוסופיה של אוניברסיטת סטנפורד
הערות שוליים
- ^ "האמונות והדעות" מאמר שלישי פרק ג'. תרגום: הרב יוסף קאפח.
- ^ חובות הלבבות, שער הייחוד פרק ז.
- ^ רבי סעדיה גאון, ספר האמונות והדעות, מכון מש"ה, פרק מאמר שני, פרק א
- ^ על הספר 'שרלוק המלוק ומפלצת הטווידלבאג' (אנגלית, אתר ספרי וינטג' לילדים)
